צבי מריאנסקי
 | |
| רב חובל צבי מריאנסקי 2013 |
רב חובל צבי מריאנסקי (נולד ב-27 ביולי 1939) עבד כקברניט בחברות הספנות צים ו'גדות ים'. שירת בחיל הים הישראלי בסדיר ובמילואים וסיים את השירות בדרגת רב-סרן. בתפקידו הבכיר בחברת צים התמנה למפקח ימי ראשי של החברה. במקביל עבד כבוחן לכול דרגות הסיפון במשרד התחבורה, הדריך במכון להכשרת ימאים, ניהל קורס צף לקציני-ים באניית צים, היה חבר בבית הדין המשמעתי לימאים, יו"ר וחבר בוועדות ממלכתיות העוסקות בספנות. תואר ראשון ושני מאוניברסיטת חיפה ותואר שלישי מארצות הברית.
ילדות והישרדות
משפחת האם מרים בעלת שורשים עמוקים של דורות בוילנה. סבה היה הרב הגאון ניסן ברוידא היה פרשן משניות ופעיל בתנועת החסידות בפלג שדגל בציונות ושאיפה למולדת בארץ ישראל. היה רב ראשי במספר עיירות ונציג ליטה בקונגרס הציוני הרביעי בלונדון שם הכיר את תיאודור הרצל והיה מאז בקשרים אתו.[1][א]
כנהוג אצל היהודים באותם הימים עסקה הסבתא מטילדה בוטקביץ' בכלכלת המשפחה. היא הייתה אישה אמידה ובעלת תחנת רכבת לייצוא ושיווק עצים מליטה לאירופה, בה עבדו עשרות מקומיים. יחסה האישי התומך אליהם יצר יחס אוהד כלפיה. זיכרון זה גרם להם לסייע למשפחת בתה ולהצלתה מהשמדה.
האב מתתיהו מריאנשטרס למד באוניברסיטת וילנה והוסמך בשלושה תוארי דוקטור לרפואה, ביניהם לרינגולוגיה ופיזיותרפיה ואף דיבר במספר שפות אירופיות. בווילנה פגש את האם מרים שלמדה מוזיקה. לאחר נישואי הזוג, עברה המשפחה לוורשה שם עסק האב ברפואה והאם התמחתה ביצירות מאת פרדריק שופן לפסנתר.
צבי נולד בוורשה בירת פולין, ב-27 ביולי 1939. כבן בכור למרים מבית בוטקביץ'/ ברוידא וד"ר מתתיהו מריאנשטרס. ממש לפני פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, ברחה המשפחה מוורשה לווילנה שבליטא אל העיר בה נולדה וגדלה האם.
הגרמנים המשיכו בהתקדמות מהירה הבליץ וגם ליטה נכבשה על ידי הנאצים. בעזרת המיליציות המקומיות ששמחו לשתף פעולה הועברה משפחת מריאנשטרס, עם כול יהודי העיר והסביבה, להסגר בגטו וילנה שם, בתחילת 1941, נולדה הבת גלינה אחות לצבי.
יום לפני הרצח ההמוני וחיסול מירב יהודי הגטו ביער פונאר מסרו העובדים הליטאים על כוונת הרצח להורים שהצליחו לצאת מהגטו. העובדים לשעבר של הסבתא חיכו להם בחוץ והחביאו אותם בסיכון חייהם. הסתרת יהודים הפכה למסוכנת ביותר. הגרמנים ערכו חיפושים יסודיים ולמקומיים הבטיחו פרס כספי על כל יהודי שימצאו והמסתירים היו מוצאים להורג מיד. לכן היה צורך להבריח את המשפחה מליטא.
עם הפרטיזנים בבלארוס
למקומיים היה קשר עם הפרטיזנים בבלארוס. הפרטיזנים שוכנעו לקבל משפחה עם רופא שיכול לטפל בפצועים ובנוסף דובר גרמנית רהוטה. הפרטיזנים קבלו את ההצעה בשמחה. נתיב הבריחה היה ארוך והדרך קשה ומסובכת. לפני ההורים עמדה דילמה קשה ביותר. אם יתפסו הרי קל יהיה לוודא שהאב וצבי הם יהודים אך למה לסכן את התינוקת. קיבלו החלטה והשאירו את הבת במנזר, תמורת תשלום גבוה והבטחה להכפילו עם החזרתה, אך מאז לא ראו יותר את בתם גלינה ולא נודע להם דבר על גורלה.
בחסות הפרטיזנים בדרכים נסתרות תוך התחמקות מפטרולים הגיעה המשפחה לעיר גרודנו. כאן התחיל מתתיהו את לחימתו נגד הנאצים בשורות הפרטיזנים. ניהל חיים כפולים: כעובד בתחנת דלק ביום ובלילות טיפל וניתח פצועים.
בתחנת הדלק תודלקו כלי רכב גרמנים לפני יציאתם ללוחמה נגד הפרטיזנים ביערות הסביבה. תפקידו של מתתיהו היה לחבל בדלק על מנת שיתקעו בדרך ביערות. שם ארבו להם הפרטיזנים והרגו את רובם.
הבן צבי הצעיר השתתף גם הוא במאמץ, תפקידו היה לרכז בעזרת מראות מקסימום אור מפנסי נפט על הפצוע בעת שד"ר מתתיהו ניתח. כך בגיל צעיר מאד התרגל צבי לראות פצעים, חתכים ודם.
