צ'ארלס סוויני
מייג'ור ג'נרל צ'ארלס סוויני (באנגלית: Charles Sweeney; 27 בדצמבר 1919 - 16 ביולי 2004) היה קצין בחיל האוויר האמריקני במהלך מלחמת העולם השנייה, וטייס המטוס "בוקסקאר" (באנגלית Bockscar) שנשא את הפצצה האטומית "איש שמן" שהוטלה על נגסאקי ב-9 באוגוסט 1945. לאחר המלחמה פרש משירות פעיל בחיל האוויר, והפך לקצין במשמר האווירי הלאומי של מסצ'וסטס בו הגיע לדרגת מייג'ור גנרל, דרגה המקבילה לאלוף בכוחות המזוינים של ארצות הברית.
שירות צבאי
סוויני היה מדריך בפרויקט אלברטה, בו אומנו טייסים לבצע הפצצות גרעיניות ביוטה. הוא נבחר על ידי פול טיבטס (הטייס שהטיל את הפצצה הגרעינית שפגעה בהירושימה) ללהק האווירי 509 של חיל האווירי ב-6 בינואר 1945. תחילה התאמנו במטוסים מדגם C-46 ו-C-47, אך בהמשך עברו למטוסי C-54, שהיו בעל טווח טיסה וכושר נשיאת משקל גדולים יותר.
ב-4 במאי 1945 הפך סוויני למפקד להק 309, הלהק הקרבי שיצא מלהק 509, והיה אחראי על 15 מטוסי B-29 ("צלחת-כסף") ועל צוותי האוויר והקרקע שלהם, 535 איש ביחד. ביוני ויולי של אותה שנה עבר לבסיס חיל האוויר בטיניאן.
בנוסף לאחריות הפיקוד והאימון של חייליו ביולי 1945, סוויני נבחר גם לפקד על משימת ההפצה הגרעינית השנייה על יפן. הוא התאמן יחד עם צוותיו של צ'ארלס דון אלבורי במטוס ה-B-29 שכונה "האמן הגדול", והיה המפקד האחראי על משימת האימון ב-11 ביולי. הוא והצוות טסו חמש פעמים לאימון כהכנה להטלת הפצצות "איש שמן" ו"ילד קטן" על יפן.
ב-6 באוגוסט 1945 הטיסו סוויני ואלבורי את המטוס "האמן הגדול" ששימש כמטוס תצפית ומכשור עבור ההפצצה הגרעינית הראשונה בהיסטוריה, ההפצצה על הירושימה.
משימת נגסאקי
ערך מורחב – הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי
ב-9 באוגוסט 1945 הטיס מייג'ור סוויני את המטוס בוקס-קאר שנשא את הפצצה "איש שמן" מהאי טיניאן לנגסאקי. נוסף למטוסו, השתתפו במבצעי שני מטוסי B-29 נוספים שכונו "האמן הגדול" ו"הסירחון הגדול" ושימשו כמטוסי תצפית וכנושאי מכשירים. מטוסים אלה היו אמורים להיפגש עם מטוסו של סוויני מעל יקושימה. בתדרוך המקדים למשימה, לכל הטייסים ניתנה ההוראה להגיע לנקודת המפגש ביקושימה בגובה של 30,000 רגל, בשל תנאי מזג אוויר רעים מעל איוו ג'ימה. באותו היום, צוותי הקרקע הודיעו לסוויני שישנה תקלה במשאבת הדלק במטוסו, ועקב כך לא היה ניתן להשתמש ב-625 גלונים של דלק שהיו בזנב המטוס, אך סוויני, כמפקד המשימה, החליט להמשיך במשימה כרגיל.
לפני ההמראה, קולונל (אל"ם) טיבטס הזהיר את סוויני שהוא איבד 45 דקות טיסה לפחות בשל התקלה עם משאבת הדלק, ושאסור לו לשהות בנקודת המפגש עם שאר הצוות לפרק זמן של יותר מ-15 דקות לפני שהוא ממשיך למטרה.
לאחר שהמריא מטיניאן הגיע המטוס "בוקס-קאר" לנקודת המפגש, ולאחר נסיקה ממושכת פגש את "האמן הגדול", אך לא את המטוס השלישי, "הסירחון הגדול". יחד הם נסקו לגובה של 30,000 רגל, גובה הטיסה הרצוי כפי שנאמר בתדרוך והחלו להקיף את איי יקושימה. למרות שסוויני קיבל הנחיה מפורשת שלא לשהות בנקודת המפגש לפרק זמן של יותר מ-15 דקות, הוא חיכה למטוס "הסירחון הגדול", ככל נראה בשל הפצרותיו של הטייס פרדריק אשוורת'. בפועל, שהה בנקודת המפגש חצי שעה יותר מהזמן שהוקצב לו ורק אז המשיך יחד עם האמן הגדול למטרה העיקרית, העיר קוקורה. לא פחות משלוש גיחות בוצעו, אבל ההשתהות הארוכה בנקודת המפגש הקשתה על המשימה, שכן הראות הלכה וירדה מעל המטרה עד למצב שלא היה ניתן להטיל עליה את הפצצות. בזמן הגיחה השלישית התקרבה אליהם אש נ"מ יפנית, ומטוסי קרב יפניים נראו בדרכם ליירט את מטוסו של סוויני.
