כללי הטקס
כללי הטקס (באנגלית: Protocol, ולעיתים אף בעברית "פרוטוקול" ו"כללי הפרוטוקול"), בתחום היחסים הבינלאומיים, הם מערכת כללי נימוסים והליכות (אטיקט) של דיפלומטיה ויחסים מדיניים הבאים לידי ביטוי בהתנהגות נציגיה הרשמיים של מדינה. כללי הטקס כוללים הנחיות באשר לאופן ביצוע פעילות חברתית, בעיקר בתחום הדיפלומטיה. המילה הלועזית "פרוטוקול" מקורה בשפה היוונית ומשמעותה המילולית "הדבק הראשון", דהיינו המרכיב הראשון הבא להדק יחסים בין צדדים[1]. כללי הטקס מכתיבים את ההתנהגות הראויה והמקובלת של בעלי תפקידים ואישים המייצגים מדינה, למשל, מחוות המבטאות כבוד לראש מדינה מארחת, התייחסות לנציגי מדינה זרה לפי סדר חשיבותם בשירות הדיפלומטי של ארצם, וכדומה. לעיתים קרובות כללי הטקס הם כללים שאינם מתפרסמים באופן רשמי והם שונים ממדינה אחת לאחרת, אולם סטייה מכללי הטקס הנוהגים במדינה מסוימת, מצד נציג רשמי של מדינה אורחת, עלולה להוביל להרעת יחסים ואף למשבר ביחסים שבין מדינות. מסיבה זו, בדרך כלל בשירותי החוץ של מדינות פועלת מחלקת טקס שבראשה עומד ראש הטקס, ותפקידה להבטיח כי בכל מפגש רשמי של נציגי המדינה עם נציגיה של מדינה אחרת יינתן מידע מוקדם למוזמנים באשר לכללי הטקס, ואלה ייושמו בקפידה.
מפגשי ראשי מדינות
כללי הטקס הנוגעים להתנהגות נציגי משלחות דיפלומטיות קבועות התגבשו במהלך הדורות לכדי נוהג מקובל בעולם. מנגד, בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 קיימת נטייה גוברת להפחית מחשיבותם של כללי הטקס בכל הנוגע למפגשים בין ראשי מדינות[2]. סטייה מכללי הטקס, בהתאם לנסיבות ולצורכי המדינה באותה עת, נעשית לעיתים תוך מציאת פתרונות יצירתיים ולא מקובלים. כך, למשל, לאחר מותו של קיסר יפן הירוהיטו הודיע נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (האב) כי יתייצב לטקס ההלוויה שנועד ל-24 בפברואר 1989, כמו גם נשיאי מדינות רבות אחרות בעולם. על פי כללי הטקס הנוהגים, סדר הקדימות הניתן לנשיאי מדינה בטקסים כגון אלה נקבע בהתאם לוותק של הנשיא במשרתו. כיוון שהנשיא בוש הושבע למשרתו רק ביום 20 בינואר 1989, כחודש לפני הטקס, נשיאי מדינה רבים היו צריכים לקבל עדיפות על פניו בסדר עמידתם וישיבתם. אולם, היפנים ראו חשיבות רבה לביקורו של בעל בריתם הבולט ביותר ונשיא המעצמה החזקה בעולם. כדי לחלוק את הכבוד שהיה ראוי לדעתם לנשיא ארצות הברית, הם הכריזו כי הטקס לא יהיה טקס הלוויה רשמי של הקיסר, אלא חגיגה לכבוד חייו, לכן ראשי המדינות יתקבלו לפי סדר המדינות שבהן ביקר הירוהיטו במהלך חייו. כיוון שביקורו הבינלאומי הראשון של הירוהיטו היה בארצות הברית, היה הנשיא בוש ראשון בין ראשי המדינות בטקס[3]. גולדשטיין, בספרו על התפתחויות בכללי הטקס, מציין את תחילתה של מגמה זו של ירידה בהקפדה על כללי טקס במפגשים בין ראשי מדינות, כבר בוועידת השלום בפריז בשנת 1919, אז ויתר נשיא ארצות הברית וודרו וילסון על זכותו לשבת בראש הוועידה לנוכח התעקשות צרפת להוביל את השיחות. פיתוחה המהיר של התחבורה האווירית בין מדינות במחצית השנייה של המאה ה-20 הביא לירידה נוספת בהקפדה על כללי פרוטוקול במפגשים בין ראשי מדינות. כך, לדוגמה, בשנת 1997 החליט ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לבלות חופשה בצרפת מתוך ידיעה כי הדבר יאפשר הזדמנות לפגישה לא רשמית עם ראש ממשלת צרפת ליונל ז'וספן. באופן דומה נהג נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בשנת 2007, כאשר בילה חופשה במדינת ניו המפשייר בארצות הברית וניצל הזדמנות זו לפגישה עם נשיא ארצות הברית מבלי להזדקק לכללי הטקס.
לצד הירידה בהקפדה על כללי הטקס במפגשים בין ראשי מדינות, גולדשטיין רואה עלייה בחשיבותה של לחיצת היד במפגשים פומביים כאלה. התעלמות של נציג רשמי של מדינה מיד המושטת ללחיצה נתפסת כפגיעה קשה בטקס וכעלבון דיפלומטי. כך, למשל, בשנת 1978, בעת הלווייתו של ג'ומו קניאטה התעלם הנסיך צ'ארלס מידו המושטת של שליט אוגנדה אידי אמין. בשנת 1993 עשה הנשיא קלינטון מאמצים מיוחדים להבטיח כי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ילחץ את ידו המושטת של יאסר ערפאת, בעת חתימת הסכם אוסלו.
