פסקוגל
 פסקוגל
| |
|---|---|
פסקוגל אדום-זנב
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| תת־מחלקה: | כיסאים |
| על־סדרה: | כיסאים אוסטרלים |
| סדרה: | טורפי כיס |
| משפחה: | נמיות כיס |
| סוג: | פסקוגל |
| מינים | |
|
3 | |
| שם מדעי | |
 Phascogale
| |
פַסקוֹגָל (שם מדעי: Phascogale – מילולית: "סמור כיס"), הוא סוג של טורף כיס קטן דמוי עכבר ממשפחת נמיות הכיס הכולל 3 מינים החיים לאורך החופים של יבשת אוסטרליה. הסוג תואר מדעית לראשונה בשנת 1824 על ידי הזואולוג ההולנדי קונרד יאקוב טֶמינק (אנ'), אך המינים שבו היו מוכרים כבר זמן רב קודם לכן תחת סוגים אחרים. הפסקוגל ידוע בזנבו הארוך אשר מתאפיין בציצת שיער ארוכה ובולטת.
מאפיינים
הפסקוגל דומה במבט שטחי לפוסום או לעכבר, אך ניתן לזהותו בנקל עקב זנבו הארוך והיוצא דופן; הזנב שאורכו שווה לאורך גוף הפסקוגל, בעל ציצת שיער שחורה אשר גדולה במיוחד ובולטת לעיני הרואה. פרוותו לרוב בצבע אפור-כסוף בחלק העליון, ולבנבן בחלק התחתון ובסנטר; האוזניים והחוטם ורדרדים, העיניים גדולות ושחורות ועל המצח פס שחרחר דהוי. הוא בעל חוטם מחודד ואוזניים עגלגלות וגדולות. ההבדל בין המינים בא לידי ביטוי בעיקר בצבע של הזנב עצמו (אפרפר או אדמדם). טווח אורך הגוף בין המינים נע בין 12 ל-26 סנטימטר, וטווח המשקל נע בין 70 ל-310 גרם.
הפסקוגל הוא שוכן יערות, ובכלל זה הן יערות נשירים יבשים והן יערות גשם. הוא פעיל לילה המבלה את שעות החשיכה בחיפוש אחר טרף זעיר כדוגמת חרקים, זוחלים קטנים, חסרי חוליות, עכבישאים, ואף עופות ויונקים קטנטנים (במיוחד את עכבר הבית אשר קטן ממנו בצורה ניכרת); הוא עשוי מדי פעם גם לינוק צוף. את שעות היום הפסקוגל מבלה בשינה בקינים שבנה מזרדים ועלים בין ענפי העצים או על הקרקע. בעת שהפסקוגל נמצא בפעילות, ציצת הזנב הגדולה שלו מזדקפת ושערותיה סומרות, ותפקידה להסיח את תשומת ליבו של הטורף מתנועותיו של הפסקוגל. מיני הפסקוגל מאוימים בעיקר על ידי מינים פולשים כדוגמת השועל האדום וחתול הבית, ואובדן בית הגידול המיוער שלהם לטובת מרעה.
ביולוגיה
הפסקוגל הוא יונק טריטוריאלי אשר מסמן את שטחו באמצעות שתן או צואה. הטריטוריה של הנקבה משתרעת על כ-40 דונם, לעומת הטריטוריה של הזכר שגדולה יותר ומשתרעת על 100 דונם. הנקבות מפגינות התנהגות טריטוריאלית תוקפנית כלפי נקבות אחרות, בעוד שהזכרים רגועים יותר ושטחם חופף לזכרים אחרים או לנקבות - להוציא את עונת הרבייה.
עונת הרבייה של הפסקוגלים מתרחשת בין מאי ויולי. בדומה למיני האנטכינוס, גם אצל מיני הפסקוגל הזכרים חיים רק שנה אחת ומתים בתום עונת רבייה קצרה ותובענית; עם תחילת העונה, הזכרים הופכים לחסרי מנוחה, מפגינים אגרסיביות רבה כלפי זכרים אחרים, והם מבלים את העונה הקצרה בחיפוש אובססיבי אחר נקבות. בתום עונת הרבייה הראשונה, כמעט כל אוכלוסיית הזכרים מתה כתוצאה מלחץ, תשישות ושינויים פיזיולוגיים בגוף. הנקבות חיות כ-3 שנים, ולרוב הן ממליטות רק שגר אחד. כחודש לאחר עונת הרבייה, הנקבה ממליטה 6–8 וולדות זעירים; בדומה למספר טורפי כיס אחרים, נקבת הפסקוגה חסרה את הכיס ה"אמיתי" שנמצא אצל הקנגוראים, ותחת זאת יש לה כיס מדומה בדמות קיפול עור זמני סביב בלוטות החלב. הוולדות נשארים בכיס המדומה כ-7 שבועות, ולאחר מכן האם מעבירה אותם לקן יבש בעצים שבו הם נשארים כ-20 שבועות נוספים עד לגמילה המלאה.
מינים
- פסקוגל זנב-מברשת (Phascogale tapoatafa) – המין הגדול והמוכר בסוג, אשר תואר ב-1793. בעל זנב מברשתני שעיר ובולט ומצוי בעיקר לאורך החופים הדרומיים והמזרחיים של אוסטרליה בקווינסלנד, ויקטוריה וניו סאות' ויילס. מצב שימורו מוגדר כקרוב לסיכון (NT) ברשימה האדומה של IUCN.
- פסקוגל צפוני (Phascogale pirata) – המין הבינוני בסוג. הוכר כמין נפרד רק בשנת 2015, וקודם לכן נחשב כתת-מין של פסקוגל זנב-מברשת. אוזניו גדולות במעט מהאחרים. אנדמי לאזור מצומצם בטריטוריה הצפונית, ומצב שימור מוגדר כפגיע (VU).
- פסקוגל אדום-זנב (Phascogale calura) – המין הקטן בסוג. תואר ב-1844. בעל זנב אדמוני עם ציצה שחורה בינונית, ואנדמי לאזור מצומצם באוסטרליה המערבית. מצב שימורו מוגדר כקרוב לסיכון (NT).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסקוגל |
