פרנצ'סקו פוסקארי
פרנצ'סקו פוסקארי (באיטלקית: Francesco Foscari; 1373 - 1 בנובמבר 1457) היה הדוכס ה-65 של ונציה. פוסקארי כיהן כדוג'ה מאז מינויו, בשנת 1423, ועד פטירתו.
קורות חיים
פוסקארי היה בן למשפחת אצילים ונציאנית ותיקה. בטרם בחירתו לתפקיד הדוג'ה, כיהן פרנצ'סקו פוסקארי במספר רב של תפקידים רשמיים ובהם, שגריר של לה סרניסימה, נשיא מועצת הארבעים, חבר מועצת העשרה, אינקוויזיטור רשמי של הרפובליקה, ונציב סן מרקו האחראי על מבני השלטון הממוקמים סביב כיכר סן מרקו (Procuratori di San Marco).
בבחירות שנערכו לבחירתו הביס פוסקארי את המועמד הנוסף לתפקיד - פייטרו לורדאן.
בתקופת כהונתו, הנהיג את ונציה אשר נלחמה באותה עת במילאנו, במאבק על השליטה בצפונה של איטליה. מילאנו הגיעה להסכם שלום עם פירנצה, בת בריתה של ונציה, וונציה נותרה לבדה במאבק מול מילאנו.
לפוסקארי היה בן אחד - יאקופו, אשר נשפט בשנת 1445 בפני מועצת העשרה באשמות שחיתות ושוחד, וגורש מן העיר. בעקבות משפטים נוספים שנערכו ב-1450 ו-1456, יאקופו נאסר בכרתים ומת בכלאו. מותו של יאקופו פגע באביו, אשר הפסיק את כל פעולתו הציבורית וחדל מלבצע את תפקידו. מחדל זה הביא את מועצת העשרה באוקטובר 1457 להכריח את פרנצ'סקו פוסקארי להתפטר מתפקידו. פוסקארי נפטר משברון לב שבוע לאחר מכן. לחץ ציבורי על מועצת העשרה הביא לכך שפרנצ'סקו פוסקארי נקבר בהלוויה ממלכתית רשמית כאילו נפטר בעת כהונתו.
אזכורים תרבותיים
סיפור חייו של פרנצ'סקו פוסקארי היווה השראה למחזה "שני הפוסקארי" מאת לורד ביירון משנת 1821, ולשירו של סמיואל רוג'רס "איטליה". לימים, מחזהו של ביירון היווה השראה ללברית האופרה של ג'וזפה ורדי "שני הפוסקארי" אשר הופעת הבכורה שלה נערכה ב-3 בנובמבר 1844 ברומא.
קישורים חיצוניים
| הקודם: טומאסו מוצ'ניגו |
דוכסי ונציה 1423–1457 |
הבא: פסקואלה מאלפיירו |