משלחות דיפלומטיות
עבודתה של משלחת דיפלומטית במדינה מארחת חייבת להיעשות תוך הקפדה על כללי הטקס המיוחדים והשונים לכל סוג של מפגש בין נציגים דיפלומטיים של המדינה השולחת לנציגי מדינות אחרות. נציגים דיפלומטיים במדינות שונות עוברים מסלולי הכשרה בהם נלמדים כללי הטקס הרלוונטיים לעבודתם. כך למשל מגדירים כללי הטקס במדויק את סדר הישיבה של המשתתפים בכל אירוע רשמי, תוך הקפדה כי כל אחד מן הנוכחים ישב במקום המייצג את מעמדו ודרגתו. הראשון בין השגרירים למדינה המארחת יהיה בעל הוותק הרב ביותר באותה מדינה ולא זה המייצג מעצמה או מדינה בעלת קשרים ענפים יותר. כללי הטקס אף מפרטים את אופי הלבוש המתאים לכל סוג של אירוע חברתי וטקס[4].
עלבון דיפלומטי
התעלמות מופגנת מכללי טקס נהוגים - התנהגות לא-מנומסת הגורמת לעלבון דיפלומטי - עשויה לשמש ככלי בידי מדינה כדי לאותת על הסתייגותה או סלידתה מהתנהגותה של מדינה אחרת, זאת לאחר שמאמצים דיפלומטיים אחרים כשלו. ההתנהגות הגורמת עלבון איננה מכוונת כלפי האישיות המייצגת את המדינה, אלא כלפי המדינה שאותה מייצגת האישיות. כך, למשל, בחודש דצמבר 1996 ביקשה צרפת להביע את הסתייגותה ממדיניות ארצות הברית בנושאים שונים. היא בחרה לעשות זאת בעת שוורן כריסטופר, מזכיר המדינה של ארצות הברית בין השנים 1993–1997, נכח בארוחת ערב רשמית של נאט"ו. חאבייר סולאנה, אז המזכיר הכללי של ברית נאט"ו, ביקש מן הנוכחים להרים כוסית ולברך את וורן כריסטופר לכבוד פרישתו ממשרתו. בתגובה קם לפתע מן השולחן שר החוץ הצרפתי הרבה דה שרט ועזב את החדר. שגריר צרפת לנאט"ו מיהר להתיישב במקומו ליד השולחן ותחת להרים כוסית ברכה עם הנוכחים, סובב בהפגנתיות את גבו למסובים לאורך הטקס[5].
בשנת 1997 גרמה ארצות הברית עלבון דיפלומטי לישראל, זאת כדי להביע את הסתייגותה משיתוף הפעולה של ממשלת ישראל במאמצי השלום. הדבר אירע בעת ביקור משלחת בראשות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בארצות הברית. בעת ששהתה המשלחת בוושינגטון, הודיע הבית הלבן כי בוטלו פגישות שנקבעו מראש עם המשלחת הישראלית, עקב "קשיי תיאום".
ב-11 בינואר 2010 גרמה ישראל עלבון דיפלומטי לטורקיה, זאת כדי להביע סלידה משידור פרק בסדרת טלוויזיה טורקית ובו מסרים אנטי-ישראליים. שגריר טורקיה בישראל, אהמט אוגוז צ'ליקול, זומן למשרד החוץ בירושלים לפגישה עם סגן שר החוץ דני אילון. בתחילת הפגישה, בעת שכתבי וצלמי העיתונות נוכחים בחדר, הדגיש סגן שר החוץ לעיתונאים בעברית (שפה שהשגריר אינו מבין) כי השגריר יושב על כיסא נמוך משאר הנוכחים, רק דגל ישראל מוצב על השולחן, ואנשי משרד החוץ אינם מחייכים[6]. אילון גם סירב לבקשת הצלמים כי ילחץ את ידו של השגריר. למחרת, משלמדה ממשלת טורקיה על העלבון ודרשה התנצלות, הודיע מר אילון כי הוא עומד על מחאתו, אולם "אין זאת דרכי לפגוע בכבודם של שגרירים ובעתיד אבהיר את עמדתי בדרכים דיפלומטיות מקובלות."[7]
ראו גם
לקריאה נוספת
- JR Wood and J. Serres, Diplomatic Ceremonial and Protocol. London: Macmillan, 1970
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פרוטוקול |
- חטיבת טקס ואורחים רשמיים באתר משרד החוץ של מדינת ישראל.
הערות שוליים
- ^ PROTOCOL: 25th Anniversary Edition
- ^ Erik Goldstein, Developments in Protocol
- ^ In Developments in Protocol
- ^ Mette Boritz, The Hidden Culture in Diplomatic Practice
- ^ U.S.-French Rivalry: The 'Solana Toast' Skirmish And Other
- ^ רוני סופר, ההשפלה הפומבית לשגריר טורקיה: "שיישב נמוך", באתר ynet, 11 בינואר 2010
- ^ צבי בראל, ברק רביד, השגריר הטורקי, אחמט אוגוז צ'ליקול: סגן השר אילון טמן לי מלכודת, באתר הארץ, 13 בינואר 2010
