פרנסיס קורנפורד
 |
פרנסיס מקדונלד קורנפורד (באנגלית:Francis Macdonald Cornford ; 27 בפברואר 1874 - 3 בינואר 1943) היה מתרגם, מלומד קלאסי ופילוסוף אנגלי, הידוע בשל התחמחותו בפילוסופיה יוונית, בכתבי אפלטון, פרמנידס, תוקידידס ובדת יוון העתיקה.
קורנפורד טבע את הביטוי "עמודי התווך של הפלטוניזם" (twin pillars of Platonism), בהתייחסו מחד לתורת האידאות, ומאידך לתורת נצחיות הנפש.[1]
ביוגרפיה
קורנפורד נולד באיסטבורן, סאסקס. הוא למד בבית הספר סנט פול, לונדון, והתחנך בטריניטי קולג' בקיימברידג' שם היה עמית הוראה משנת 1899 והחזיק בתפקיד הוראה רשמי משנת 1902.
ב-1907 העלה בחיבורו המוקדם "תוקידידס מיתיסטוריקוס" (Thucydides Mythistoricus) את הטיעון שתולדות המלחמה הפלופונסית של תוקידידס נכתבו על פי השקפתו הטרגית של תוקידידס.
ב-1908 הוא פרסם חיבור סאטרי קצר הכולל הצעות לרפורמה בהוראת הקלאסיקה בקיימברידג', בשם "מחקר על עולם אקדמי זעיר" (Microcosmographia Academica). בחיבור זה טבע ביטויים כמו "דוקטרינת בוסריות הזמן" (doctrine of unripeness of time), "עקרון הטריז" (principle of the wedge) ו"עקרון התקדים המסוכן" (principle of the dangerous precedent).[2][3] החיבור זכה להשפעה רבת שנים על סאטיריקנים בבריטניה, למשל הסופר והפובליציסט כריסטופר היצ'נס מתייחס לחיבור זה בספרו "מכתבים ללעומתן צעיר" (Letters to a Young Contrarian).[4]
ב-1912 פרסם את בחיבורו "מדת לפילוסופיה: מחקר במקורות הספקולציה המערבית" (From Religion to Philosophy: A Study in the Origins of Western Speculation) שבו חיפש אחר מקורותיהם של המושגים הדתיים והחברתיים שהיו לפילוסופים היוונים המוקדמים. הוא חזר לעסוק בנושא זה בחיבורו שפורסם רק לאחר מותו, ב-1952 Principium Sapientiae: The Origins of Greek Philosophical Thought.
קורנפורד הפך לפרופסור הראשון בקתדרה על שם לורנס לפילוסופיה עתיקה ב-1931 ונבחר לעמית באקדמיה הבריטית ב-1937.
ב-1935 פורסם ספרו "הקוסמולוגיה של אפלטון: הטימאיוס לאפלטון" (Plato's Cosmology: The Timaeus of Plato), שעוסק בדיאלוג טימאיוס.
קורנפורד מת ב-3 בינואר 1943 בביתו בקיימברידג', הנקרא Conduit Head (אנ'). גופתו נשרפה במשרפה של קיימברידג' שלושה ימים לאחר מותו.
חיים אישיים
בשנת 1909 התחתן עם המשוררת פרנסס דרווין, בתם של סר פרנסיס דרווין ואלן וורדסוורת' דרווין, ונכדתו של צ'ארלס דרווין. היא שינתה לאת שמה לפרנסס קורנפורד (אנ') אולם בשל הדמיון בין שמותיהם, הוא כונה בקיצור "FMC" והיא "FCC". לזוג נולדו חמישה ילדים:
- הלנה (1913–1994). ב-1934 נישאה לרופא והפסיכואנלטיקאי ג'וזף ל. הנדרסון (אנ')
- ג'ון (1915–1936) (אנ'), משורר וקומוניסט שנהרג במלחמת האזרחים בספרד
- כריסטופר (1917–1993), אמן וסופר, אביו של המשורר והעיתונאי אדם קורנפורד (אנ')
- יו וורדסוורת' (1921–1997), רופא
- רות' קלייר (1923–1992), אמו של הכותב והיוצר מתיו צ'פמן (אנ')
ביבליוגרפיה חלקית
- Thucydides Mythistoricus. Arnold, London 1907, (קישור חיצוני).
- Religion in the University. Fabb & Tyler, Cambridge 1911, (קישור חיצוני).
- From Religion to Philosophy. A Study in the Origins of Western Speculation. Arnold, London 1912, (קישור חיצוני).
- The Origin of Attic Comedy. Arnold, London 1914, (קישור חיצוני).
- Greek Religious Thought. From Homer to Alexander. Dent & Sons, London u. a. 1923, (קישור חיצוני).
- The Laws of Motion in Ancient Thought. An Inaugural Lecture. Cambridge University Press, Cambridge 1931.
- Before and After Socrates. Cambridge University Press, Cambridge 1931.
- Plato’s Theory of Knowledge. The Theaetetus and Sophist of Plato translated with a running commentary. Routledge & Kegan Paul, London 1935, (קישור חיצוני).
- Plato’s Cosmology. The Timaeus of Plato translated with a running commentary. Kegan Paul, Trench, Trubner & Co. u. a., London u. a. 1937, (קישור חיצוני).
- Plato and Parmenides. Parmenides’ Way of Truth and Plato’s Parmenides translated with a Introduction and a running commentary. Kegan Paul, Trench, Trubner & Co., London 1939, (קישור חיצוני).
קישורים חיצוניים
- Microcosmographia Academica (באנגלית)
- פרנסיס קורנפורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Francis Cornford, 1941. The Republic of Plato. Oxford: Oxford University Press. pp. xxv.
- ^ "Slavery Was Theft: We Should Pay". New Statesman. London. 10 September 2001. Retrieved 13 November 2019.
- ^ Wilby, Peter (4 May 2009). "Pass the Sickbag, Alice". New Statesman. Vol. 138, no. 4947. London. Retrieved 13 November 2019.
- ^ Christopher Hitchens, Letters to a Young Contrarian, Basic Books, 2001, p. 43-44.
