פרדי סטוורס
| לידה |
12 בינואר 1896 קרוליינה הדרומית, ארצות הברית |
|---|---|
| נהרג |
28 בספטמבר 1918 (בגיל 22) צרפת |
| השתייכות | צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1917–1918 |
| דרגה | רב טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד כתה בחיל הרגלים | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| מדליית הכבוד של הקונגרס | |
פרדי סטוורס (Freddie Stowers; 12 בינואר 1896 - 28 בספטמבר 1918) היה חייל אפרו-אמריקאי בצבא ארצות הברית, אשר נהרג בקרב בצרפת במלחמת העולם הראשונה. למעלה מ-70 שנה לאחר מותו הוא עוטר בעיטור מדליית הכבוד של הקונגרס, העיטור הגבוה ביותר של ארצו.
ביוגרפיה
סטוורס נולד בקרוליינה הדרומית כנכדו של עבד לשעבר. היה עובד חווה, נשא אשה ונולדה להם בת.
ב-1917 גויס לשירות צבאי והוצב בפלוגה ג' של הגדוד הראשון בחטיבת הרגלים ה-371. חטיבה זו השתייכה לדיוויזיית הרגלים ה-93, שהייתה יחידה לאפרו-אמריקאים בלבד. חיילי יחידה זו השתתפו בקרבות בחזית המערבית ולא הועסקו רק בעבודות שירות צבאיות כפי שנפל בחלקם של חיילים רבים ממוצא אפרו-אמריקאי מאז מלחמת האזרחים האמריקאית. עם זאת, הדיוויזיה לא לחמה כיחידה מאוחדת וחטיבותיה הוכפפו ליחידות צרפתיות. חטיבתו של סטוורס הוכפפה ביוני 1918 לדיוויזיה הצרפתית ה-157 "היד האדומה", שנזקקה מאד לתגבור.
לאחר שלושה חודשים בקו החזית נשלחה החטיבה להשתתף במתקפה גדולה בחבל שמפאן שהחלה ב-28 בספטמבר 1918 ולחמה בה עד 6 באוקטובר.
הקרב בצרפת
בבוקר 28 בספטמבר 1918 נשלחה פלוגתו של סטוורס לכבוש את קוט 188 (Côte 188) - גבעה תלולה ומוגנת היטב ששכנה כארבעים קילומטר ממזרח לריימס שבצפון צרפת. מגיני הגבעה הגרמנים ירו לעבר האמריקאים אש מרגמות, מקלעים ורובים. ההתקפה התקדמה למרות זאת. אז העמידו הגרמנים פני נכנעים, קראו זאת בקול לעבר האמריקאים והניפו דגלים לבנים, וכשקרבה אליהם פלוגה ג' פתחו שוב באש. תוך דקות נפגעו רבים וכוח הפלוגה פחת למחצית. מפקד המחלקה של סטוורס נפגע וכך גם מספר מש"קים. סטוורס, שהיה מפקד כתה, נטל את הפיקוד על המחלקה המוכה.
סטוורס זחל לעבר עמדת המקלע הגרמנית הקרובה וצעק לאנשיו לבוא בעקבותיו. חיילי המחלקה הצליחו להגיע לקו השוחות הגרמני הראשון ולשתק אותו באמצעות ירי מהאגף. לאחר מכן הוביל סטוורס את ההתקפה לעבר קו השוחות הגרמני השני. במהלך ההסתערות הוא נפגע מאש מקלע אך המשיך לנוע עד שנפגע שנית. הוא פקד על חייליו להמשיך לנוע ולשתק את העמדות הגרמניות. בהשראת גבורתו המשיכו החיילים בהתקפה וטיהרו את הגבעה מהאויב. בעודם עושים זאת מת סטוורס מפצעיו. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי האמריקאי מאז-ארגון.
במהלך המתקפה כבשה חטיבתו של סטוורס יעדים רבים, שבתה המוני גרמנים ותפסה עשרות כלי מלחמה וכמות גדולה של אספקה. במהלך תשעת ימי המערכה נפגעו 1,065 מתוך 2,384 חייליה שהשתתפו בלחימה. הצרפתים העניקו לחטיבה כולה את עיטור צלב המלחמה עם דקל וכן העניקו עיטורים אישיים ל-123 מחייליה.[1]
הענקת עיטור מדליית הכבוד
זמן קצר לאחר מותו המליצו מפקדיו של סטוורס לעטר אותו במדליית הכבוד של הקונגרס. המלצה זו לא נבדקה. המלצה דומה ניתנה לגבי שלושה חיילים אפרו-אמריקאים נוספים, שקיבלו לבסוף את העיטור השני בחשיבותו, צלב השירות המצוין. ייתכן שהחלטות אלו כולן נבעו מגזענות, אך ייתכן גם שנבעו מהתחושה שמדליית הכבוד הוענקה עד אז לחיילים בקלות רבה מדי.
ב-1900, בהמרצת הקונגרס, ערכה מחלקת הצבא בדיקה שהביאה לגילוי מחדש של ההמלצה להענקת מדליית הכבוד לסטוורס. בעקבות זאת יצא צוות חקירה לצרפת כדי לבדוק את הנסיבות שבהן נפל בקרב. בהתבסס על ממצאיו החליטה וועדת העיטורים של הצבא כי סטוורס ראוי לעיטור. ב-24 באפריל 1991 - למעלה מ-72 שנים לאחר נפילתו בקרב - קיבלו שתי אחיותיו של סטוורס, ג'ורג'ינה פלמר ומרי בוונס, את העיטור מידי הנשיא ג'ורג' בוש האב בבית הלבן.
בית ספר יסודי בפורט בנינג שבג'ורג'יה נקרא על שמו של סטוורס, כמו גם קומפלקס מגורים לחיילים רווקים בקרוליינה הדרומית.
בעקבות הענקת העיטור לסטוורס נבדקו מחדש פעולותיהם של מספר חללים אמריקאים ממלחמת העולם השנייה שהיו מבני מיעוטים לרבות אפרו-אמריקאים, ונקבע כי הם זכאים לעיטור מדליית הכבוד. העיטורים הוענקו לקרוביהם על ידי הנשיא ביל קלינטון.
קישורים חיצוניים
- נוסח העיטור שהוענק לפרדי סטוורס, באתר צבא ארצות הברית
- פרדי סטוורס, באתר אגודת מדליית הכבוד של הקונגרס
- אנדרטת חטיבת הרגלים ה-371
- דברי הנשיא בוש בטקס הענקת מדליית הכבוד לאחיותיו של פרדי סטוורס, באתר בית הקברות הלאומי ארלינגטון
הערות שוליים
- ^ מקור: אתר על החטיבה ה-371.
