פראנס דה ואל
 | |
| פראנס דה ואל | |
| לידה | 29 באוקטובר 1948 |
|---|---|
| פטירה | 14 במרץ 2024 (בגיל 75) |
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים | הולנד, ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| פרימטולוגיה (אנ'), אתולוגיה | |
פרנציסקוס ברנרדוס מריה "פרנס" דה ואל (בהולנדית: Franciscus Bernardus Maria "Frans" de Waal; 29 באוקטובר 1948 – 14 במרץ 2024) היה פרימטולוג ואתולוג הולנדי. הוא היה פרופסור בקתדרה על שם צ'ארלס הווארד קנדלר (Candler) להתנהגות פרימטים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אמורי באטלנטה שבג'ורג'יה וניהל את מרכז "קישורים חיים" (Living Links) במרכז הלאומי לחקר פרימטים בירקס (אנ').[1]
דה ואל חיבר ספרים רבים, בהם הפוליטיקה של שימפנזים (Chimpanzee Politics) והקוף הפנימי שלנו (Our Inner Ape). מחקרו התמקד בהתנהגות חברתית של פרימטים, לרבות סכסוכים, שיתוף פעולה, סלידה מחוסר שוויון (אנ') ושיתוף במזון. דה ואל היה חבר באקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית ובאקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ומדעים.
הכשרה מקצועית
דה ואל נולד בעיר דן בוס ולמד באוניברסיטאות ניימכן, חרונינגן ואוטרכט. ב-1977 קיבל דוקטורט בביולוגיה מאוניברסיטת אוטרכט לאחר הכשרה כזואולוג ואתולוג תחת פרופסור יאן ואן הוף (אנ'), מומחה להבעות רגש בפניהם של יונקים. מחקר הדוקטורט שלו עסק בהתנהגות תוקפנית ובביצור בריתות בקרב קופי מקוק.[2] דה ואל הצהיר על עמיתו האתולוג ההולנדי ניקו טינברגן כמקור השראה.[3]
קריירה
בשנת 1975 החל דה ואל בפרויקט בן שש שנים של מושבת שימפנזים בגן החיות בארנהם, הפרויקט הגדול בעולם מסוגו. מהמחקר נבעו מחקרים מדעיים רבים, בהם ספרו הראשון, הפוליטיקה של שימפנזים ("Chimpanzee Politics"), שפורסם ב-1982. ספר זה הציע תיאור ראשון של התנהגות יונקים במונחים של אסטרטגיות חברתיות מתוכננות. דה ואל היה הראשון להציע כי פרימטים מיישמים צורת חשיבה מקיאוולית וטבע את המונח "אינטליגנציה מקיאוולית". בכתביו לא נרתע דה ואל מייחוס רגשות וכוונות לפרימטים שחקר. עבודתו נתנה השראה למחקר הקוגניציה של הפרימטים (אנ'), מחקר שעוסק מאז שנות השבעים המאוחרות בנושאי שיתוף פעולה, אלטרואיזם והגינות בקרב פרימטים בפרט, יונקים בכלל ובעלי חיים נוספים.
מחקריו המוקדמים של דה ואל עסקו במרמה ובסכסוך בקרב פרימטים, תחומי מחקר עיקריים כיום. בתחילה היו נושאי מחקריו שנויים במחלוקת. למשל, דה ואל כינה איחודים לאחר קרבות בתואר "פיוס". תווית זו נתקלה בספקנות, אבל בהדרגה, עם התפתחות המחקר על קוגניציה ורגשות של פרימטים, התקבל תואר זה. עבודתו של דה ואל חקרה אמפתיה ומוסריות בקרב בעלי חיים. מחקרו המצוטט ביותר,[4] שנכתב עם תלמידתו לשעבר סטפני פרסטון, עסק במוצא האבולוציוני ובחקר הנוירולוגי של האמפתיה, לא רק בקרב פרימטים אלא בקרב יונקים בכלל.
מושא מחקר תכוף של דה ואל הייתה שימפנזת הבונובו והרגלי ההזדווגות שלה, כשסתום ביטחון לסכסוכים. דה ואל התמקד במחקריו באופנים המגוונים שבהם חברות פרימטים נקשרות.
מחקרו המקורי של דה ואל עסק בהתנהגות אגרסיבית ובשליטה חברתית והתמקד בהתנהגות פרימטים לא אנושיים (בעיקר שימפנזים, בונובו, קופי מקוק וקופי קפוצ'ין). ספריו הפופולריים משקפים תובנות שצבר, שאפשרו לו להשליך מהתנהגות הקופים להתנהגות החברה האנושית. עם תלמידיו עבד גם על פילים, אשר החלו להופיע יותר ויותר בכתביו.
