פינמרקסווידה
 | |
| האזורים הנמוכים בפינמרקסווידה הם במזרח, ליד קאראשוק וטאנה. נקיקי הנהרות באזור נמצאים רק 100–250 מטר מעל פני הים. | |
| מדינה |
 נורווגיה |
|---|---|
| מחוז | טרומס ופינמרק |
| שטח | 22,000 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 500 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 300 |
| קואורדינטות | 69°19′N 23°49′E / 69.317°N 23.817°E |
פינמרקסווידה (בנורווגית: Finnmarksvidda, בסאמית צפונית: Finnmárkkoduottar) היא הרמה הגדולה ביותר בנורווגיה. שטחה, המסתכם ב-22,000 קמ"ר, מהווה כ-36% משטח מחוז פינמרק בו היא נמצאת.[1] הרמה נמצאת מצפון לחוג הארקטי וידועה כמולדת הסאמים ועדרי האיילים אותם הם מגדלים. הסאמי עדיין משתמשים במחסות שבטונדרה של פינמרקסווידה כשהם רועים שם בחורף את עדרי האיילים שלהם.
גאוגרפיה
המרחק בפינמרקסווידה מאלטה בקצה המזרחי לחצי האי ורנגר (אנ') בקצה המערבי הוא 300 ק"מ, וכך גם המרחק בין צפון הרמה לדרומה, שחודר לשטח פינלנד. פינמרקסווידה נמצאת בגובה של 500-300 מטרים מעל פני הים.
פינמרקסווידה מתאפיינת בגבעות נמוכות, יערות עצי ליבנה, יערות אורנים, ביצות ואגמים קפואים. הסלעים בה הם בעיקר מתקופת הפרקמבריון. הנוף השטוח נוח להיווצרות אגמים רדודים ונהרות בשיפוע נמוך ובעלי יובלים רבים.[2] ייתכן כי חלק מהאגמים העגולים בפינמרקסווידה הם שיירים של פינגואים (גבעות בעלות כיפת קרח באזורי קפאת-עד) שהתפתחו בתקופות קרות (אנ') ביציאה האחרונה מתקופת קרח (אנ').[3]
הפארק הלאומי אוורה אנאריוקה (אנ') (משילוב של סאמית ונורווגית: "נהר אנארי העליון") נפתח בדרום מזרח פינמרקסווידה ב-1976, על שטח של 1409 קמ"ר.[4]
אקלים
.
האקלים בפינמרקסווידה הוא אקלים תת-ארקטי עם חורפים קרים מאוד: הטמפרטורה בה יכולה לצנוח מתחת ל-40 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, עם שיא נורווגי רשמי של 51.4 מעלות מתחת לאפס שנמדדו בקאראשוק ב-1.1.1886. בקאראשוק נמדדו גם 32.4 מעלות צלזיוס ביולי, ולפיכך הפרש הטמפרטורות בה נדיר ביחס לשאר אירופה. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 17.1- מעלות צלזיוס, והטמפרטורה הממוצעת בחודש יולי היא 13.1 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים היא 336 מ"מ בלבד. הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא 2.4- מעלות צלזיוס, והיא הטמפרטורה הממוצעת השנתית הקרה ביותר בנורווגיה למעט באזורים הגבוהים בהרים, וקרה יותר מהטמפרטורה הממוצעת השנתית באי יאן מאיין ובאי ביירנייה.
הערות שוליים
- ^ About Finnmark, Turistforeningen (בנורווגית ספרותית) (ארכיון)
- ^ Jon Arne Eie, Per Einar Faugli og Jens Aabel: Elver og vann. Vern av norske vassdrag ("נהרות ומים, הגנה על נתיבי מים נורווגיים"). Grøndahl Dreyer 1996. מסת"ב 82 504 2241 4
- ^ Svensson, Harald (1976). "Pingo problems in the Scandinavian countries". Biuletyn Peryglacjalny (באנגלית). 26: 33–40.
- ^ Ryvarden, Leif (2007). Stabbursdalen, Øvre Pasvik og Øvre Anárjohka. Norges nasjonalparker (בנורווגית). Vol. 3. Gyldendal. ISBN 9788205376380.
