קאוטוקיינו
| |||
 | |||
| מדינה |
 נורווגיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | טרומס ופינמרק | ||
| מושל | הנס איסק אולסן (נו') (2019) | ||
| בירת המטרופולין | קאוטוקיינו (כפר) | ||
| שפה רשמית | נורווגית ספרותית, סאמית צפונית | ||
| תאריך ייסוד | 1851 | ||
| שטח | 9,707.35 קמ"ר | ||
| ‑ שטח ואחוז מים | 738.48 קמ"ר 7.6% | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה | מולייוס (נו') (973.9 מ')[1] | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במטרופולין | 2,877 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 0.3 נפש לקמ"ר | ||
| קואורדינטות | 69°00′42″N 23°02′36″E / 69.01167°N 23.04333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| kautokeino.kommune.no | |||
קאוטוקיינו (בנורווגית: Kautokeino, בסאמית צפונית: Guovdageaidnu[2], בקוונית או פינית: Koutokeino)[3] הוא מטרופולין במחוז טרומס ופינמרק שבנורווגיה.
גאוגרפיה
המטרופולין נמצא בפינמרקסווידה על הגבול עם פינלנד, כשהמטרופולין הפיני אנונטקיס (אנ') ממוקם לדרומו, והמטרופולין הפיני אינרי (אנ') בדרום מזרח. בנורווגיה, נורייסה (אנ') נמצאת ממערב לו, וקוואננגן (אנ') בצפון מערב. קאוטוקיינו הוא המטרופולין הגדול ביותר בנורווגיה מבחינת שטחו, כמעט בגודל שני המטרופולינים השניים לו בגודלם ביחד, וכרבע מגודל שטחה של דנמרק. המרכז האדמיניסטרטיבי של המטרופולין הוא הכפר קאוטוקיינו, ונמצאים בו כפרים כגון לאהפולופל ומאסי.
המטרופולין משתרע על 9,707 קמ"ר, והוא הגדול במטרופולינים של נורווגיה.
דמוגרפיה
מבחינת כמות האוכלוסייה, הוא נמצא במקום ה-232 מבין המטרופולינים בנורווגיה, עם 2,877 תושבים, וצפיפות אוכלוסין של 0.3 תושבים לקמ"ר. בעשור הראשון של המאה ה-21 אוכלוסייתו הצטמצמה ב-1.3%.[4][5] שלושת התעשיות המרכזיות בקאוטוקיינו הן רעיית איילי צפון, תעשיית הקולנוע ומערכת החינוך הציבורית. זהו אחד המקומות הקרים ביותר בסקנדינביה.
מתוך 2,877 התושבים, 1475 גרים בכפר קאוטוקיינו, ו-400 בכפר מאסי. 90% מתושבי המטרופולין הם דוברי שפה סאמית. כרבע מהתושבים (763 תושבים) הם מתחת לגיל 19.
אטימולוגיה
מקור השם הנורווגי Kautokeino ("קאוטוקיינו") הוא בשם הפיני/קווני "Koutokeino" ("קווטוקיינו") שהוא עצמו מגיע מהשם הסאמי הצפוני "Guovdageaidnu" ("גוודאגיינו")[6]. מאחר שהמטרופולין שייך למחוז דובר סאמית, גם שמו הרשמי יכול להיכתב בנורווגית (Kautokeino kommune) או בסאמית צפונית (Guovdageainnu suohkan).
משמעות השם הסאמי היא "אמצע הדרך", וייתכן שהוא נובע מכך שקאוטוקיינו נמצאת במרחק שווה מאלטה (ששימשה בעבר כשוק), מקארסואנדו שבשוודיה, מנורדייסה שבטרומס, ומקאראשוק. ישנן גם תיאוריות אחרות לגבי השם, כמו למשל שהוא מצביע על מקום בו גדל צמח גומא מסוים (Carex vesicaria, מסוג כריך).
התחילית Kouto נפוצה גם בשמות מקומות קווניים בנפות סור-ואראנגר (אנ') וטאנה (אנ') שבמזרח טרומס ופינמרק, אולם משמעותה שם לא ברורה.
