פסוקי השטן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | סלמאן רושדי |
| שפת המקור | אנגלית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1988 |
| מספר עמודים | 417 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת כתר |
| תאריך | 1989 |
| תרגום | משה הנעמי |
פסוקי השטן (באנגלית: The Satanic Verses) הוא ספרו הרביעי של הסופר סלמאן רושדי, אשר ראה אור בספטמבר 1988. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת כתר בשנת 1989 בהשמטת שם המתרגם. הרומן זיכה את מחברו בפרס ויטברד, וכן היה בין המועמדים הסופיים לזכייה בפרס בוקר.
פרסומו עורר את זעמם של מוסלמים רבים בעולם בשל הדרך בה מוצגת דמותו של הנביא מוחמד. שמו של הספר מתייחס לפסוקים שנאמרו לנביא מוחמד (המכונה בספר מאהונד), שחשב כי נאמרו לו על ידי המלאך ג'יבריל, אך למען האמת נאמרו לו על ידי השטן. הספר גם יוצא באופן ברור נגד אנשים שאונסים את העולם כולו להתאים לפילוסופיית חיים אחת, לא בהכרח מוסלמית או דתית ונגד אנשים שרואים את ההווה לאור ציטוטים מכתבים כל שהם. לדמות אחרת, שנקראת "האימאם" יש ביוגרפיה דומה מאוד לזו של המנהיג הרוחני העליון של איראן רוחאללה ח'ומייני.
מרבית הדמויות בספר הן בני מיעוטים מוסלמיים. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ובין חצי האי ערב, בעיקר בתקופה שהמוסלמים עוד היו בו מיעוט, להודו ולאנגליה. כספריו הקודמים של רושדי, גם ספר זה מושפע רבות מאירועים אקטואליים כגון מעשי טרור.
תגובות של מוסלמים לספר
ב-5 באוקטובר 1988 נאסר יבוא הספר בהודו. ב-24 בנובמבר הספר הוחרם בדרום אפריקה. בשבועות הבאים הוחרם הספר גם בפקיסטן, בערב הסעודית, במצרים, בסומליה, בבנגלדש, בסודאן, במלזיה, באינדונזיה ובקטר.
באותו חודש, עקב איומים על חייו, ביטל רושדי נסיעות שתכנן, והוא מלווה לעיתים בשומר ראש. הוצאת "ויקינג פרס אמריקה" שמוציאה את הספר בארצות הברית מקבלת "עשרות אלפי מכתבי איומים".
ב-2 בדצמבר נשרף הספר לראשונה בבולטון שבאנגליה, כחלק ממצעד מחאה של כ־7,000 מוסלמים.
ב־12 בפברואר 1989 כעשרת אלפים איש תקפו את מרכז התרבות האמריקאי באסלאמאבאד שבפקיסטן במחאה נגד הספר, ושישה אנשים נהרגו בהתקפה. למחרת נהרג אדם ויותר ממאה נפצעו במהומות בעיר סרינגאר שבקשמיר.[1]
ב-14 בפברואר הוציא האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון באיראן, פתווה המורה לכל המוסלמים על הוצאתו להורג של רושדי ושל כל מי שהיה מעורב בהוצאת הספר. ח'ומייני קרא לספר "חילול קודש נגד האסלאם", והאשים את רושדי בכפירה.
באותו שבוע הוציא רושדי הצהרה, שתואמה מראש עם משרד החוץ האיראני, ובה הביע התנצלות עמוקה על פרסום הספר. תחילה הודיעה סוכנות הידיעות האיראנית אירנ"א כי נראה שההתנצלות מספיקה כדי לחון את רושדי. אך למחרת, ב־19 בפברואר, הודיע האייתוללה חומייני שגם אילו רושדי יהפוך למאמין האדוק ביותר באסלאם, חובה על כל מוסלמי לתרום את חייו ואת הונו כדי לשלוח את רושדי לגיהנום.
ב-24 בפברואר נורו למוות 12 אנשים במהומות נגד הספר במומבאי. מספר אנשים נהרגו גם במצרים ובמקומות נוספים. קהילות מוסלמיות ברחבי העולם ערכו אסיפות ציבוריות, ושרפו בהן את הספר.
ב-1991 נדקר למוות בטוקיו המתרגם ליפנית של רושדי, היטושי איגראשי.
37 אורחים מתו כאשר המלון שבו שהו בסיבס שבטורקיה, הוצת על ידי מפגינים שמחו נגד עזיז נסין, מתרגם רושדי לטורקית.
רושדי עצמו לא ספג באותה תקופה פגיעה פיזית. בת זוגו באותה תקופה, הסופרת האמריקאית מריאן וויגינס (אנ'), סיפרה שבחודשים הראשונים לאחר פרסום הפתווה, הם נאלצו לעבור מדירת מסתור אחת לשנייה כל שלושה ימים, 56 פעם בסך הכול. בני הזוג נפרדו כעבור כמה חודשים, גם אם רשמית התגרשו כמה שנים מאוחר יותר, ב־1993.[2]
ב-1998, לאחר דברי פיוס מהשלטון האיראני, הודיע רושדי שיצא ממחבואו. הצו, עם זאת, עדיין תקף, שכן רק מפרסמה של פתווה יכול לבטלה, וח'ומייני אינו עוד בין החיים.
באותה שנה (2012) הוציא רושדי ספר אוטוביוגרפי בשם "ג'וזף אנטון: ממואר", בו הוא מספר את תקופת הסתתרותו מפני הפאתווה.
ב-12 לאוגוסט 2022 הוכה ונדקר רושדי מספר פעמים כאשר עמד לנאום באירוע של מכון צ'וטקווה, על ידי האדי מטאר, בן 24 תושב ניו ג'רזי.
קישורים חיצוניים
- אנדרו אנתוני, אובזרבר, כיצד השתיק הפחד מאלימות את חופש הביטוי, באתר nrg, 17 בינואר 2009
- פסוקי השטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Freedom of Information and Expression in India, web.archive.org, 2002-08-20
- ^ James, Caryn (1991-04-09). "Marianne Wiggins And Life on the Run (Published 1991)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-12-26.
