פלליו
פלליו (או בליליו) הוא אי במדינת האיים פלאו. פלליו, יחד עם שני איים קטנים מצפון מזרח לו, מהווים את אחת משש עשרה מדינות פלאו. באי התרחש הקרב על פלליו במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
פלליו חולק באופן מסורתי לחמישה כפרים; טליו (Teliu) בחוף הדרום-מערבי הגובל בצפון בנרקייוקל (Ngerkeiukl) שבחוף המערבי; נסיאס (Ngesias) במרכז האי, ונרדלולק (Ngerdelolk) בחוף המזרחי. נראוֹל (Ngerchol) נמצא בחלק הצפוני של האי, במערב רכס "האף המדמם" (Bloody Nose Ridge). רוב שרידי הכפרים המסורתיים נמחקו. עם זאת, מיקומם וכן מיקומם של מאפיינים בתוך הכפרים, כולל "אודסונל" (odesongel), ידועים ומשתמרים במסורת שבעל פה. מאפיינים מסורתיים אלו הם סמלים חשובים המעניקים זהות למשפחות, שבטים ואזורים.[1]
הלגונה ואיי הסלע הסמוכים הם אזורים בעלי משאבים חשובים, שכנראה נוצלו בצורה אינטנסיבית בפרהיסטוריה. משאבים חשובים כוללים מינים רבים ושונים של עצים וצמחים אחרים ומינים רבים ושונים של דגים ורכיכות. באיים יש גנים מסורתיים שהיו ממוקמים באזורים שבהם הצטברה מספיק אדמה בכיסים נמוכים ובביצות.[1]
התיעוד ראשון של פלליו, בבלדאוב (Babeldaob) וקורור בידי גורמים מערביים היה על ידי המשלחת הספרדית של רוי לופס דה וייאלובוס בסוף ינואר 1543. לאחר מכן הם תוארו האיים כ־Los Arrecifes (לוס ארסיפס; "השוניות" בספרדית). בחודשים נובמבר ודצמבר 1710 ביקרו בשלושת האיים הללו שוב, והם נחקרו על ידי משלחת איי הודו המזרחית הספרדיים בפיקודו של סרחנטו מאיור פרנסיסקו פדייה (Francisco Padilla) בפאצ'ה (אנ') סנטיסימה טרינידד (Santísima Trinidad). שנתיים לאחר מכן נחקרו האיים בפירוט על ידי משלחתו של קצין הצי הספרדי ברנרדו דה אגוי (Bernardo de Egoy). לאחר תבוסתה במלחמת ארצות הברית–ספרד, מכרה ספרד את פלאו (כולל פלליו) לגרמניה ב-1899. ב-1914 עברה השליטה ליפן.
במלחמת העולם השנייה ב-1944 התרחש באי הקרב על פלליו – קרב גדול בין חיל הנחתים של ארצות הברית וצבא ארצות הברית נגד הצבא היפני הקיסרי. הקרב על האי היה אכזרי במיוחד מכיוון שבזמן זה הצבא היפני פיתח טקטיקות הגנה על האיים וביצורים חזקים במערות האי ובתצורות הסלע בתוך הרי האומורברוגול (Umurbrogol, רכס האף המדמם), מה שאִפשר הגנה לעומק שהביאה לכך שמספר הנפגעים האמריקאיים, הכוח התוקף, היה גבוה ביותר בקרב על האי. לשני הצדדים המעורבים בלחימה היו אבדות גבוהות – יותר מ-2,000 אמריקאים ו־10,000 יפנים נהרגו, אך לא היו נפגעים בקרב האזרחים המקומיים מכיוון שהם פונו לאיים אחרים של פלאו לפני הלחימה.
הריסותיהם של רבים מהמתקנים הצבאיים מהתקופה, כמו המנחת, עדיין שלמות, וספינות טרופות מהקרב נותרו חשופות מתחת למים בקרבת החוף. באי יש אנדרטאות מלחמה להרוגים האמריקאים והיפנים כאחד. פלליו ואנגאור היו האיים היחידים בארכיפלג פלאו שכבשו האמריקאים במהלך מלחמת העולם השנייה. בירת קורור נותרה בידיים יפניות עד סוף מלחמת העולם השנייה.
