עבד א-רחמן ח'אן, אמיר אפגניסטן
 | |||||||
| לידה |
1840 קאבול, אמירות אפגניסטן  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1901 (בגיל 61 בערך) קאבול, אמירות אפגניסטן .svg){kind=small} | ||||||
| עיסוק | שליט | ||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||
| שושלת ברכזאי | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
עַבֶּד א-רַחְמָן חָ'אן (בפשטו/דארי: عبدالرحمن خان; 1840 – 1 באוקטובר 1901) היה אמיר אפגניסטן לבית שושלת ברכזאי בין השנים 1880–1901. לאחר המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה, כוחות פנימיים בראג' הבריטי תמכו בהפיכתו של עבד א-רחמן לאמיר. שלטונו התאפיין בהבאת סדר והפלת מרידות ממושכת ברחבי אפגניסטן כמו גם תחילת תהליכי מודרניזציה שיימשכו לתוך המאה ה-20 עד לפלישה הסובייטית לאפגניסטן. הודות לסגנון שלטונו האוטוקרטי ניתן לו הכינוי "אמיר הברזל".
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
עבד א-רחמן נולד בין השנים 1840–1844 (התאריך המדויק לא ידוע) בבירת אמירות אפגניסטן, קאבול. עבד א-רחמן היה בנו של מוחמד אפזל ח'אן, בכור בניו של דוסת מוחמד ח'אן, אמיר אפגניסטן שהעלה את שושלת ברכזאי לשלטון באמירות לאחר נפילתה של האימפריה הדוראנית. אמנם דוסת לא מינה יורש עצר, הייתה הנחה כי אפזל ח'אן, בשום שהיה הבכור בבניו, יירש אותו. לפני מותו בשנת 1863, דוסת החליט למנות את בנו השלישי, שיר עלי ח'אן, ליורש העצר. תחילה עלייתו לשלטון של שיר התקבלה בקרב האחים אך עם הזמן מאבקי כוח החלו. כאשר הבטיח לבסוף את שלטונו, שיר גירש את אחיינו עבד א-רחמן לגלות מחשש שיהווה סכנה לכוחו.
עבד א-רחמן עבר תחילה לסמרקנד ומאוחר יותר לטשקנט באמירות בוכרה, כל זאת בעוד ניתנה לו חסות מידי אלכסנדר השני, קיסר רוסיה (אמירות מוכרה הייתה מדינת חסות של האימפריה הרוסית). בשנת 1878 החלה המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה שהתרחשה עם משבר ירושה בשלטון האפגני. המלחמה נגמרה עם הפיכתה של אפגניסטן למדינת חסות של האימפריה הבריטית, משמע שהאחרונה תשלוט בכל יחסי החוץ של אפגניסטן. בסופו של דבר, איוב ח'אן הפך לאמיר אפגניסטן במותו של אביו, שיר. איוב היה מצביא ופעל רבות נגד הבריטים מה שהותיר אותם חשדנים לגבי שלטונו. בשנת 1880, המושל הכללי של הודו, רוברט בולוור, רוזן ליטון, יצר קשר עם עבד א-רחמן ויצא בהפיכה נגד איוב שהסדירה את עבד א-רחמן בשלטון.
אמיר אפגניסטן
מאבקי כוח
עבד א-רחמן היה אוטוקרט שאחדות הממלכה וחיזוק הכוח המרכזי הלכו עבורו יד ביד, אם כי כתוצאה מכך עמד בפני סדרת מרידות. המסוכנים שבהם היו טענות לאי-לגיטימציה שלטונית ותמיכה בטוענים שונים לכס האפגני, החזק שבהם היה איוב ח'אן, שהיה מקורב לכוחות שבטיים רבים ברחבי אפגניסטן. איוב הרים צבא תומכים בהראת והחל מסע כיבוש של מערב אפגניסטן. עבד א-רחמן נע בתגובה בראש צבאו והשניים נפגשו בקרב על קנדהאר באוקטובר 1881. הקרב היווה ניצחון מרכזי לעבד א-רחמן, בעיקר מכיוון שהייתה לכוחותיו עליונות טכנולוגית של רובים שיובאו מידי הבריטים ומנקודה זאת והאלה לא היה בכוחו של איוב לאתגר בפועל את הכתר.
עבד א-רחמן פעל להביא לסיום מערכת השבטיות הפנימית שעל בסיסה הייתה בנויה החברה האפגנית. בתגובה החלו סדרת מרידות נגד שלטונו, רובם נתמכו בידי אנשי הדת אשר היו מקורבים למסורת השבטית. אף על פי שרוב המרידות הללו דוכאו במהרה, היו שנותרו מספר שנים מאז שנות ה-80 של המאה ה-19. סדרה אחרונה של משלחות צבאיות נערכה במטרה לספח שטחים שנותרו סמי-עצמאיים בשנת 1892, מבין החשובים במרידות שהפילה המשלחת היה מרד ממושך שכבש את מעבר ח'ייבר ושלט על מעבר המסחר החשוב דרך הודו הבריטית אל הינדו-כוש. הגדול שבמרידות נגד שלטונו של עבד א-רחמן הונהג בידי הקהילה השיעית של בני ההזארה לאורך שנות ה-90 ונמשכה מספר שנים עד אשר הופלה סופית.