המחקר על יכולתם המולדת של פרימטים לאמפתיה הובילה את דה ואל לדעה שההבדל בין הקופים הגדולים ובני האדם בקיום אמפתיה ושיתוף פעולה, הוא כמותי ולא איכותי. את דעתו המחיש הציטוט הבא, מתוך עידן האמפתיה ("The Age of Empathy"):
גישה זו מנוגדת לגישתם של כלכלנים ואנתרופולוגים רבים, שמצהירים על הבדלים בין בני אדם לבין בעלי חיים אחרים. עם זאת, ישנם מחקרים עדכניים על נטיות חברתיות של קופי אדם וקופים תומכים בעמדתו של דה ואל. למשל, מחקר של פליקס וארנקן (Warneken),[5] פסיכולוג במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג, גרמניה.
ב-2011, דה ואל ועמיתיו לעבודה היו הראשונים לטעון כי שימפנזים שניתנת להם בחירה חופשית בין מתן עזרה רק לעצמם לבין מתן עזרה גם לעצמם וגם לזולת, מעדיפים גם לעזור לזולת. דה ואל לא האמין שנטיות אלה מוגבלות לבני אדם ולקופים בלבד, אלא הוא ראה אמפתיה, הגינות ואהדה כתכונות שמאפיינות יונקים באופן כללי. בעשור האחרון לחייו של דה ואל צברה גישה זו תמיכה על ידי מחקרים על מכרסמים ויונקים אחרים, כגון כלבים. באחד ממחקריו נמצא שכאשר ניתנת לשימפנזים האפשרות לשחק את משחק האולטימטום, הם מגיבים באותו אופן כמו ילדים ובני אדם מבוגרים - על ידי העדפת תוצאה שוויונית.[6]
ספרו הבונובו והאתאיסט בוחן התנהגות אנושית דרך עיני הקופים, ובוחן עד כמה א-לוהים ודת דרושים למוסר האנושי. מסקנתו העיקרית היא כי המוסר הוא חלק מהטבע האנושי. תפקיד הדת משני.
ב-1981 עבר דה ואל לארצות הברית, לוויסקונסין, למרכז הלאומי לחקר יונקים, וב-1991 קיבל משרה באוניברסיטת אמורי, אטלנטה, ג'ורג'יה. עד למותו כיהן כפרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באמורי וכמנהל במרכז המחקר הלאומי לחקר פרימטים בירקס (אנ'). הוא הפך לאזרח אמריקאי ב-2008. בשנת 2012 זכה בפרס איג נובל על מחקרו שהראה - בין השאר - ששימפנזים מסוגלים לזהות שימפנזים אינדיבידואלים אחרים בהסתמך על תצלום של אחוריהם.[7] מאז 2013 ועד למותו דה ואל היה פרופסור באוניברסיטה של אוטרכט בנוסף לתפקידו באוניברסיטת אמורי.[8]
ספרים בעברית
- עד כמה החיות חכמות ? והאם אנחנו חכמים מספיק להבין זאת ?, הוצאת מודן, 2017
- הקוף שבתוכנו, הוצאת כתר, 2009
- טובים מטבעם, הוצאת כנרת, 1998
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- אורי פסובסקי, גם הקופים מודאגים מהעתיד: הזואולוג שמציג הוכחות לחוכמתם של בעלי החיים, באתר כלכליסט, 4 בינואר 2018
- איתי להט, איך ברווזים מתאבלים, באתר כלכליסט, 18 ביולי 2013
- פראנס דה-ואל: התנהגות מוסרית בבעלי חיים באתר TED.
פראנס דה ול (1948-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ Andrea Thompson (2007-08-09). "How did we go from ape to airplane? Scientists turn to chimpanzees to solve the mystery of our cultural roots". MSNBC. נבדק ב-2007-08-20.
- ^ Living Links Bio Page
- ^ Johnson, Eric Michael. "Frans de Waal on Political Apes, Science Communication, and Building a Cooperative Society". scientificamerican.com. נבדק ב-4 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Preston, S. D., & De Waal, F. B. (2002). Empathy: Its ultimate and proximate bases. Behavioral and brain sciences, 25(1), 1-20.
- ^ "Login". timesonline.co.uk. נבדק ב-4 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Proctor, D., Williamson, R. A., de Waal, F. B., & Brosnan, S. F. (2013). Chimpanzees play the ultimatum game. Proceedings of the National Academy of Sciences, 110(6), 2070-2075.
- ^ Marc Abrahams, Sad news: Frans de Waal is gone, improbable, 16 במרץ 2024
- ^ "Frans de Waal hoogleraar Utrecht". nos.nl. נבדק ב-4 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
