צ'ירפאן
 סמל צ'ירפאן | |
 | |
| גלריית מאנב אשר בעיר צ'ירפאן | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | סטארה זאגורה |
| ראש העיר | וסיל דונב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-15 |
| שטח | 73.163 קמ"ר |
| גובה | 168 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 17,279 (2010) |
| קואורדינטות | 42°12′N 25°20′E / 42.200°N 25.333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.chirpan.bg | |
צ'ירפאן (בבולגרית: Чирпан) היא עיר בדרום מרכז בולגריה, השלישית בגודלה במחוז סטארה זאגורה וממוקמת כ-174 ק"מ מהבירה סופיה, 48 ק"מ מפלובדיב ו-36 ק"מ מבירת המחוז סטארה זאגורה. צ'ירפאן ממוקמת צפונית לנהר המריצה ושורר בה אקלים ממוזג מתון.
היסטוריה
בסמוך לעיר המודרנית מצויים שרידיה של העיר שרמפול מתקופת האימפריה הרומית. עדויות לחידוש ההתיישבות במקום מצויות בתעודות עות'מאניות מהמאה ה-15 המציינות שבמקום שכן כפר בשם צ'אפאנלי שהוקם סביב חאן אשר נבנה עם סורגי עץ המכונים בטורקית עות'מאנית צָ'רָפְּיָה ומניחים שממינוח זה נגזר שם העיר[1]. במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית נודע היישוב כמרכז חקלאי אזורי. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכלל האזור בשטח המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית ולא צורף לשטח נסיכות בולגריה. ב-6 בספטמבר 1885 הכריז הנסיך אלכסנדר בטנברג על צירופו של מחוז רומליה המזרחית ובכללו העיר צ'ירפאן לשטח הנסיכות. ב-18 באפריל 1928 אירעה רעידת אדמה אשר גרמה נזקים כבדים בעיר. בצ'ירפאן נולד אבדילקרים נאדיר פאשה מושל פלך רומליה של האימפריה העות'מאנית שנודע בדיכויו של מרד אפריל הבולגרי ב-1876 ובהמשך בכישלון הפיקודי של העות'מאנים במלחמה עם צבא האימפריה הרוסית.
כלכלה ודמוגרפיה
עיקר התוצר המקומי הגולמי מגיע מחקלאות ולמעלה ממחצית שטחה של הרשות המקומית מעובד. בעיקר מגדלים חיטה, חמניות, ענבים, כותנה ופירות. בראשית שנות ה-90 הוקם בפאתי העיר מפעל טקסטיל. באזור העיר פועלים מספר יקבים. בצ'ירפאן תחנת רכבת המצויה על קו הרכבות סופיה – בורגס.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות בולגריה
קהילת צ'ירפאן נוסדה במהלך המאה ה-19 ובניה היו ברובם סוחרים זעירים. ב-1880 הוקם בית הכנסת המרכזי[1]. ב-1900 נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בנסיכות הבולגרית ומנתה כ-150 נפשות[2]. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גדלה הקהילה לכדי 300 נפשות ולאחר תבוסת בולגריה והמשבר הכלכלי החמור שבא בעקבותיה, החלה ירידה הדרגתית במספר הנפשות.
ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת צ'ירפאן בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי יצחק אברהם סידי ראש הקהילה[3]. בשנות ה-20 פעלה בעיר אגודה ציונית עצמאית בשם "סיני" אשר עודדה את בני הקהילה לעלות לארץ ישראל[4]. באפריל 1926 התקיימו בחירות לוועדי הקהילות בבולגריה ובצ'ירפאן ניגשה לבחירות רק רשימה אחת, ציונית מאוחדת ללא מתנגדים[5]. בעיר פעל בית ספר יסודי יהודי בן 4 כיתות וב-1925 למדו בו 15 תלמידים, כאשר הממשלה הבולגרית מימנה שליש מתקציבו ועוד גן ילדים בו למדו ב-1926 15 תלמידים[6]. במהלך שנות ה-20 וה-30 עלו לישראל כ-50 מבני הקהילה[1], חלקם גורשו ב-ספטמבר 1939 במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים שערכה הממשלה הפרו-פאשיסטית.
במהלך מלחמת העולם השנייה מנו בני הקהילה 150 נפשות, מקצתם שנחשדו בסיוע לפרטיזנים נעצרו ושוחררו בסיומה. 2 יהודים מהעיר, האחים אלבלח נורו למוות בידי המשטרה הבולגרית לאחר שנחשדו בסיוע לפרטיזנים. מרבית יהודי צ'ירפאן עלו למדינת ישראל במהלך גל העלייה בין 1947 – 1949. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובצ'ירפאן נימנו 32 יהודים[7]. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר.
לקריאה נוספת
- חיים חיימוף, צ'ירפאן בחלומות, כנרת זמורה-ביתן דביר, אור יהודה, 2006.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קרן, צבי, פנקס הקהילות-צ'ירפאן, באתר "כולנו בולגרים" אתר הבית של יהדות בולגריה.
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65.
- ^ אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
- ^ אלברט רומנו, תנועות הנוער, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 396.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1968, עמודים 588-583.
- ^ לוחות סטאטיסטיים-טבלה 1, טבלה 2, טבלה 4, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-650.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
| רשויות מקומיות וערי מחוז סטארה זאגורה שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