הסדר השלטון
בתום תהליך האיחוד הלאומי שחיבר את השבטים עם האוכלוסייה הכללית וכלל בין לבין העלאת מיסים לממשל האמיר, התאספו נציגי "כל השבטים" בקאבול בשנת 1896 כדי להישבע נאמנות לאמיר. הצלחתו המרהיבה של עבד א-רחמן נבעה במידה רבה מההסכמים והאמנות הכספיות שהוסדרו עם הבריטים. חיזוק הלכידות של משפחת המלוכה, הוצאתם לגלות או מעצר בביתם של ראשי שבטים משפיעים והוצאת קוד פלילי קפדני שהנהיג מושג של אחריות קולקטיבית תרמו רבות לחיזוק סמכותו של האמיר על כל המדינה. שושלת ברכזאי הייתה פשטונית במוצאה ולכן הדבר לא הפריע לעבד א-רחמן להתחיל ביישוב פשטונים מצפון הינדו-כוש בשביל להחליש את השפעתם של כוחות שבטיים טג'יקים באזור.
מודרניזציה
עבד א-רחמן הציג גם חידושים בתחום החברתי והכלכלי. בין החוקים שקבע אסר בשנת 1895 על המשך קיום העבדות באפגניסטן. שלטונו כלל את תחילתן של סדרת תשתיות להקמת דרכים, גשרים ושיירות אסטרטגיות. מונופול ממלכתי הרחיב את השליטה של הממשלה בחלק גדול מהמסחר הפנימי והחיצוני של המדינה. שלושים שנה מאוחר יותר, בעת שלטונו של מוחמד נאדיר שאה, מלך אפגניסטן, תהליך זה יושלם כאשר יוטל מס ממשלתי על כל חברות הייבוא והייצוא.
הטכנולוגיה האירופית לאחר המהפכה התעשייתית ביצעה הופעת בכורה כאשר האמיר קרא באופן אישי למומחים בריטים והודים לבנות ולהנחות מגוון שלם של תעשיות אזרחיות וצבאיות קטנות. רופאים בריטים פתחו את המרפאה הציבורית הראשונה באפגניסטן בשנת 1895. עם זאת, כל פיתוחים אלו נותרו מרוכזים בקאבול. כלל לא הוקדשה תשומת לב לפיתוח מערכת החינוך הדתית, ורוח הפלגים השבטיים דחתה כל הצעה למודרניזציה של התקשורת. אך ההישגים הסופיים של השלטון נותרים חיוביים. עקב חולי, האמיר סירב בשנת 1893, להזמנה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת לבקר בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. במקום זאת, בנו השני, נאסר-אללה ח'אן, ביקר בממלכה המאוחדת.
מותו
כאשר נפטר עבד א-רחמן בארמון הקיץ החדש שלו בבאה-בלה ב-1 באוקטובר 1901, אפגניסטן הייתה לראשונה בתולדותיה מדינה בעלת גבולות מוכרים בינלאומיים. הגבול עם הוו הבריטית (ולעתיד פקיסטן) אשר נקבע בתקופת שלטונו של עבד א-רחמן, חתכה את האוכלוסייה הפשטונית בין שתי מדינות, פעולה שגרמה לסדרה של מאבקים אתניים עתידיים שנמשכים עד היום (ראו המלחמה בצפון-מערב פקיסטן). סדרה של ועדות דו-צדדיות הסדירו את הגבול של אפגניסטן עם האימפריה הרוסית, גבול שלעתיד ישמש עם טורקמניסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. נוסף על כך, בתקופת שלטונו ניתן לאפגניסטן מסדרון והקאן שהעניק גבול עם האימפריה הסינית תחת שושלת צ'ינג ושימש בתור חוצץ בין האימפריה הבריטית והאימפריה הרוסית. את תפקיד האמיר ירש בנו, חביבאללה ח'אן.
ילדים
לעבד א-רחמן היו 16 ילדים:
- עבדאללה ח'אן סיראג'
- חביבאללה ח'אן, אמיר אפגניסטן
- נאסר-אללה ח'אן, אמיר אפגניסטן
- פתאללה חאן
- עבדול פאהד חא'ן
- שמסודדין ח'אן
- חפיזאללה ח'אן
- מוחמד אמין ח'אן
- אסדאללה ח'אן
- מוחמד אפזל ח'אן
- מוחמד עומר ח'אן
- גולעם עלי ג'אן
- ג'והאר בגום
- רוקיה בגום
- פטימה בגום
- חג'ירה בגום
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אפגניסטן, היסטוריה פוליטית, באתר אנציקלופדיה איראניקה
- שושלת ברכזאי, באתר אנציקלופדיה איראניקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
| מונרכים אפגנים | |
|---|---|
|