תרבות
קואוטקיינו נחשב (ביחד עם קאראשוק) לבירת התרבות הסאמית הצפונית, וכ-90% מהתושבים בו דוברים סאמית צפונית[7]. זהו המטרופולין הראשון, ובמשך תקופה ארוכה גם היה היחיד, שנתן לשפה סאמית מעמד שווה לנורווגית בענייני מנהל ציבורי. סמל המטרופולין הוא מגן כחול ועליו לאבו (מבנה סאמי מסורתי) בזהב.
קאוטוקיינו הוא מקום מושבם של מספר מוסדות חינוך ותרבות סאמיים, והיה מוקד מרד קאוטוקיינו ב-1825.
יישובים
היישובים בקאוטוקיינו הם:
| כפר | מיקום ביחס לכפר קאוטוקיינו | פרטים נוספים |
|---|---|---|
| הכפר קאוטוקיינו (אנ') (סאמי צפונית: Guovdageaidnu, "גוודאגיינו") | המוקד המנהלי של מטרופולין קאוטוקיינו. | |
| מאסי (סאמי צפונית: Máze, "מאטזה") | הגדול מבין הכפרים בקאוטוקיינו. מאסי נמצא בנקיק נהר, ונמצאים בו בית ספר וכנסיית מאסי שנבנתה לאחר שהנאצים שרפו במלחמת העולם השנייה את הכנסייה הקודמת שנוסדה ב-1721 על ידי המיסיונר תומס פון וסטן (אנ'). הכפר היה המוקד של "מחלוקת אלטה", מחלוקת פוליטית בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, שנוצרה עקב הצעה לבנות סכר הידרואלקטרי גדול ולהציף את הכפר. | |
| מיירון (פי') | צפון | רבים מהסאמים שנסעו לקנדה על מנת ללמד את האינואיט רעיית איילים הגיעו ממיירון. |
| סטורנס (פי') (סאמי צפונית: Hemmogieddi, "המוגייג'י") | צפון | קרוב לסטורנס ישנו שדה לווחה, ובו קוורציט ירוק ייחודי שמשווק תחת השם "נאראנאס". |
| שושאוורי (אנ') | צפון מזרח | כפר נמצא ליד הגבול עם מטרופולין קאראשוק. יש בו כנסייה עם 75 מקומות שנבנתה ב-1968, ובקתה הררית. |
| אקסיידה (סמ') (Økseidet) ((סאמי צפונית: Ákšomuotki, "אקשומוטקי") | דרום | |
| לאהפולופל | צפון מזרח | הכפר נמצא בקצה הדרומי של אגם לאהפויאוורי. בכפר היה בית ספר, וישנה כנסייה, ובקתה הררית (בקתת הארחה). בכנסייה שנבנתה ב-1967 ישנם 70 מקומות. |
| שישצ'איאוורי (סמ') | דרום מזרח | יש בשישצ'איאוורי תחנת חיזוי מזג אויר של המכון המטאורולוגי הנורווגי (אנ'), ובדרך כלל ננמדדות שם הטמפרטורות הנמוכות ביותר בנורווגיה. |
| סייבה (נו') | דרום | |
| איידיאוורי (סמ') | דרום | הכפר קרוב לגבול עם פינלנד. |
| סוהטיפיילבמה (סמ') | מערב | כפר הממוקם בערך 10 קילומטרים מערבית לכפר קאוטוקיינו. |
| אווצ'י (נו') | מזרח | כפר הנמצא 10 קילומטרים מזרחה לכפר קאוטוקיינו. במהלך מרד קאוטוקיינו, קבוצת הסאמים שלכדו את המורדים התארגנו בכפר אווצ'י. |
| צ'ונובווהפי (סמ') | מערב | כפר קטן עם מעט בתים שנמצא 11 קילומטרים מערבית לכפר קאוטוקיינו. בכפר יש בקתה הררית בשם "בקתת מאדאם בונגוס" (Madame Bongos fjellstue). |
| סולובוופמי (סמ') | צפון | הכפר קרוב לגבול עם מטרופולין אלטה. יש בו בקתה הררית ומתבצע בו ניטור מזג אויר. |
