פרנטישק ומריה באבור
פרנטישק באבור (בצ'כית: František Babor; 12 ביולי 1904 - 25 ביוני 1981) ומריה באבור (בצ'כית: Maria Baborová; 30 באוגוסט 1905 - 14 ביוני 1985) היו זוג איכרים צ'כים, שהוכרו כחסידי אומות העולם, על כך שסייעו להציל נערים יהודים שברחו מצעדות המוות.
הצלת יהודים בתקופת השואה
הזוג באבור היו איכרים צ'כים, שהתגוררו בכפר הקטן וורטבו שבמחוז פלזן. בתקופת מלחמת העולם השנייה החרימו הגרמנים את כל הסוסים שהיו ברשותם, לכן פרנטישק החל לעבוד בבית חרושת עד שעות הערב המאוחרות בנוסף לעבודתו בשדה. באחד הימים פגש האיכר הצ'כי חבורה של חמישה צעירים יהודים, שנמלטו מצעדות המוות אל היער הסמוך. פרנטישק, שפגש בהם ביער, החליט להביאם לכפרו. בני הזוג באבור דאגו לשכן את הצעירים בבתי האיכרים בכפר. הם אספו אל ביתם את אחד הצעירים, שרגא ניצברג, שהיה כבן 19. פרנטישק ומריה נתנו לשרגא לישון במיטת בנם, שנפטר כחודשיים קודם לכן. לזוג הייתה גם בת, יארוסלבה, שהייתה בת גילו של שרגא. הם האכילו אותו, החליפו את בגדיו, דאגו לרחוץ אותו ואף גילחו את שיער גופו, שהיה מכוסה בכינים. בהדרגה סייעו לו להבריא פיזית ונפשית.[1]
מריה נהגה לנעול את שרגא בביתם בשעה שהייתה יוצאת לדרוש בשלום חבריו שהוסתרו בבתים אחרים בכפר. היא אסרה עליו להסתובב בכפר, ואם הוא היה יוצא בקרבת הבית ומבחין בגרמנים, היא הורתה לו לרוץ ולהסתתר במחסן. פרנטישק לא הירשה לשרגא להצטרף אליו לעבודה בשדה, מאחר שטען שהוא סבל מספיק מהגרמנים ושעליו להתאושש ולהשתקם.[2]
לקראת סוף המלחמה הסתובבו באזור קבוצות גדולות של חיילים גרמנים ולכן נהגו בני הזוג לתרגל איתו נוהל בריחה למקום מסתור בחורשה הסמוכה לכפר.[3]
לאחר המלחמה
בסוף יוני 1945 הרגיש שרגא מספיק חזק כדי לעזוב. הוא הודיע למריה ולפרנטישק על כוונתו. הפרידה הייתה קשה. הם ציידו אותו באוכל כסף ובגדים והוא וחבר נוסף עזבו את הכפר וחזרו לפולין.[4]
הקשר בין שרגא למשפחת באבור נשמר גם לאחר שעלה לישראל. בהמשך נותקו היחסים בין צ'כיה למדינת ישראל. לשרגא נודע שפרנטישק נפטר. מאוחר יותר נפטרה גם מריה.[5]
הכרה והנצחה
ב-1989 פנה שרגא ליד ושם על מנת שיכירו בזוג באבור, שהצילו את חייו, כחסידי אומות העולם. שרגא ניהל חליפת מכתבים ממושכת מסוף 1989 ועד פברואר 1990, כשהוא מבקש לעשות הכל כדי שיכירו בהם: "הם הצילו את כולנו. בתוך ביתם בכפר קטן בצ'כיה. הסתכנו בחייהם. צריך להבין את התקופה ההיא, לו היו נתפסים, הם היו משלמים בחייהם ובחיי השכנים על מעשה זה".[6] (מכתב 18.2.90). ב-15 במרץ 1990 הוכרו בני הזוג מריה ופרנטישק באבור כחסידי אומות העולם. הטקס התקיים בפראג ושמם נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם ירושלים.[1]
לקריאה נוספת
ניצברג, שרגא. המספר ואני 99410. תל אביב: הוצאת גוונים, 2012.(הספר בקטלוג ULI)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Righteous Among the Nations Database : Babor František & Baborová Maria, Yad Vashem
- ^ ניצברג, שרגא, המספר ואני 99410., תל-אביב: גוונים, 2012, עמ' 661
- ^ ניצברג, שרגא, המספר ואני 99410, תל-אביב: גוונים, 2012
- ^ מכתב עדות מאת שרגא ניצברג ליד ושם, 7 בינואר 1990, תיק M.31.2/4571, ארכיון יד ושם
- ^ מכתב מאת שרגא ניצברג ליד ושם, 14 בדצמבר 1989, חדרה, תיק M.31.2/4571, ארכיון יד ושם
- ^ מכתב מאת שרגא ניצברג ליד ושם, 18 בפברואר 1991, תיק M.31.2/4571 ארכיון יד ושם