פלליו נכנס רשמית לשליטת ארצות הברית בחסות האומות המאוחדות בשנת 1947 כחלק מטריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט. ב-1947, שנתיים וחצי לאחר כניעת היפנים, היו למעלה מ-30 יפנים שעדיין הסתתרו במערות, מתוך אמונה שהמלחמה לא הסתיימה. האמריקנים שלחו פקיד צבאי יפני בכיר למערות אלו ושכנע אותם להיכנע. השורד היפני האחרון, קנג'י נגאי, מת בשנת 2019.[2]
פלאו הפכה לעצמאית ב-1978, ופלליו הפך למדינה בתוך הרפובליקה החדשה. באוגוסט 2014 אירח פלליו את "מפגש המנהיג" (leader's retreat) בפורום איי האוקיינוס השקט ה-45, בהשתתפות נציגים מ-15 המדינות החברות בפורום.[3]
גאוגרפיה
פלליו נמצא כ־10 קילומטרים צפונית מזרחית לאי אנגאור ו־40 קילומטרים מדרום-מערב לאי קורור. מדינת פלליו כוללת את האיים פלליו (Peleliu), נדבוס (Ngesebus), אוֹלנֶאוּאַאוֹל (Olngeuaol), נראו (Ngercheu), בלואלַסמאו (Belualasmau), רורויד (Ruruid), נבאד (Ngebad), נורונור (Ngurungor), נסואל (Ngesuall) ועוד כמה איים קטנים. השטח הכולל של המדינה הוא כ־19.52 קמ"ר. האי פלליו, כמו אנגאור, הוא אי אלמוגים מוגבה עם שטח של 16.98 קמ"ר. הוא ממוקם בקצה הדרומי של הלגונה, שמקיפה את קבוצת האיים המרכזית, ומוקף ביער מנגרובים צפוף, המכסה למעלה מרבע משטחו הכולל.
בצד המערבי של האי נמצא רכס תלול, שקיבל את השם "רכס האף המדמם" (Bloody Nose Ridge) במהלך הקרב על פלליו במלחמת העולם השנייה. גובהו מגיע לכ-75 מטרים. אזור מוגבה נוסף, רויס רא סאנג ורויסאמיאנל (Rois ra Sang and Roischemiangel), מגיע לגובה של מעל 50 מטרים בקצה הצפוני של האי. שאר שטח האי נמצא בעיקר בגובה נמוך מ-10 מטרים. לאורך רכס זה, עמודי גיר אלמוגי משוננים מזדקרים אל השמיים, ויוצרים מבוך סלעי סבוך.[1]
חלק ניכר מפלליו מכוסה ביער אי גירני עם חורשות עצי קזוארינה הצומחות לאורך רכסי החול של החופים. למעט נראו, שאר האיים במדינה הם איים נמוכים ושטוחים, עם אזורים נרחבים של חול המכוסים ביערות קוקוס או קזוארינה. נראו, הממוקם בצפון המדינה, מאופיין בנוף אופייני של איי סלע, עם מצוקים תלולים של שונית מוגבהת, המכוסים ביער אי סלעי.[1]
הגאוגרפיה של פלליו השתנתה באופן דרמטי במהלך מלחמת העולם השנייה. כהכנה לפלישה האמריקאית, המגנים היפנים הפכו את פלליו למבצר הגנתי. כבר בשנת 1943, החלו בפינוי הפלאואנים מפלליו לבבלדאוב. לא פחות מ-10,000 מגינים יפנים התחפרו במערות טבעיות ובבקעים של תצורות הגיר האלמוגי, וביצרו את עמדותיהם בבונקרים מבטון. ההגנות היו כה חזקות, עד שעמדו בפני הפגזה ימית מסיבית של הצי האמריקאי, ופגשו את הכוחות האמריקאים הפולשים כמעט במלוא כוחם ב-5 בספטמבר 1944. הקרב על פלליו, שהתברר בדיעבד כטעות אסטרטגית יקרה מצד האמריקאים, נמשך שבועות של קרבות מרים, וגבה מחיר כבר בחיי אדם.[1]
כיום, מרבית השימוש בקרקע בפלליו מיועד לגינות פרטיות הממוקמות בתוך ובסביבת אזורי המגורים. אין פעילות מסחרית במקום, והשימוש העירוני מוגבל לכמה מתקנים קטנים. מטע קוקוסים גדול נמצא באי נגדבוס.[1]
דמוגרפיה
במפקד 2015 הייתה אוכלוסיית המדינה 484 איש והגיל החציוני היה 34.5 שנים.[4] השפות הרשמיות של המדינה הן פלאואנית ואנגלית.[5]