| גאלאנייהטו (פי') | דרום מערב | יש בכפר בקתה הררית. |
בחירות
| בחירות למועצה המקומית 2019 | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| רשימה | אחוזים | קולות | מנדטים | חברים בקבינט | |||
| % | ± | מס' | ± | מס' | ± | ||
| רשימת תושבי הקבע של קאוטוקיינו (נו') | 25.9% |  5.0
|
374 / 1,446
|
 12
|
5 / 19
|
1
|
1 / 5
|
| רשימת הסאמים הנוודים של קאוטוקיינו (נו') | 19.8% | 4.7
|
286 / 1,446
|
100
|
4 / 19
|
1
|
1 / 5
|
| מפלגת המרכז | 15.1% | 14.3
|
219 / 1,446
|
205
|
3 / 19
|
3
|
1 / 5
|
| מפלגת העבודה | 11.8% | 14.4
|
170 / 1,446
|
243
|
2 / 19
|
3
|
0 / 5
|
| שמאלה (נו') | 10.2% | 2.0
|
147 / 1,446
|
18
|
2 / 19
|
0 | 1 / 5
|
| Sámeálbmot Listu (רשימת בני הסאמי) (נו') | 8.4% | 2.4
|
121 / 1,446
|
121
|
2 / 19
|
0 | 1 / 5
|
| ימינה | 6.4% | 2.6
|
93 / 1,446
|
33
|
1 / 19
|
0 | 0 / 5
|
| מפלגת השמאל הסוציאליסטית | 2.5% | 0.5
|
36 / 1,446
|
5
|
0 / 19
|
0 | 0 / 5
|
| אנדרה (Andre) | 0% | 2.8
|
0 / 1,446
|
45
|
0 / 19
|
0 | 0 / 5
|
| סה"כ | 64% | 1446 | 19 | 5 | |||
| ראש המועצה: הנס איסק אולסן (נו') (רשימת תושבי הקבע של קאוטוקיינו (נו')), סגן ראש המועצה: איסק אולה י. הטא (נו') (שמאלה (נו')) | |||||||
| מקור: https://www.valgresultat.no, http://postlister.avjovarre.no (ארכיב) | |||||||
היסטוריה
תקופת הברזל
בחפירות של הארכיאולוג פול סימונסן ביונטוואד'ה ב1967 נחשפו עשר ערימות אבנים שהיו מונחות בשורה עם מרווחים של 5-13 מטרים ביניהן. הן תוארכו לסביבות שנת 1050 לספירה. בערימות האבנים היו שכבות פחם, ומכאן שיער סימונסן שמדובר בבורות אש. עם זאת מחקר מאוחר יותר הגיע למסקנה שלא מדובר בבורות אש, אלא בתנורי חימום שהיוו חלק ממתחם אוהלים שהיה בשימוש האוכלוסיה הסאמית.
בשנים 1550-1751
עד שנת 1751 היה קאוטוקיינו חלק משוודיה[8].
החומר הכתוב על קאוטוקיינו לפני שנת 1550 הוא מועט. ב-1553 החיל שלטונו של המלך השוודי גוסטב ואסה מיסוי עקבי על הסאמים בקאוטוקיינו[9], תחת השם "קוותקילה", וישנו רישום רצוף של המס לאורך 55 שנים משנת 1553 עד 1608, מלבד שנת 1565, כמו גם סקירה של האוכלוסייה ורישומים חשבונאיים משנת 1553. לפי ספרו של ההיסטוריון והכומר פיטר לורנץ סמית' מ-1938[10], בספירת המס של 1553 היו "בכפר הלאפי" (כדבריו. כיום סיאידה) בקאוטוקיינו שמונה אנשים. לפי הערכה של 6 נפשות למשק בית, הוא מעריך את מספר האנשים הכולל בסיאידה של קאוטוקיינו ב48 אנשים.[9] סמית גם מעריך כי מקור השם קאוטוקיינו בהלחם של מילה הסאמית ל"אוהל גדול" (goahti) למילה הפינית ל"כפר" (kylla)[11]. קהילת קאוטוקיינו הייתה ממוקמת סמוך למיקום בו נמצאת כיום כנסיית קאוטוקיינו[12], באזור בו מצאו ממצאים רצופים מתקופת האבן עד ימינו[13].
