פסקוגל צפוני
 פסקוגל צפוני
| |
|---|---|
פרווה של פסקוגל צפוני
| |
| מיון מדעי | |
| תחום תפוצה | |
תפוצה בעבר
תפוצה כיום
|
פסקוגל צפוני (שם מדעי: Phascogale pirata) הוא מין של טורף כיס בינוני בסוג פסקוגל שאנדמי לצפון אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1904 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס בתור תת-מין של פסקוגל זנב-מברשת, והוכר כמין עצמאי בשנת 2008.
תיאור
לפסקוגל הצפוני מבנה גוף דק וקומפקטי, ראש מחודד ואוזניים רחבות ומשולשות שגדולות יותר מהמינים האחרים בסוג. מבחינה חיצונית הוא זהה כמעט לחלוטין לפסקוגל זנב-מברשת, אך קטן ממנו. כקרובו, גם הוא מתאפיין בזנב ייחודי דמוי מברשת בקבוקית של צמח הקליסטמון. הפסקוגל הצפוני מפגין דו-צורתיות זוויגית מועטת: אורך הזכר 21 סנטימטרים ומשקלו עד 230 גרם, בעוד שאורך הנקבה 15–19 סנטימטרים ומשקלה 108–150 גרם. אצל שני הזוויגים אורך הזנב בסביבות 20 סנטימטרים.
הפרווה של הפסקוגל הצפוני בצבע אפור חיוור עד כהה, והוא נבדל מקרובו הגדול יותר בכך שכפות רגליו ופנים אוזניו בצבע לבן בוהק. בדומה לקרובו, גם הוא מתאפיין בפס שחור על המצח, טבעות לבנות סביב העיניים וחוטם ורוד. הזנב בצבע שחור מבריק.
תפוצה וביולוגיה
הפסקוגל הצפוני אנדמי לקצה הצפוני של אזור הטריטוריה הצפונית באוסטרליה. בעבר טווח התפוצה כלל את כל ארץ ארנהם, טופ אנד, וקו החוף מול מפרץ קרפנטאריה, אולם כיום הוא מוגבל בעיקר לאזור טופ אנד (כולל חצי האי קובורג וחצי האי גוב), ומצוי בשני איים: האי מלוויל והאי פלוו המערבי. שטח התפוסה המשוער הוא בסביבות 9,000 קילומטרים רבועים. בית הגידול של הפסקוגל הצפוני מורכב מיער אקליפטוס, חורש ים-תיכוני, סבכי גפניים, ומצוקים.
הפסקוגל הצפוני הוא יונק לילי, יחידאי וטריטוריאלי. הוא מקנן על עצים חלולים, ומבלה בהם את שעות היום. עם דמדומי ערב, הפסקוגל מתעורר ויוצא לתור אחר מזונו העיקרי - חסרי חוליות. הפסקוגל מבלה את מרבית זמנו על העצים וממעט לרדת לאדמה.
ההיריון נמשך כ-30 יום, ולאחריהם הנקבה ממליטה 7–8 ולדות זעירים. הם מבלים בכיס כחודשיים ונגמלים בגיל חמישה חודשים. תוחלת החיים של המין קצרה במיוחד; הזכרים מתים לרוב בגיל שנה לאחר עונת הרבייה הראשונה שלהם עקב תשישות, והנקבות עשויות לחיות שנתיים עד שלוש שנים.
מצב
הפסקוגל הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), מכיוון שאוכלוסייתו הכוללת קטנה מ-10,000 פרטים, והוא חווה ירידה מתמשכת במספריו. האיומים העיקריים עליו הם אובדן בית גידול למטרות חקלאות, משטרי אש לא-הולמים שמגבירים את נוכחותם של עשבים פולשים, והתפשטות חתול הבית וקרפדת הקנים הרעילה. חלק גדול מתפוצת הפסקוגל, נמצא בתוך אזורים מוגנים דוגמת הפארק הלאומי קקדו, הפארק הלאומי גרינג גונק והפארק הלאומי ליצ'פילד.
אומדן האוכלוסייה העולמי אינו ידוע, אך עשוי לכלול 2,500 פסקוגלים בלבד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
