צבי לבון
 | |
| צבי לבון (1940) | |
| לידה |
16 ביוני 1895 קופיצ'ינצה, גליציה המזרחית |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 1979 (בגיל 83) תל אביב |
| עיסוק | יזם, פעיל ציבור |
|
| |
צבי לבון (לוּבּיַאנִיקֶר) (16 ביוני 1895 – 13 במרץ 1979) היה פעיל ציבור מאנשי העלייה השלישית, יזם בתחום רכש הקרקעות והבניה הציבורית, תורם ומתנדב בולט בתחומי החינוך והרווחה.
תולדות חייו
צבי לוביאניקר נולד בעיירה קופיצ'ינצה (Kopyczyńce) בגליציה המזרחית (אז בשלטון אוסטריה-הונגריה, כיום בשטח אוקראינה) כבנו השני של הרב יוסף לוביאניקר, מחבר ספר ההלכות "חוט המשולש ברכי יוסף". אחיו הצעיר היה פנחס לוביאניקר (לבון) – שר הביטחון השני של מדינת ישראל. בנעוריו התרחק מהעולם הדתי-חסידי ונעשה פעיל ציוני.
בשנת 1913 היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק. עבד כפועל בתעשיית הטקסטיל שמרבית פועליה באותה עת היו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, והפך לראש האיגוד המקצועי של "פועלי המחט" באזור מגוריו. בניו יורק היה גם לפעיל בתנועת "פועלי ציון". עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד ה-39 ("האמריקאי") של קלעי המלך שהוקם ביוזמת יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון. עם הגדוד הגיע לעבר הירדן ולארץ ישראל. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי בינואר 1920 התיישב בתל אביב.
בשנת 1927 נישא לאסתר חצקל ונולדו להם שלושה ילדים. לאחר קום המדינה, כמרבית בני משפחתו, עיברת את שמו ללבון. ב-1976 היה בין 17 האישים שקיבלו לראשונה את אות "יקיר תל אביב".
צבי לבון נפטר בתל אביב לאחר מחלה בשנת 1979. על שמו נקרא בית הספר היסודי בשכונת נופי ים בעיר.
פעילות ציבורית
לאחר עלייתו לארץ פעל צבי לבון, כהמשך טבעי לפעילותו בחו"ל, לאגד את הפועלים השכירים מאנשי העלייה השלישית. באותה עת היו רבים מהם כמעט חסרי כל ושכרם הדל היה על בסיס עבודות יומיות מזדמנות. בשנת 1920 נמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית ולאחר מכן הקים והנהיג את "מועצת פועלי יפו" (תל אביב נחשבה אז לפרבר של יפו). בין השאר יזם את הקמת מטבחי הפועלים שסיפקו ארוחה חמה במחיר סמלי, והקמת מאהלים וצריפים שהעניקו קורת גג ראשונית לחסרי בית. בימי מאורעות הדמים של 1921 שימשו מטבחי הפועלים מקום מחסה לפליטים יהודים רבים שנמלטו מיפו.
לאחר מאורעות 1921 הורחבה תל אביב כך שנכללו בה שכונות הספר היהודיות של יפו ורבים מפליטי הפרעות עברו להשתכן בה. מועצת פועלי יפו הפכה להיות מועצת פועלי תל אביב וצבי לבון המשיך לעמוד בראשה. אחד ממפעליה הבולטים של מועצת הפועלים היה הקמת רשת הצרכניות השיתופית קו-אופ.
תל אביב של ראשית שנות העשרים הייתה קהילה סגורה של בעלי בתים: רק חברי האגודה, כמה מאות במספר, יכלו להשתתף בבחירות. לצידם התיישבו פועלים רבים בצריפים ובאוהלים. לפועלים אלו לא הייתה זכות בחירה, והם לא נהנו משירותים מינימליים. צבי לבון נבחר לייצג את דיירי הצריפים, והוביל את המאבק לשינוי דמותה של תל אביב משכונת גנים לאמידים בלבד לעיר של כלל תושביה. בעקבות מאבקו נערכו בשנת 1923 הבחירות הראשונות למועצת עיריית תל אביב, וצבי לבון נבחר אליה כראש סיעת הפועלים. הוא התמיד בשירותו במועצה עד לשנת 1955.
כחבר מועצת עיריית תל אביב התפרסם במדיניות "הדלת הפתוחה" שלו, באפשרו קבלת קהל בביתו הפרטי מחוץ לשעות העבודה המקובלות: תושבים מכל שכבות הציבור היו צובאים על פתחו עד שעות הלילה כדי שיסייע להם בנושאי פרנסה, דיור וחינוך. בניגוד למקובל אז, הוא לא היפלה על רקע שיוך מפלגתי, וסיפק לאנשים קשי יום ועולים חדשים כתובת עוקפת בירוקרטיה. בפרט היה קשוב לתושבי שכונות המצוקה בדרום תל אביב. פינה חמה הייתה שמורה בליבו לבני העדה התימנית, למודת העוני והמחסור אשר סבלה מקיפוח קשה, והוא פעל לבניית שיכונים ולהשגת תמיכות כספיות עבור בני העדה.
