פרנק-ריהל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פרנק ריהל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוגמה של קטע טקסט הכתוב בגופן פרנק-ריהל

פרנק-ריהל (בלועזית: Frank-Rühl) הוא הגופן העברי הנפוץ ביותר בדפוס. הגופן נוצר ב-1908 על ידי רפאל פרנק בשיתוף עם המדפיס אוטו ריהל במפעל היציקה C. F. Rühl. גרסה סופית פורסמה ב-1910. מרבית הספרים, העיתונים וכתבי העת בישראל משתמשים בפרנק-ריהל.

אופי האות

האות עוצבה מתוך מצוקה בסוגי אות בתקופה בה החלו להדפיס כתבים עבריים חילוניים רבים. הגופנים הקיימים (ובראשם גופן וילנא, ששימש להדפסת רוב הכתבים העבריים עד אז) שידרו אווירת בית מדרש, שממנה רצו הכותבים להימנע. האות עוצבה כך כדי שתתאים לדפוס מודרני ושהקורא יוכל "לרוץ" בקריאה בה בטקסטים ארוכים, מנוקדים ולא-מנוקדים.

עיצוב האות שואב ממסורת יהדות ספרד, שנטתה לקשט את האותיות בתגים מתונים ולא מצועצעים יתר על המידה. האות מבוססת על אות דפוס איטלקית ששימשה את המדפיס מהמאה ה-17, דניאל בומברג ורוח תנועת האר נובו. מומחים[1] טוענים שהאות טובה לקריאה משום שהיא קריאה מאד, יומיומית, "אינה מבליטה את עצמה" ו"שקופה" כביכול, ומאפשרת לקורא לרוץ בטקסט מבלי להתעכב על עיצוב האות. מצד אחד אין בה מוזרויות ומצד שני ההבדל בין אותיות דומות (ר' ו-ד' למשל) הוא ברור מספיק. לפיכך מודפסים באות מינים רבים של טקסטים מספרי שירה ועד עיתונים יומיים. שימוש באות שונה יוצר מיד מראה ייחודי, אף מבלי שהקורא מבין מדוע. למשל, ב-1987 שכר עיתון מעריב את המעצב הגרפי שמעון זנדהאוז לעצב מחדש את העיתון. זנדהאוז ניסה להיות מהפכני והשתמש באותיות נרקיס במקום בפרנק-ריהל. לעיתון הגיעו תגובות קוראים נזעמות, ובעקבותיהן חזר לפרנק-ריהל בתוך זמן קצר. עוד יוצא מן הכלל המדגיש את הכלל הוא סדרת ספרי עם הספר, שאינם מודפסים בפרנק-ריהל ומראה הטקסט בהם מודרני מאד, דבר המרתיע חלק מהמבקרים[2].

זו אות ששינתה את הדפוס העברי. היא דומה לאות ספרדית, קצת מצועצעת ומקושטת. היא הייתה אות חדשה שאינה קשורה לשום מסורת - לא של בית מדרש ולא של כתבי ההשכלה - ולכן הציונות, שהחלה להתבסס באותה תקופה, אימצה אותה כאות בלי היסטוריה. לצעירים של אז היה חשוב לכתוב בעברית שלא תיראה כמו טקסט דתי, אבל באופן מפתיע גם דתיים השתמשו בה. היום כל אחד יכול להשתמש בה, כי כבר אין לאף אחד זכויות עליה.

איתי תמרי (חוקר תולדות הטיפוגרפיה העברית). מובא על ידי שירי בן ארי בעיתון הארץ מ-8 באוקטובר 2000

ביקורת

המעצב הגרפי שמעון זנדהאוז מונה בעיות בגופן: האות "שמנה" מדי ואינה קלילה, כפי שמתאפשר בטכנולוגיות מודרניות ויוצרת תחושה של עומס שחור על הדף. אין בגופן הבדל ברור מספיק בין טקסט רגיל למודגש. כמו כן, לטענתו היא מקובלת רק משום שהציבור רגיל בה ומתקשה לשנות הרגלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רחלי אידלמן, מנכ"ל הוצאת שוקן בשנת 2000, עוזי שביט, מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד ואף עוזי אגסי, מייסד הוצאת אבן חושן שלא עושה שימוש באות
  2. ^ למשל מאיר שלו בביקורת על תמול שלשום: "רומן נפלא.. הודפס באותיות 'פרנק ריהל' – אלה האותיות היפות שהקורא רואה ברגע זה ממש – ולא בפונט המזעזע של כמה ספרים קודמים שיצאו בסדרת 'עם הספר'." מאיר שלו, ידיעות אחרונות." [1]
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0