| שם | מס ששולם |
|---|---|
| פדהר ארנסון | 3 עורות איילים |
| אולוף פשון | 3 עורות איילים |
| חראל יונסון | 3 עורות איילים |
| נילס אולסון | 3 עורות איילים |
| אולוף נילסון | 3 עורות איילים |
| איורט ארנסון | 3 עורות איילים |
| אנדהרס יונסון | 3 עורות איילים |
| סומבה אולסון | 3 עורות איילים |
בנוסף לסיאידת קאוטוקיינו, הייתה במטרופולין קאוטוקיינו של היום גם סיאידה בלאהפויאוורי. ב-1553 היו שם לפי ספרי המס שישה אנשים, ולפי ההנחה של סמית' לשישה אנשים במשק בית, האוכלוסייה שם הייתה בסך הכל 36 בני אדם.
הכומר הראשון ששירת בטקס תפילה בקאוטוקיינו היה יוהאנס יונה טורנאוס (שו') מאווטורניו (Övertorneå, כיום בפינלנד. בפינית: יו'ליטורניו (אנ')), ב-1641. הטקס נערך בבקתת עץ חדשה שנבנתה בהוראת מלך שוודיה קארל התשיעי, והייתה כנראה מבנה העץ הראשון שהוקם בקאוטוקיינו ובפינמרק בכלל. במיקום המקורי של הבקתה נמצא כיום מוזיאון קאוטוקיינו, והבקתה עצמה, שהייתה בנויה מבולי עץ אורן שבעבר צמח שם, שוחזרה בתקופה המודרנית בתוך מבנה המוזיאון.[14]
הכומר הראשון שנעשה לתושב קאוטוקיינו הוא השוודי אמונד איסקסן קוטליוס שחי במאסי בחורף 1674-1675. את מקומו ירש השוודי יוהאנס טונברג שהגיע ממאווטורניו, ואותו החליף אחיו, אנדש ניקולאי טוננסיס (נו'). עבור טוננסיס נבנה בית כומר, וב-1701 גם החלו בבניית הכנסייה הישנה השל קאוטוקיינו. הכנסייה נחנכה תחת השם כנסיית קארל ה"קדוש" ב-11.2.1703, והתקיימה 241 שנים ו-296 ימים עד שנשרפה ב-3.12.1944 על ידי כוחות הכיבוש הנאציים. בעת שריפתה הייתה הכנסייה הפרוטסטנטית הוותיקה ביותר בפינמרק.
בשנים 1751-1939
בשנים 1837-1851 היה קאוטוקיינו חלק ממטרופולין קיסטראנד (אנ').
מרד קאוטוקיינו ב1852
בשנת 1852 תקפה קבוצת סאמים מורדים את נציגי המדינה הנורווגית באירוע שזכה לכיוני "מרד קאוטוקינו". המורדים נעצרו בידי סאמים אחרים, בקרב במהלכו נהרגו שניים מהמורדים. שניים ממנהיגי המורדים הוצאו להורג מאוחר יותר בעריפה. על אף שהיו עוד כמה תגובות אלימות של הסאמים למדיניות הניצול של הממשלה הנורווגית, המרד נחשב למאורע חסר תקדים. התנגשויות אחרות בין האינטרסים הסאמיים לבין האוכלוסיה הנורבגית בכללה לא הובילו מעולם לאובדן חיי אדם. בתקופה שלאחר המרד התחזקה מגמת התערבבות של העם הסאמי באוכלוסיה הנורווגית.
השפעת הספרדית ב1919
קאוטוקיינו ספגה פגיעה קשה מהשפעת הספרדית בינואר 1919. באותו חודש נפטרו 24 אנשים מן הקהילה, שהיוו 2.2% מן האוכלוסיה.[15]
ב1920 מנתה אוכלוסיית קאוטוקינו 979 נפשות.[16]
במלחמת העולם השניה
1940
בלחימה בחזית נארוויק (אנ') ב1940 השתתפו ארבעה חיילים בני קאוטוקיינו כחלק מגדוד אלטה (אנ').
