פייזאבאד
 | |
| מבט על פייזאבאד | |
| מדינה |
 אפגניסטן |
|---|---|
| מחוז | בדח'שאן |
| גובה | 1254 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 39,555[1] |
| קואורדינטות | 37°7′03″N 70°34′47″E / 37.11750°N 70.57972°E |
| אזור זמן | UTC +4:30 |
פייזאבאד (בפשטו: فيض آباد) היא עיר בצפון־מזרח אפגניסטן, עם אוכלוסייה של כ-39,555 אנשים. היא משמשת כבירת מחוז בדח'שאן והעיר הגדולה ביותר בו. היא שייכת לנפת פייזאבאד ונמצא בגובה של 1,254 מטר. פייזאבאד הוא המרכז המסחרי והמנהלי העיקרי של אזור הרי פמיר. נהר הקוצ'ה עובר בעיר.
היסטוריה
העיר נקראה Jauz Gun עד 1680 בגלל חוות האגוז ("jauz") הרבות באזור. השם שונה לפייזאבאד, שניתן לתרגם באופן גס כ"מעון של שפע אלוה-י, ברכה וצדקה", כאשר הגלימה של הנביא מוחמד נמסרה לעיר. המסורת קובעת שהוא הובא לכאן על ידי מוחמד שייח' זיא ושייח' ניאז לאחר שווייס הקוראן הביא אותו לבאלך.
באותה תקופה העיר החליפה את מונג'אן כבירת בדאקשאן. מאוחר יותר, בשנת 1768, לקח אחמד שאה דוראני את הגלימה לקנדהאר, והקים שם את מסגד גלימת הנביא מוחמד בשנת 1695 (לספירה).[2] ה-Sahibzádas מסמרקנד הוציאו את שריד הנביא מהבירה בשנת 1734. בגדיו שהגיעו מהמערכה הטורקית נלקחו על ידי טמורלן לסמרקנד. בזמן שהשריד הועבר להודו הוא נתפס על ידי מיר יאר בג שהפקיד אותו בפייזאבאד.
בשנת 1821 נהרסה העיר על ידי מוחמד מוראד בג, והתושבים עברו לקונדוז. אך לאחר שסופחה על ידי עבדור רחמן חאן, העיר חזרה לחשיבותה הקודמת, והפכה למרכז מסחר אזורי חשוב.[3]
ב-1979 הפכה העיירה למוקד של קבוצות גרילה שביקשו להדוף את הפלישה הסובייטית. פייזבאד נכבשה על ידי הכוחות הסובייטיים ב-1980 והפכה לבסיס לחיל המצב הסובייטי.
ארגונים לא ממשלתיים רבים שפעלו במחוז בדאקשאן לאחר נפילת הטאליבין במסגרת פלישת ארצות הברית לאפגניסטן ב-2001 מיקמו את המטה שלהם בחלק החדש של העיר. ליד העיר גרמניה הובילה את צוות השיקום המחוזי. המחנה מבוסס על מנחת סובייטי ישן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "NSIA" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-06-09.
- ^ Adamec, Ludwig W., ed. (1972). Historical and Political Gazetteer of Afghanistan. Vol. 1. Graz, Austria: Akadamische Druck-u. Verlangsanstalt. p. 67.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Faizabad". Encyclopædia Britannica. Vol. 10 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 136