ביוני 1972 מנתה אוכלוסיית התושבים 843.[6] בשנת 2000, אוכלוסייתה מנתה כ-571 איש, מה שהפך אותה למדינה השלישית הכי מאוכלסת בפלאו. רוב אוכלוסיית האי מתגוררת בכפר קלאולקלובד[1]
שהוא בירת המדינה בחוף הצפון מערבי. כולל הבירה, ישנם בסך הכל ארבעה כפרים:
- קלאולקלובד (Kloulklubed) – בצפון מערב האי
- אימלכול (Imelechol) – בצפון מזרח האי
- לדמיסאנג (Lademisang) – הדרומי ביותר, בחלק המרכזי של האי
- אונאוידל (Ongeuidel) – הצפוני ביותר
פוספט
כמו באנגאור, כריית פוספטים באזור רכס האף המדמם של פלליו החלה בתקופת השלטון הגרמני והמשיכה גם בזמן השלטון היפני. הפוספט הועמס על ספינות במתקן נמל קטן שנמצא בקצה הצפוני של האי.[1]
סביבה
אזורי ציפורים בעלי חשיבות
האי הוגדר כאזור ציפורים בעל חשיבות (IBA) על ידי BirdLife International מכיוון שהוא תומך באוכלוסיות של רוב הציפורים האנדמיות של פלאו, כולל דגרתלים מיקרונזיים, יוני קרקע פלאו, יונים אימפריאליות מיקרונזיות, יוני פירות פלאו, סיסי פלאו, שעיר פלאו ושלדגי פלאו מיזומלות מיקרונזיות, ציפורי בוקר (<Pachycephala tenebrosa), זנבן מניפה פלאו, חטפית פלאו ו־Horornis annae, לבני עיניים וזרזירים מיקרונזיים.
משטחי החול, המנגרובים, ערוגות עשב הים והאיונים ממש ליד הקצה הצפוני של פלליו מספקים בית גידול להאכלה וליינה למיני עשב ים שונים, כמו גם ביתם של מגפודים. האתר הוא IBA עבור המגפודים, תלתלים מהמזרח הרחוק, ארנריות אדמונית, חופיות גדולות, חופיות אדומות-צוואר וביצניות אפורות זנב.
פוליטיקה
לפלליו יש חוקה משלה, שאומצה ב-1982.[7] ממשלת המדינה הוקמה בשנת 1983. למדינת פלליו יש מנכ"ל נבחר שמשך כהונתו היא שלוש שנים, והוא מכונה מושל פלליו. למדינה יש גם בית מחוקקים הנבחר כל שלוש שנים.[8] תושבי המדינה בוחרים באחד מחברי בית הנציגים של פלאו. אוֹבַּק הוא התואר של הצ'יף העליון המסורתי מהמדינה.[9]
תחבורה
שדה התעופה של פלליו, שבנו היפנים במלחמת העולם השנייה, הוא בעל המסלול הארוך והרחב ביותר בפלאו (1,850 מטרים), אך הוא שימש רק מטוסים חכורים קטנים לאחר שהופסקו טיסות הפנים של פלאו בסוף 2005. המסלול נבנה במהלך השלטון היפני ובמקור הוא היה מסלול נחיתה באורך 2,010 מטרים בכיוון מדרום-מערב לצפון-מזרח ומסלול ניצב קטן יותר החותך את מסלול ההמראה הראשי במרחק של כ-2,200 רגל מההקצה הדרום-מערבי. מסלולי הסעה נוספים חיברו את המסלולים למתקני שדה התעופה הממוקמים מצפון למסלולים. מסלולים לא היו משופצים, אך עדיין שימשו בטיסה היומית מנמל התעופה של אייראי (Airai) על ידי מטוס חד מנועי. מסלול נחיתה שלישי נבנה באי נדבוס (Ngedbus), מעט צפונית לפלליו, בתקופת השלטון היפני. הוא ננטש לאחר הקרב על פלליו וכיום גדל בשטחו מטע קוקוס.[1] באמצע 2024, לאחר חודשים של עבודה, מהנדסים מחיל הים האמריקאי הפעילו מחדש את שדה התעופה של פלליו כדי לשפר את היכולת הצבאית של ארצות הברית באזור האוקיינוס השקט.[10]
שירות סירות רגיל מחבר את האי פעמיים בשבוע אל קורור ואנגאור. זמן השיט בסירה מקורור לפלליו הוא למעלה משעה. הנמל הקטן בצפון הרחוק של האי הוא רדוד ומתאים רק ליאכטות עם שוקע קטן.
