פצצת מילס
פצצת מילס הוא שם פופולרי לסדרת רימוני יד שהיו בשימוש הצבא הבריטי. הרימונים בסדרה זו היו רימוני הרסס המודרניים הראשונים בשירות הצבא הבריטי.
מבנה ופיתוח
ויליאם מילס מפתח רימוני יד מסנדרלנד, פיתח וייצר את "פצצת מילס" ב"מפעלי מתכת מילס" בירמינגהם, אנגליה, בשנת 1915.[1] פיתוח הרימון היה בהשראת המעצב הבלגי קפטן ליאון רולנד. רולנד ומילס היו מעורבים לאחר זמן בתביעת פטנט לגבי ההמצאה. פצצת מילס אומצה על ידי הצבא הבריטי כרימון הסטנדרטי בשנת 1915, וקיבלה את מספר הזיהוי 5.[2]
פצצת מילס עברה שדרוגים רבים בשירות הצבא הבריטי. השדרוג הראשון החל עם השקתו של מודל 23 שהיווה וריאציה של מודל 5 עם תוספת של מוט שחובר לבסיס הרימון, שאיפשר את שיגורו באמצעות רובה. תפיסה זו התפתחה עוד יותר עם השקתו של מודל 36 אשר הוסיפה דיסקית לבסיס, על מנת לאפשר את השימוש ברימון עם רומה רימונים גלילי. הגרסה הסופית, 36M, תוכננה ועוצבה במיוחד להתאמה לתנאי האקלים של מסופוטמיה, וצופתה בציפוי שלאק מיוחד להגנה מפני נזקי לחות. עד 1918 הוצאו משירות גרסאות 5 ו-32 וגרסה 36 הוצאה משירות ב-1932. הגרסה הסופית, 36M, יוצרה במשך שנים רבות עד ראשית שנות השבעים.
העיצוב של הפצצה היה עיצוב רימון קלאסי. תרמיל ברזל יצוק "אננס" מחורץ עם מנוף יד מרכזי, מאובטח באמצעות נצרת פין. לדברי מילס, חריצי התרמיל נועדו לצורך נוחות האחיזה ולא להגברת פיזור הרסיסים, כפי שאכן הוכח בפועל כי התרמיל אינו נפיץ לאורך מקטעי השורות. הגוף הכבד של "האננס" ומבנה החריצים הוליד דפוס פיזור בלתי צפוי של הרסיסים, מה שפגע ביעילות הרימון. לאחר מלחמת העולם השנייה, אימצה בריטניה עיצוב רימונים חלק, מה ששיפר את פיזור הרסיסים והנזק של הרימון.
הרימון היה רימון הגנתי, ולאחר הטלתו היה המטיל צריך לתפוס מחסה באופן מיידי. מטיל מוסמך יכל להשתמש ברימון בטווח של 15 מטר, אך רסיסים קטלניים יכלו לפגוע במרחק גדול הרבה יותר. בשל כך, הוראות משמר המולדת הבריטי היו, כי ניתן להטיל את הרימון לטווח של 30 יארד (כ-27 מטר) עם אזור סכנה של 100 יארד (כ-91 מטר).
בראשיתו היה הרימון מצויד בפתיל השהיה של 7 שניות, אך במהלך הקרב על צרפת ב-1940, עיכוב זה התברר כרב מידי, המאפשר לאויב להסתלק מאזור הפיצוץ או אף להשליך את הרימון בחזרה ולפיכך צומצם זמן ההשהיה ל-4 שניות.
דגם ה-M36 נשאר הרימון הסטנדרטי של הכוחות המזוינים הבריטיים והוא יוצר בבריטניה עד 1972, כאשר הוחלף על ידי סדרה L2.