תנאי ראות לקויים ומחסור הולך וגובר בדלק אילצו את בוקס-קאר לסטות מן המטרה הראשית קוקורה ולתקוף את המטרה המשנית, נגסאקי. כשהם התקרבו לנגסאקי, מרכז העיר הוסתר בידי ענן עבה, וסוויני ואשוורת' חשבו תחילה להפציץ את העיר בהסתמך על נתוני המכ"ם שלהם. למרות זאת, פתח בענן אפשר למטוסו של סוויני לוודא שהעיר תחתיו היא נגסאקי. מאחר שהצוות קיבל הנחיה לצלול בזמן הטלת הפצצה אם הדבר אפשרי, סוויני צלל לעבר המטרה. המטוס הטיל את הפצצה "איש-שמן" ונוצר פיצוץ השווה בעוצמתו ל-21 קילו-טון של TNT. הפצצה התפוצצה 43 שניות לאחר הטלתה מגוף המטוס בגובה של 469 מטרים מעל הארץ, כ-2.5 ק"מ צפון-מערבה לנקודת הפגיעה הרצויה. כישלון פגיעת הפצצה בנקודת הפגיעה הרצויה גרם לכך שההדף האטומי היה תחום על ידי עמק אורקאמי. כתוצאה מכך, חלק ניכר מהעיר הוגן על ידי גבעות העמק, ו"רק" 60 אחוזים משטחה של נגסאקי נהרס. עם מחסור בדלק, בוקס-קאר בקושי הגיע למסלול הנחיתה באוקינאווה. כמות הדלק הייתה מספקת אך ורק כדי לבצע ניסיון נחיתה בודד. סוויני הנחית את המטוס במהירות ובעוצמה חזקה והוא הורה לצוותי הכיבוי להיכנס לכוננות. מנועו השני של סוויני דמם ממחסור בדלק בגישה לנחיתה. מטוס ה-B-29 פגע במסלול בחבטה והחל לנטות שמאלה לעבר שורה של מטוסי B-24 שחנו לצד המסלול, לפני שטייסיו הצליחו להשתלט עליו. כאשר חייהם מוטלים על הכף, סוויני ביצע סיבוב של תשעים מעלות לעבר קצה המסלול, על מנת שהמטוס לא ימשיך מעבר לצוק ויפול לים. סג"ם ג'ייקוב בסר נזכר שבאותו שלב שני מנועי המטוס דממו, בעוד ש"הכוח הצנטריפוגלי שנוצר מסיבוב המטוס היה כמעט חזק דיו כדי לדחוף אותם לצדי המטוס". יפן נכנעה כעבור שישה ימים.
לאחר שהמטוס בוקס-קאר חזר לאי טיניאן, מפקד הלהק טיבטס התחבט בדילמה מוסרית: האם יש לנקוט בצעד כלשהו כלפי סוויני, מפקד המטוס, על אי ציותו לפקודות. לאחר פגישה בגואם בין קולונל טיבטס ומייג'ור סוויני, הגנרל קרטיס לה מיי, מפקד חיל האוויר האמריקני בזמנו, התעמת עם סוויני ואמר "פישלת, הלא כן, צ'אק?". סוויני לא הגיב לשאלתו. לה מיי פנה לטיבטס ואמר לו שחקירה שתיערך בנוגע לתפקודו של סוויני במבצע לא תועיל מאום.
בנובמבר 1945, סוויני חזר ללהק אוויר 509 בבסיס חיל האוויר ברוזוול ניו מקסיקו, על מנת לאמן צוותי אוויר להפצצות גרעיניות במסגרת מבצע פרשת דרכים.
פעילויות לאחר המלחמה
סוויני סיים שירות מבצעי בחיל האוויר ב-28 ביוני 1946 בדרגת לויטננט קולונל (דרגה מקבילה לסא"ל), אך המשיך בשירות במשמר האווירי הלאומי של מסצ'וסטס. בהמשך קודם לדרגת קולונל, ב-21 בפברואר 1956 היה למפקד להק אוויר 102, וזמן קצר לאחר מכן, ב-6 באפריל קודם לדרגת בריגדיר גנרל (תת-אלוף). פרש מחיל האוויר בשנת 1976 כמייג'ור גנרל (אלוף) במשמר האווירי הלאומי.
לאורך כל חייו סוויני היה משוכנע בצורך ובנכונות של ההפצצה על יפן, ורק לקראת סוף ימיו כתב ספר זיכרונות מעורר מחלוקת שאמיתותו מוטלת בספק. בספר זה הגן על ההחלטה להטיל את הפצצה האטומית לאור שאלות היסטוריות. עם זאת, טענותיו הנוספות על ההפצצה יחד עם אנקדוטות אחרות על להק 509 ועל אנשי הצוות הובילו לרוב הביקורת.
בהמשך חייו הטיס סוויני מטוסים בתצוגות אוויריות וביצע מספר של תמרונים כדי למשוך קהל. נפטר ב-16 ביולי 2004 בגיל 84 בבית החולים מסצ'וסטס ג'נרל בבוסטון. בשנת 2002 השאיר אחריו הקלטה של קולו שמתארת את ההכנות למבצע ואת המבצע עצמו.
קישורים חיצוניים
