פייטרו פרוג'ינו
 | |
| דיוקן עצמי בין 1497 ל-1500 |
פייטרו פרוג'ינו (באיטלקית: Pietro Perugino; סביבות 1446 או 1450–1523) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס. הוא השתייך לאסכולת אומבריה והשפעתו ניכרת על ציירי תקופת שיא הרנסאנס ובהם רפאל שהיה תלמידו הידוע ביותר.
ביוגרפיה
הוא נולד בשם פייטרו ונוצ'י בעיירה סיטה דלה פיבה שבחבל אומבריה. על משפחתו לא ידוע רבות מלבד שם אביו, כריסטופורו ונצ'י. הכינוי פרוג'ינו נגזר משם בירת אומבריה, פרוג'ה. הוא החל ללמוד ציור בפרוג'ה ובארצו, אולם אין פרטים מדויקים על תקופה זו בחייו. משוער שהיה שוליה של פיירו דלה פרנצ'סקה יחד עם לוקה סיניורלי. נראה שסיים את הכשרתו ב-1472 כיוון שאז הגיע לפירנצה ועבד אצל אנדריאה דל ורוקיו באותה תקופה בה למדו שם לאונרדו דה וינצ'י, דומניקו גירלנדיו, פיליפינו ליפי ואמנים מפורסמים אחרים.
הוא צבר מוניטין עד שבין 1478 ל-1480 הזמין אותו האפיפיור סיקסטוס הרביעי לעטר את קירות הקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן. הוא יצר בין השאר פרסקאות שמתארות את משה וציפורה ואת טבילת אותו האיש. חלק מיצירותיו נמחקו על ידי מיכלאנג'לו ב-1535 כדי לפנות מקום ליצירתו "יום הדין האחרון". האמן פינטוריקיו עבד עמו כתלמיד-שותף וקיבל שליש מהרווחים.
לאחר העבודה בוותיקן חזר לפירנצה בערך בשנת 1486. ביולי 1487 הואשם על פי הודאתו יחד עם עוד צייר פלורנטיני בהכאתו למוות של אדם שלישי (שמו אינו ידוע). פרוג'ינו נאשם בתקיפה ונקנס בעשרה פלורין זהב, ואילו הצייר השני נאשם ברצח והוגלה מהעיר לכל חייו. שנים אלו, עד 1500 היו הפוריות ביותר בעבודתו. בין יצירותיו מתקופה זו ניתן למנות את "הצליבה", "פייטה"[1], "הבשורה"[2] וקישוט המזבח בפאנו[3]. רבים מציוריו בתקופה זו מאופיינים בכך שהם מתרחשים תחת פורטיקו, כשהדמויות ניצבות בצפיפות בחזית התמונה ולעיתים גם באמצע המישור, ולעומת זאת הרקע נמשך ללא הפסקה בנוף של גבעות ועצים דלילים. בתקופה זו נסע לרומא עוד פעם אחת והקים סטודיו בפירנצה. ב-1499 פרסה גילדת הבנקאים של פרוג'ה את חסותה עליו והזמינה אותו לעטר את אולם הקבלה שלה. הוא ניהל את העבודה שם כשנה כשאת מרבית העבודה בפועל ביצעו תלמידיו. על פי ג'ורג'ו ואזארי, תלמידו המפורסם ביותר של פרוג'ינו, רפאל השתתף בעבודות אלו, שכוללות פורטרט עצמי של פרוג'ינו. הוא ביצע עוד מספר עבודות בפירנצה, אך החל לספוג ביקורת על כך שסגנונו חוזר על עצמו והוא לא מצליח להראות חדשנות.
ב-1505 עבר לפרוג'ה והמשיך לעבוד שם, אם כי בהיקפים נמוכים יותר. ב-1508 הוזמן שוב לרומא על ידי האפיפיור יוליוס השני כדי לצייר את החדרים שנקראו מאוחר יותר "חדרי רפאל". הוא צייר את התקרה שם, אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל רפאל את מלוא התהילה והוזמן ליצור את קישוטי קירות החדרים במקומו של פרוג'ינו. ב-1512 חזר פרוג'ינו לפרוג'ה והמשיך לקבל הזמנות לעבודות בכנסיות בעיר ובערים נוספות כטרווי ופונטיגננו. הוא מת בפונטיגננו ב-1523 מהתפרצות של המוות השחור ונקבר כקרבנות רבים של המגפה, בחיפזון, במקום לא ידוע.
הביוגרפיה של פרוג'ינו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
עבודותיו מוצגות בחשובי המוזיאונים בעולם, בהם גלריית אופיצי והאקדמיה לאמנות של פירנצה, מוזיאון הלובר, גלריה בורגזה, פינקוטק הישן במינכן וארמיטאז' בסנקט פטרבורג.
קישורים חיצוניים
- פרוג'ינו באתר "אומנות הרנסאנס האיטלקי"
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
