פרשת מכירת מטוסי ה-AWACS לערב הסעודית
פרשת מכירת מטוסי ה-AWACS לערב הסעודית במהלך כהונתו של ממשל נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, הייתה אירוע שנוי במחלוקת, כחלק ממה שהיה אז מכירת הנשק הזרה הגדולה בתולדות ארצות הברית. במכירה ניכרה התנגדות מצד רוב האמריקאים, סנאטורים בולטים מארצות הברית, מדינת ישראל והלובי הישראלי.[1]
המכירה כללה חמישה מטוסי שליטה ובקרה מדגם בואינג E-3 Sentry ושמונה מטוסי תדלוק מדגם KE-3 כולל חלקי חילוף, שנמסרו בין השנים יוני 1986 לספטמבר 1987.
בואינג E-3 Sentry
חיל האוויר של ארצות הברית החל להשתמש במטוסים מסוג זה עם הכניסה לשימוש של ה-E-3 Sentry מתוצרת בואינג לאחר עשר שנות תכנון ופיתוח. נכון להיום לארצות הברית יש את צי מטוסי ה-E-3 הגדול בעולם, עם 32 מטוסים בשירות פעיל. נאט"ו מחזיקה ב-17, לבריטניה שבעה, לסעודיה חמישה ולצרפת ארבעה.
ה-E-3 הוא מטוס סילון המבוסס על מטוסי בואינג 707 שהוסבו ומאופיין באנטנה בגובה מטר וחצי על גגו. אנטנה זו מסוגלת לגלות ולעקוב אחר מטוסים אחרים בשטח של 450,000 מ"ר בכל גובה, ושהצליחו לחמוק מהרדאר הקרקעי. ניידות המטוסים מאפשרת להשתמש בציוד זה בכל מקום; ניתן לפרוס מטוסים אלה במהירות בכל סכסוך צבאי.
מאפיין נוסף של המטוס הוא היעדר חלונות נוסעים; על כך אמר אל"ם וולט קובאליק כי "אנחנו לא רוצים אותם... אנחנו לא רוצים שהאנשים שלנו יסתכלו מהחלונות, אנחנו רוצים שהם יתרכזו במה שלפניהם". היה מי שתיאר את פנים המטוס כבעל שטיח כחול ותאורה "מאופקת", כמו באולם קולנוע.
התגובה האמריקאית למכירה
חודשים בלבד לאחר שנוסד, הודיע ממשל רייגן על כוונותיו למכור חמישה מטוסי בקרה ושליטה מתוצרת ארצות הברית לסעודיה. המכירה הייתה עד אז מכירת הנשק הגדולה ביותר אי פעם, והיא לא התקבלה בחום בקפיטול, שם נדרשה הסכמת הקונגרס. המכירה הותקפה בחריפות על ידי ישראל וזכתה להתנגדות מצד רוב האמריקאים. עם הגשת ההצעה הרשמית למכירה בקונגרס בסתיו 1981, הגיבו סנטורים רבים בקור. "זו אחת ממכירות הנשק הגרועות והמסוכנות אי פעם", הכריז הסנטור טד קנדי ממסצ'וסטס. הסנטור דונלד ריגל אמר "אנו מתבקשים להיכנע לסוג של סחיטה; זהו מחיר הנפט". הסנטורים העלו את חששם כי המכירה לא נועדה לקדם את היציבות, כפי שטענו בממשל, אלא כדי להבטיח את משאבי הנפט האמריקאים, כלומר מכירת טכנולוגיה בתמורה לנפט. הסנטור בוב פאקווד, חבר מפלגתו של רונלד רייגן הרפובליקני, היה מוביל ההתנגדות בסנאט למכירה. פאקווד הסביר את הסכנה שראה בהתחמשות סעודיה: "הם הפגינו עוינות שיש לפרש אותה ככוונה לקדם את המשך חוסר היציבות במזרח התיכון". פאקווד הטיל ספק בבחירתה של סעודיה לפעול למען השלום באומרו "בואו נחשוב אילו מדינות היו מחויבות ברצינות למשא ומתן לשלום במזרח התיכון ואילו לא חלקו את המחויבות הזו". משבר בני הערובה באיראן שעוד היה בתודעת האמריקאים, גרם לכך שהם לא ששו למכור ציוד צבאי לכל מדינה. סקר שנערך במאי 1981 הראה כי 52% מהנשאלים התנגדו למכירת נשק לכל מדינה ורק 19% תמכו במכירת המטוסים לסעודיה.