הכביש הראשי שוכן בצד המערבי של רכס האף המדמם ומשתרע מקלאולקלובד (Kloulklubed) עד למסלול הנחיתה של שדה התעופה הנטוש. כבישים משניים משתרעים בכל חלקי האי.
שדה הקרב של פלליו
האי כולו נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים כשדה הקרב של פלליו, והוא הוגדר כנקודת ציון היסטורית לאומית (אנ') של ארצות הברית.
חינוך
משרד החינוך של פלאו מפעיל בתי ספר ממלכתיים.
בית הספר היסודי של פלליו נפתח ב-1946. בניין נוסף נפתח ב-1966, כשהראשון עדיין בשימוש.[11]
בית הספר התיכון של פלאו בקורור הוא התיכון הציבורי היחיד במדינה, ולכן ילדים מקהילה זו לומדים לשם.
קישורים חיצוניים
- מפה של פלליו
- טיוטה ראשונית של מחקר בפארק ההיסטורי הלאומי פלליו
- פלליו הארור
- תמונות של שרידים וציוד מתקופת מלחמת העולם השנייה בפלליו
- קונסוליית כבוד של הרפובליקה של פלאו לבריטניה ו-NI
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Snyder, David.; Adams, William Hampton; Butler, Brian M. (1997). Archaeology and historic preservation in Palau. Anthropology research series / Division of Cultural Affairs, Republic of Palau 2. San Francisco: U.S. National Park Service.
- ↑ Saeki, Kentaro (2019-12-04). "End of an era with death of last Peleliu survivor". NHK WORLD (באנגלית). נבדק ב-2023-07-24.
- ↑ Calendar of Events (אורכב 21.01.2015 בארכיון Wayback Machine) – Palau PIF.
- ↑ "2015 Census of Population, Housing and Agriculture for the Republic of Palau" (PDF). Palau Government. Office of Planning and Statistics.
- ↑ Leonard, Thomas M. (2006). Encyclopedia of the Developing World (באנגלית). Taylor & Francis. ISBN 9780415976640.
- ↑ "Trust Territory of the Pacific Islands" (באנגלית). Bureau of International Organization Affairs, Office of United Nations Political Affairs. 1972.
- ↑ "Constitution of the State of Peleliu: September 11, 1982 (Palau [pw])". Oxford Constitutions (באנגלית). doi:10.1093/law:ocw/law-ocw-cd858.reggroup.1/law-ocw-cd858?rskey=oeud3a&result=10&prd=oxcon.
- ↑ "State/National Election Schedule". Palau Election Commission (באנגלית). 5 בנובמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Council of Chiefs – PalauGov.pw".
- ↑ "US Military reactivates World War 2 era airfield in the Pacific". Audacy, June 29, 2024. נבדק ב-8 בספטמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Peleliu Elementary School (אורכב 05.10.2017 בארכיון Wayback Machine)." Ministry of Education (Palau).
פלליו41414481Q497981