צבא האנדים
צבא האנדים (בספרדית: Ejército de los Andes) הוא שמו של הכוח הצבאי שהיה תחת פיקודו של חוסה דה סן מרטין במערכה לשחרור צ'ילה מהאחיזה הקולוניאלית של האימפריה הספרדית. בראשית שנת 1817 חצה צבא האנדים את הרי האנדים, הנחיל תבוסה לגייסות מלכות המשנה של פרו בצ'ילה הכבושה, והביא לעצמאותה של צ'ילה.
ארגון הצבא
צבא האנדים הורכב מצבאה של הפרובינציה של קוז'ו (Cuyo), אותו ארגן סן מרטין בזמן שהיה מושל הפרובינציה ושאריות הצבא הצ'יליאני שנס לאחר התבוסה הסופית שנחל בקרב רנקאגוואה (Rancagua) לכוחות מלכות המשנה של פרו. ב-8 בנובמבר 1814 הקים סן מרטין את "גדוד חיל הרגלים מספר 11" (Batallón Número 11 de Infantería) אשר כלל את "הגיס הצ'יליאני" (Cuerpo de Chile) ומינה את חואן גרגוריו דה לאס אראס (Las Heras) למפקדו. באוקטובר 1815, לאחר שפרובינציות נוספות העבירו כוחות לקוז'ו, מנה הגדוד 1,600 חיילי רגלים, 1,000 פרשים, 200 אנשי ארטילריה ו- 10 תותחים. בו בזמן סבל הכוח ממחסור באספקת אבק שרפה, ברזל ומדים. לאספקת החוסרים הקים סן מרטין תעשייה מקומית שתענה על צורכי הצבא שיצר.
על אף שסן מרטין נהנה מתמיכתו של חואן מרטין דה פואיירדון (Pueyrredón), הדירקטור (Director Supremo) של הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה (Las Provincias Unidas del Río de la Plata), הישות הפוליטית שקדמה לארגנטינה המודרנית, לא זכתה המשלחת המתוכננת לתמיכה לאומית רחבה. פוליטיקאים שונים, שהיו סקפטיים בנוגע לסיכויי הצלחת המערכה בצ'ילה כנגד מלוכת המשנה של פרו, חתרו תחת מאמציו. אף על פי כן, ב-1 באוגוסט 1816, העניק פואיירדון לצבא קדימות לאומית, שינה את שמו לצבא האנדים והעמיד את סן מרטין בראשו.
עם תום ההכנות מנה צבא האנדים שלושה גנרלים, 28 מפקדים בכירים, 207 קצינים, 15 אזרחים בשירות הצבא, 3,778 חיילים ו-1,392 תומכי לחימה, מספר שהסתכם ב-5,423 איש, 18 תותחים, 1,600 סוסים ו-10,600 פרדות. לצ'ילה הגיעו 510 סוסים וכ-4,300 פרדות בלבד.
חציית האנדים
לשם חציית האנדים חולק הצבא לשני ראשים. האחד, בפיקודו של ברנרדו או'היגינס, פנה למעבר "לוס פאטוס" (Los Patos), ואילו השני, בו נכללה גם הארטילריה ואשר היה תחת פיקודו של חואן גרגוריו דה לאס אראס פנה למעבר "אוספאז'אטה" (Uspallata). נוסף על שני כוחות עיקריים אלו נשלחו כוחות קטנים לאגפים הצפוניים והדרומיים של הכוחות החוצים. זה הצפוני מנה כ-130 חיילים בפיקודו של חואן מנואל קאבוט (Cabot) ואילו זה הצפוני היה תחת פיקודו של הצ'יליאני רמון פריירה סראנו (Freire Serrano).
חציית האנדים החלה ב-19 בינואר 1817. הגייסות התקדמו בממוצע כ-28 קילומטרים ביום, בגובה ממוצע של כ-3,000 מטרים מעל פני הים, במשרע טמפרטורות של כ-40 מעלות צלזיוס (כ-30 מעלות ביום וכ-10 בלילה). בתום 21 יום הושלם המסע והחלה המערכה לשחרור צ'ילה.
צבא האנדים, ובעיקר הכוחות הצ'יליאנים שבו, היוו את הבסיס לצבא צ'ילה, ומאוחר יותר את הבסיס למשלחת לכיבוש פרו.
קישורים חיצוניים