באוגוסט 1940 הגיעו ארבעה חיילים גרמנים אל קאוטוקיינו בסירה, ולאחר מכן עזבו. אלו היו החיילים הגרמנים הראשונים באיזור. רק בחורף 1941 נרשמה במקום נוכחות גרמנית קבועה, כאשר הגרמנים החרימו את הפנימיה באיזור לצורך מגוריהם.
1942
בספטמבר 1942 ברחו שני אסירים, פטר פיליפוביץ' ובורה איוובנקוביץ', ממחנה המעצר הנאצי ליוגוסלבים נידוני מוות בקאראשוק. הם עברו בקאוטוקיינו בדרכם לשוודיה. שניהם הוסגרו לשלטונות בכפר אווצ'י בקאוטוקיינו, אולם הצליחו להימלט. איוונקוביץ' נתפס שוב על ידי הגרמנים והוצא להורג בקאוטוקיינו, פיליפוביץ' הצליח לברוח לשוודיה לאחר 28 ימי הימלטות.[17]
באותו חודש אסיר אחר מאותו מחנה, זיווטה לופולוביץ' בן ה17, הצליח לברוח עד לבקתה הררית בכפר שושאוורי בקאוטוקיינו. הוא נצפה על ידי סאמי מקומי שפחד ודיווח לשוטר באלטה, כתוצאה מכך לופולוביץ' נתפס. לאחר המלחמה נשפט השוטר לחמש שנות מאסר, בעוד הסאמי שוחרר.
ב-1942 תכננו הגרמנים להקים קו רכבת שיעבור דרך מטרופולין קאוטוקיינו. הקו היה אמור לעבור דרך רייסאדאלן (אנ'), דרך קאוטוקיינו ומשם לקאראשוק, ולהוות חלק ממסילת הקוטב (אנ') הגרמנית שתוכננה להגיע מפאוסקה (אנ') בצפון מחוז נורדלנד עד קירקנס (אנ') בקצה הצפון מזרחי של נורווגיה.
1943
ב-1934 בנו הגרמנים שדה תעופה של 1.2 קילומטר בקאוטוקיינו. שדה התעופה קאוטוקיינו (אנ') עדיין קיים כיום, אם כי לא נמצא בשימוש בדרך כלל, ובקצהו גרוטאה של מטוס יונקרס Ju 52 גרמני.
1944
אוד מאתיס האטה (נו') כותב בספרו "התיישבויות סאמיות בפינמרסווידה 2" על שלושה אסירים סרבים שנמלטו באוגוסט 1944 ממחנה שבויים, נתפסו על ידי הגרמנים והוצאו להורג באיידיאוורי, 30 ק"מ דרומית לקאוטוקיינו. ב-1945 נחפרו הגופות מן האדמה על ידי חיילים נורווגיים והועברו לקאוטוקיינו[18]. מאחר שאסירים סרביים הוחזקו במחנה באזור רק עד דצמבר 1942, ולא עד 1944, נראה שזיהויים כסרבים שגוי.[17]
ב-15.10.1944 ביצע מטוס סיור גרמני מסוג Focke-Wulf Fw 189 Uhu שהגיע מדרום נחיתת חירום באגם במטרופולין, 13 ק"מ דרומית לכפר קאוטוקיינו.[13] שני הטייסים שרדו, והגרמנים ירו במטוס כשנתגלה שהוא יצא מכלל שימוש, ואז פוצצו אותו[19]. בעקבות האירוע נקרא האגם Flyvarjávri, "אגם המטוס" בסאמית צפונית. האירוע מוזכר גם על ידי אוד מאתיס האטה כזיכרון מילדתו[20]. ב-1993 הוצאו שרידי המטוס ונשלחו לאנגליה.
בסתיו 1944 הוצבה בסביבות קאוטוקיינו בריגדת הגבירגסייגר ה139. בריגדה זו הוקמה ב-5.6.1944 משרידי גדוד הגבירגסייגר ה139[21][22], אותו גדוד שכמעט הובס על ידי הנורווגים בביארנפל (אנ') ביוני 1940, לפני שבעלות הברית נסוגו ונורווגיה נאלצה להיכנע. הבריגדה כללה בערך 5000 חיילים שהגיעו לאזור קאוטוקיינו בסביבות 29 באוקטובר 1944.[23] מפקד החטיבה, אוברסט (אלוף-משנה) שירמבאקר, הושאל מהדיוויזיה ההררית אס אס השישית.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קאוטוקיינו
הערות שוליים
- ^ Høyeste fjelltopp i hver kommune, Kartverket
- ^ Stadnamn og offisielle språk i Noreg: Troms og Finnmark, Kartverket.no (בנורווגית חדשה)
- ^ "Stadnamn og rettskriving" (בנורווגית). Kartverket. ארכיון מ-2018-07-01. נבדק ב-2018-07-13.