גרסאות[3]
- No 5 MK1 הייתה הגרסה הראשונה של הרימון. מילוי חומר הנפץ נטען דרך נקב חרירי בחצי העליון, הנפץ הורכב בתחתית, ומנוף ההפעלה הוברג היטב בחלק העליון. המנוף היה מוגן על ידי אוזני מתכת משני צדדיו, שיכלו גם לשמש לאיתור הרימון בחשכה. הרימונים הראשונים יוצרו במאי 1915, אך לא היו בשימוש נרחב עד לייצור הסדרתי הנרחב שנה מאוחר יותר ב-1916. מודל No 5 MK2 היווה גרסה זהה עם שיפורי בטיחות קלים.
- No 23 MK1, הופיעה לראשונה ב-1917. גרסה זו הייתה בעלת בסיס שטוח עם חוד במרכזו, על מנת להתאים לשימוש ברומה רימונים. גרסאות No 5 MK2 ו-No 5 MK3. היוו תת-גרסאות שהקלו על ייצור הרימון והוזילו את עלותו.
- No 36 MK1 הוצגה לראשונה במאי 1918. גרסה זו הייתה רחבה יותר באמצעה, בעלת אוזני הגנה גדולות יותר, ועם בסיס נתיק אופציונלי שאפשר שימוש במטול רימונים. בגרסה No 36M MK1 התווסף ציפוי שלאק על מנת להגן על מנגנון הרימון מפני נזקי לחות באקלים החם של מסופוטמיה. גרסה זו שימשה כרימון יד סטנדרטי של הצבא הבריטי, מ-1930 עד 1970.
סימנים חזותיים ומשמעותם
- סרט ירוק באמצע הגוף, במקור (1915–1920) סימן מילוי אמטול, ואילו מאוחר יותר (1920-1970) הצביע על מילוי ברטול או TNT.
- סרט ורוד באמצע הגוף, מסמן מילוי אמונאל או אלומונאל Ammonal או Alumatol מילוי.
- סרט אדום מסביב לחלק העליון מסמן כי הרימון מלא בחומר נפץ ("חי").
- שלושה איקסים אדומים לאורך אחד הצדדים מסמל רימון מגרסה No 36M.
ירי מרובה
פצצת מילס הותאמה לשימוש עם רובה על ידי תוספת של מוט לבסיס הרימון. טווח הרימון בשימוש בתצורה זו היה 150 יארד (כ-137 מטר). אופן השימוש היה על ידי הכנסת המוט עם הרימון לתוך קנה הרובה, טעינה של מחסנית מלאה בתחמישים, ייצוב הרובה בקרקע, משיכת פין הנצרה שחרור המנוף וירי מיידי. אם החייל לא ירה את הרימון במהירות, הרימון היה מתפוצץ ופוגע בחייל היורה. בשל כך פיתחו הבריטים לאחר זמן קצר שיטה להחזקת המנוף עד לירי, על מנת למנוע תאונות ירי כאלו.[4] למרות יעילות השיטה ושיפור הטווח, נמצא כי המוט גורם נזק לקנה הרובה בשימוש תכוף.
על מנת להימנע מבעיות אלו, פיתחו לבסוף הבריטים מטול רימונים גלילי. בעיצוב זה, חובר גליל מתכת אל פתח קנה הרובה ודיסקית אטומה לגז לתחתית הרימון. בצורה זו ניתן היה להסיר את הנצרה ללא חשש מפיצוץ עקב החזקתו של המנוף על ידי דפנות הגליל. לאחר מכן היה המפעיל טוען מחסנית תחמי"שים לרובה, מייצב את הרובה בקרקע ויורה את התחמיש. הלחץ הנוצר על ידי הגזים בקנה, היה דוחף את הדסקית בגליל וכתוצאה מכך משגר את הרימון. מטול גלילי זה היה מסוגל לשגר את הרימון לטווח של 200 יארד (כ-180 מטר). רובי לי אנפילד שצוידו ברומה זה, צופו בנחושת סביב הקנה על מנת למנוע סדיקת העץ כתוצאה מהלחץ המוגבר.