פעילות עסקית
בשנת 1933 הוקמה חברת "שיכון עובדים", אשר שמה לה למטרה להקים שיכונים לחברי ההסתדרות. צבי לבון נמנה עם הגרעין המייסד של שיכון עובדים, אולם עד מהרה נוכח כי מחירי הדיור המאמירים מותירים ציבור רחב ללא פתרונות דיור מתקבלים על הדעת. לצורך זה הוא הקים בשנת 1935 את "החברה לשיכון עממי" שהפכה לאחת מחברות הבניה הגדולות בא"י המנדטורית. יעודה של "שיכון עממי" היה לספק קורת גג במחיר סביר למעמד הביניים ולבני השכבות החלשות. לאחר מלחמת העולם השנייה הקים את חברת "שיכון עולים" שנועדה לסייע בקליטת שארית הפליטה מהשואה וגלי העלייה מארצות המזרח. תחת ניהולו של לבון פעלו שתי החברות ללא כוונת רווח ובנו אלפי דירות שיכון שנמכרו או הושכרו ברמת מחירים שווה לכל נפש. לחלופין, שווקו קרקעות שנרכשו על ידיהן לבניה עצמית של משתכנים. "שיכון עממי" ו"שיכון עולים" בנו שכונות מגורים בתל אביב, חולון, נתניה, רמת גן, גבעתיים, ראשון לציון ועוד. חברת "שיכון עממי" הקימה למעשה את היישוב גבעת שמואל כאשר בנתה בו בשנת 1944 את 1,000 יחידות הדיור הראשונות.
צבי לבון היה פעיל מאוד בשנות המנדט בתחום גאולת הקרקעות. הוא טווה רשת ענפה של קשרים באמצעותם נרכשו מערבים וגרמנים טמפלרים קרקעות רבות בשירות המפעל הציוני. בולטת במיוחד הייתה רכישת האדמות שהשתרעו מדרום לירקון וממזרח לרחוב אבן גבירול בתל אביב - רכישה שאיפשרה את התרחבות העיר לשטחים אלו.
במקביל לפעילותו ב"חברה לשיכון עממי" וב"שיכון עולים" פעל צבי לבון בתחום הקרקעות גם באופן פרטי, בעיקר במקרים בהם נדרשה "נשימה ארוכה" מרגע התשלום עבור הקרקע ועד הנגשתה לבניה לציבור הרחב. כך, למשל, רכש את קרקעות הכפר עג'ור יחד עם מייסד המכביה, יוסף יקותיאלי. כן פעל בשותפות עם יהודה מוזס, בעליו של העיתון "ידיעות אחרונות", בחברת "יסודות".
פעילות התנדבותית
לאורך שנות פעילותו נודע צבי לבון כמי שתורם בעין יפה לנזקקים ולמטרות ציבוריות שונות. יוצאת דופן לתקופתה הייתה התמיכה הכספית המתמשכת שהעניק בשנות ה-30 וה-40, בהשפעת רעייתו אסתר, לציירים ואמנים בראשית דרכם. בין האמנים שנתמכו על ידו היו יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכמן, אריה ארוך ואחרים, אשר לולא תמיכתו היו חלקם מגיעים עד פת לחם. חברת "שיכון עממי" אף בנתה בצפון תל אביב שיכון במיוחד עבור אמנים.
בזמן מלחמת העולם השנייה נמנה עם מקימי "הועד הארצי למען החייל היהודי" אשר דאג לחיילים המגויסים לצבא הבריטי ולבני משפחותיהם. לאחר קום המדינה שינה הוועד את שמו והפך ל"ועד למען החייל" שייעודו תרומה לרווחתם של חיילי צה"ל. צבי לבון החל להקדיש את מירב זמנו לפעילות ההתנדבותית במסגרת הוועד, בו כיהן מספר שנים כסגן היו"ר וראש מחוז תל אביב. הוא יזם את הקמת בית החייל בת"א (המודל על פיו קמו אחר כך בתי חייל נוספים ברחבי הארץ) ואת הקמת בית השריון בשכונת יד אליהו.
בשנת 1962 תרם את מרבית הונו להקמת קרן מלגות הנושאת את שמו ויעודה מתן תמיכה לתלמידים ממשפחות מצוקה. "הקרן ע"ש צבי לבון" פועלת במסגרת האגף לחינוך של עיריית תל אביב והיא הגדולה בקרנות בתחום החינוך הפועלות בעיר. בעשרות שנות קיומה העניקה הקרן אלפי מלגות לתלמידי בתי ספר וסטודנטים בסכום כולל של למעלה מ-10 מיליון ש"ח.
קישורים חיצוניים
- צבי לבון - חיים של שליחות
- דוד תדהר (עורך), "צבי לבון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 502
- יקירי העיר תל אביב
הערות שוליים