ההתנגדות הישראלית
ישראל, שחשה כי ביטחונה מאוים ישירות, הייתה המתנגדת הבולטת ביותר למכירת מטוסי השליטה והבקרה לסעודיה. ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, הביע "חרטה עמוקה והתנגדות בלתי מוגבלת" למכירת ה-AWACS לסעודיה. מומחי ביטחון ישראלים אמרו כי מטוסים מסוג זה יכולים לעקוב אחר כל תנועה של חיל האוויר הישראלי, ולשלול ממנו את היכולת לפתוח ב"מכה ראשונה, בסיס דוקטרינת ההגנה הישראלית". בעוד "ההתנגדות הבלתי מוגבלת" של ישראל התבססה על האיום הביטחוני שעמד בפניה, ה"חרטה העמוקה" נבעה בפגיעה של ארצות הברית בברית עם ישראל. בעלת בריתה של ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ארצות הברית, תכננה למכור מטוסי בקרה צבאיים לסעודיה, מדינה עוינת לישראל. מאמר המערכת של הבוסטון גלוב מיום 4 במאי 1981 ציין סתירה זו כמו גם איומים אחרים שעלו מהמכירה, וציין כי "הכוונה למכור מטוסי AWACS לסעודיה אינה מהווה סתירה בולטת של קמפיין רייגן להעצמת ביטחונה של ישראל, אך משמש גם להערכה נוספת של היציבות במזרח התיכון, אזור שיציבותו הייתה אמורה להיות בעדיפות האסטרטגית של ממשל רייגן". רגישות הקונגרס לאיומים על השלום והיציבות היו תואמים לדאגותיה של ישראל.
ממשל רייגן עשה מאמצים פעילים להחליש את קולה והשפעתה של ישראל על המכירה. בנאומים פומביים, תקפו אנשי הממשל את ישראל על היותה מעורבת בענייני החוץ של ארצות הברית. מזכיר המדינה האמריקאי אלכסנדר הייג אמר כי הנשיא חייב להיות "חופשי מווטו חיצוני" והמשיך ואמר כי היו עסקאות AWACS שנבלמו על ידי ההשפעה הישראלית, וכי יהיו לכך "השלכות חמורות על כל המדיניות האמריקאית במזרח התיכון". רייגן עצמו הצהיר "זה לא עניינן של מדינות אחרות לנהל מדיניות חוץ אמריקאית".
התמיכה במכירה
על מנת לזכות בתמיכה בקונגרס ובמדינה במכירה, ניהל הממשל לובי בעד המכירה. אף שהצהיר כי לעסקה תהיה תועלת עבור האינטרסים האמריקאים במזרח התיכון, הוסיף הממשל כי העסקה חשובה גם להבטחת השלום. בנאום בפני הקונגרס אמר מזכיר המדינה הייג כי אם המכירה תיבלם, "ביטחוננו, ביטחון ישראל והשלום עצמו [עשויים] להיות בסכנת הכחדה", רייגן קידם את המכירה באומרו כי "על ידי תרומה ליציבות האזור, זה משפר את ביטחון ישראל". הממשל הורה לפקידי ממשל לשעבר לדבר על המכירה כתמיכה בשלום. שר החוץ של ריצ'רד ניקסון, הנרי קיסינג'ר אמר כי המכירה "חיונית לתהליך השלום במזרח התיכון".
לבסוף, אישר הקונגרס את מכירת ה-AWACS, וכחלק מייצוא הנשק הגדול ביותר שהיה עד אז, היו המטוסים התחייבות סמלית ליחסי ארצות הברית-סעודיה.
מכירת הנשק האמריקאית לסעודיה, 2010
ב-20 באוקטובר 2010 הודיע משרד החוץ האמריקאי לקונגרס כי בכוונתו לבצע את מכירת הנשק הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, בשווי של 60.5 מיליארד דולר, של ציוד צבאי שנמכר לסעודיה; תוך שמירה על מכירת ה-AWACS מהעבר. המכירה כללה שיפור ניכר של היכולת ההתקפית של הכוחות המזוינים של ערב הסעודית. ישראל לא העלתה התנגדות למכירה, אלא הבהירה כי היא לא "מתלהבת" ממנה. באותה עת הדגיש גורם בכיר בממשל: "זו התפתחות גדולה מכיוון שהיא חלק מאסטרטגיה אזורית רחבה יותר ושומרת על נוכחות חזקה של ארצות הברית באזור. אנו שמים לב לצרכים של בעלי בריתנו... אחת הדרכים להתמודד (עם איראן חזקה יותר) היא להפוך את בעלות בריתנו וידידותינו לחזקות יותר".[2]
הערות שוליים
- ^ Saudi Rattles Its Saber | NTI, www.nti.org
- ^ U.S. Middle East Policy-Arms for the King and His Family: The U.S. Arms Sale to Saudi Arabia, web.archive.org, 2011-08-14