בשתי הגרסאות יכלו בשעת הצורך להשתמש כרימון יד רגיל.
שימוש
פצצת מילס הייתה בשימוש נפוץ על ידי הכנופיות במהלך המרד הערבי הגדול[5][6][7][8]. באותה תקופה הוא שימש גם למלכוד מכוניות[9]. בשנות ה-40 היה המילס בשימוש המחתרות העבריות[10][11]. בשנות ה-50 שימשו רימוני מילס מסתננים לישראל מירדן[12][13].
התעשייה הצבאית החלה בייצור רימוני מילס עוד טרם הקמת המדינה והמשיכה בכך לאחר מכן[14]. רימון מסוג מילס שימש ברצח במנזר רטיסבון[15] ואת משה דואק, שהשליך אותו באולם הכנסת ב-27 באוקטובר 1957.[16]
הרימון נשאר בשירות בחלקים מסוימים של העולם, כגון הודו ופקיסטן, שם הוא יוצר עד 1980. הרימון עדיין בשימוש קרבי, דוגמה לכך ניתן לראות ב-2004, במהלך מלחמת עיראק, באירוע בו נהרגו נחת ג'יסון דאנהם ונפצעו עוד שניים מחבריו.[17]
גלריית תמונות
דגם N°5 Mk II
חתך רוחב של N°5
דגם N°5 Mk II
גרסת 36M
גרסת 36M משנת 1940
בסיס של גרסת 36M משנת 1940
גרסת 36M משנת 1942
דגם N°23 Mk II עם מוט לצורך שיגור מרומה רימונים.
שרטוט של גרסת N36 עם הדסקית לשיגור מרומה רימונים גלילי.
רומה גלילי לשימוש ברובה לי אנפילד, במוזיאון הקרב על הסום, אלבר, צרפת.
קישורים חיצוניים
- הרימון ב "tech pubs" (באנגלית)
- תמונות מאוחרות של גרסת ה36M - כולל דגמים שיוצרו ב-1966, 1970, 1972 (באנגלית)
- חתך של פצצת מילס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ U.S. Patent 1,178,092 U.S. copy of the 1915/1916 Mills grenade patent
- ^ "www.firstworldwar.com - Who's Who - Sir William Mills".
- ^ Bernard Plumier. "Passion & Compassion 1914-1918 : WW1 militaria and technical documentation - english grenades". passioncompassion1418.com.
- ^ http://inert-ord.net/rod02h/mills23/index.html
- ^ היום שוב התנקשות בין ליפתא למוצא, דבר, 14 בפברואר 1938
- ^ לענין הפצצה שנזרקה בחיפה, דבר, 29 במרץ 1938
- ^ עוד פצצה בטבריה, דבר, 4 ביולי 1938
- ^ נפצע קשה יהודי בירושלים, המשקיף, 11 ביולי 1939
- ^ פצצה ביפו, דבר, 10 באוגוסט 1936
- ^ המשטרה ידעה על הסכנה הקרובה, דבר, 27 במרץ 1947
- ^ הקלות בעוצר, דבר, 21 בינואר 1946
- ^ אשה נרצחה ו־5 נפצעו בהתקפת כוחות מזויינים ירדנים על 3 ישובים בשפלה, דבר, 27 במאי 1953
- ^ כנופיות ערבים מזוינים התקיפו שני ישובים באזור מבואות ביתר, חרות, 16 באוגוסט 1953
- ^ התעשייה הצבאית של מדינת ישראל מפגינה הישגיה בתערוכה מיוחדת שנפתחה בבירה, הצופה, 16 באפריל 1956
- ^ האכזבה המריצה את הנאשמת, חרות, 12 ביולי 1957
- ^ יצחק דיש, מתנקש שנתפס הטיל רימון לאולם הכנסת, חרות, 30 באוקטובר 1957
- ^ "Cpl Jason Dunham". Usmcronbo.tripod.com. נבדק ב-23 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)