- ^ Statistisk sentralbyrå (2020). "Table: 06913: Population 1 January and population changes during the calendar year (M)" (בנורווגית). ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-2018-12-11.
- ^ Statistisk sentralbyrå (2020). "09280: Area of land and fresh water (km²) (M)" (בנורווגית). ארכיון מ-2020-05-26. נבדק ב-2018-12-11.
- ^ Helander, Kaisa Rautio: «Muhtin fuomášumit báikenamaid njálmmálaš ja čálalaš anus Norgga beale davimus Sámis». – Lars Magne Andreassen (עורך), Samiske landskapsstudier. (בסאמי צפונית) תאריך 5.2004, עמודים 72–86.
- ^ Fakta om samiske språk regjeringen.no, (בנורווגית) נצפה לאחרונה 29. מאי 2018
- ^ Norgeshistorie, Om; Institutt for arkeologi, konservering og historie (IAKH) ved UiO. "Noregs grenser: det historiske målebord - Norgeshistorie". www.norgeshistorie.no (בנורווגית). נבדק ב-2022-08-29.
- ^ 9.0 9.1 Smith, P.L. "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. pp. 3, 7. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ Smith, P.L. (Peter Lorenz) (1880-1944), Kautokeino og Kautokeino-lappene: en historisk og ergologisk regionalstudie, 1938 אוסלו (https://urn.nb.no/URN:NBN:no-nb_digibok_2007011000003).
- ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ 13.0 13.1 Sørensen, Kjell; Moe, Morten (2022-08-29). "Focke-Wulf Fw 189A "Uhu" Finnmarksvidda". Flyvrak.info.
- ^ "About the museum". rdm.no (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-08-29.
- ^ Nygaard, Ingrid Hellem (2021-05-01). "Isolerte samfunn? Spanskesyken i Kautokeino og Karasjok (1918-20)" (PDF). munin.uit.no. Munin.uit.no. p. 36.
Utbruddet i Kautokeino januar 1919 utgjør en dødelighet på hele 2,2%, altså tre ganger så høy som landsgjennomsnittet.
- ^ Nygaard, Ingrid Hellem (2021-05-01). "Isolerte samfunn? Spanskesyken i Kautokeino og Karasjok (1918-20)" (PDF). Munin.uit.no. p. 14.
I 1920 var det totalt 1972 individer, 979 i Kautokeino, 993 i Karasjok.
- ^ 17.0 17.1 "Fangeleirer i Karasjok". RiddoDuottarMuseat (בנורווגית ספרותית). נבדק ב-2022-08-29.
- ^ Hætta, Odd Mathis (2016). Samebygder på Finnmarksvidda 2 (בנורווגית) (2 ed.). Alta: Odd Mathis Hætta. pp. 314–315. ISBN 978-82-690262-1-4.
- ^ Klemetsen, Johan Mathis (2022-08-29) [1997]. "Nasjonalbiblioteket". www.nb.no (בנורווגית). p. 71. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ Hætta, Odd Mathis (2016). Samebygder på Finnmarksvidda [Sami villages on Finnmarksvidda] (בנורווגית). Alta: Odd Mathis Hætta. pp. 254–255. ISBN 978-82-690262-0-7.
- ^ "Gebrirgsjäger". www.lexikon-der-wehrmacht.de. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ "Gebirgsjäger-Regiment 139". www.ordersofbattle.com. נבדק ב-2022-08-29.
- ^ Berge, Kjell-Ragnar (2019). Lyngenlinjen Hitlers siste skanse i Norge 1945 (בנורווגית). Skallestad: Ares Forlag. pp. 46, 47, 69, 180. ISBN 978-82-92938-90-4.