באחד הקרבות נפצע קשה המפקד האהוב והנערץ של הפרטיזנים, שמו היה בוז'נקי וכינויו "קאפוסטא"[ב] והובא לטיפול במצב אנוש. ד"ר מתתיהו ניתח אותו כל הלילה והצליח להציל את חייו. בעת הטיפול היה הבית מאובטח מסביב על ידי מאות פרטיזנים שהיו מוכנים להילחם עבור מפקדם עד מוות.
אחד מהזיכרונות הטראומטיים של מריאנסקי קשור לבקורות של הגסטפו וחיילי ה SS בבית המשפחה. הגרמנים חשדו שבבית מתבצעת פעילות עוינת ובערך כול שבועיים הם ערכו חיפושים. זה היה תמיד באמצע הלילה – דפיקות בדלת עם קתות רובים ולאחר מכן קולות חזקים של נעלים מסומרות על רצפת העץ. בעת החיפוש המשפחה נזרקה החוצה גם בגשם או שלג. בחוץ הם היו מוקפים בחיילים גרמנים עם כלבים שנבחו עליהם בפראות. לאחר שלא מצאו דבר היו הגרמנים שורפים את הבית ליתר ביטחון.
הטראומה הזאת רדפה את מריאנסקי זמן רב. כשהאב מחבל בצבא הנאצי ומטפל בפצועים בשירות הפרטיזנים. האם מרים, שהייתה חזקה מאד מבחינה מנטלית ונחישות לשרוד דאגה לחיים ולצורכי המשפחה בכול המובנים.
השחרור
לאחר ניצחון הרוסים בסטלינגרד בפברואר 1943המשיך הצבא האדום להתקדם ולהדוף את הגרמנים מערבה. הפרטיזנים של יערות בלארוס קבלו מעמד של 'הארמייה האדומה' ותפקידם היה לכבוש את העיר גרודנו וסביבתה כדי לאפשר לכוחות המשוריינים חדירה ולחימה במערך הגרמני. בוז'נקי מפקד הפרטיזנים קיבל דרגת גנרל.
כיומיים לפני כניסת הרוסים לעיר בא בוז'נקי, שזכר את פעילותו של האב והצלת חייו, והורה למשפחת מריאנסקי להסתגר בבית, לצבוע על הדלת כוכב ולא לצאת עד שהוא יודיע להם.
אחרי כשלושה ימים נאמר שאפשר לצאת. המראות בחוץ היו מזעזעים. הפרטיזנים שחיו כארבע שנים ביערות התנקמו בגרמנים ובמשתפי הפעולה הרבים בצורה אכזרית ביותר. הרחובות היו אדומים מדם ומלאים גופות חיילים גרמנים.
במעמד זה בוז'נקי, שנעשה השליט באזור, הודיע שד"ר מתתיהו מריאנסקי יהיה מנהל בית החולים. מרים מריאנסקי מונתה למנהלת קונסרבטוריון למוזיקה. המשפחה קיבלה בית מפואר והחלו החיים הטובים.
שמות ותאריכים
שם המשפחה היה מאריאנשטרס ובזמן הכיבוש הגרמני שינה אותו לשם פולני מובהק מריאנסקי שמאז כך נשאר רשום בכול התעודות. השם הפולני של צבי היה יאנוש ורק עם הגעה לארץ הוא חזר לשמו המקורי צבי.
תאריך לידה – של צבי היה 27 ביולי 1939, למען החשאיות לא החזיקה המשפחה בתעודות. כאשר הפרטיזנים החלו לנהל את העיר, אחד מהסמלים המצטיינים, אך מחוסר השכלה, התמנה לרשם התושבים. בהתאם לכישוריו הוא רשם את תאריכי הלידה של התושבים כפי שרצה. תאריך הולדתו של צבי נרשם 3 בינואר 1940 ומאז כך נשאר בתעודות השונות.
לאחר השואה
ממשפחת האב – מריאנשטרס - שרדו את השואה רק הוא ואחותו פרניה שטבהולץ. ממשפחת האם - בוטקוביץ' - נשארו רק היא ושתי אחיותיה. האחות המבוגרת אנה שאיזיק, הייתה נשואה לאיש עשיר ובעת המהפכה הקומוניסטית ברחו לסין, עברו ליפן ומשם לקנדה בה יסדו עסק משגשג. האחות השנייה ניוטה בוטקוביץ, הייתה קומוניסטית, התקדמה במפלגה ונעשתה מזכירתו הראשית של ניקיטה כרושצ'וב.
חיים בברית המועצות – בלארוס
חיי המשפחה אחרי השחרור מהכיבוש הנאצי היו ברמה גבוהה מאד. מתום המלחמה ועד שנת 1947 למד צבי מריאנסקי בגן ילדים מקומי. לכסף הייתה חשיבות מעטה
אך מי שהיה לו מזון לאכול נחשב עשיר. ד"ר מתתיהו מריאנסקי ניהל את בית החולים וטיפל בחולים גם בבית. רובם היו חקלאים ושלמו במוצרי מזון שונים. בבית הייתה טבחית ומשרתת וכול ערב בשולחן גדול סעדו כול אנשי צמרת השלטון. שם התקבלו ההחלטות החשובות לניהול העיר והאזור.
המלחמה עדיין לא הסתימה כשנודע לניוטה בושקביץ' שמשפחת אחותה נשארה בחיים. היא הפעילה את הקשריה, והגיעה במטוס תובלה בלווי קצין בכיר, לביקור בגרודנו המשוחררת.
הפגישה בין שתי האחיות הייתה מרגשת. מעמדה הנכבד של ניוטה בושקביץ' בשלטון הפך את האירוע לממלכתי וכבוד המשפחה עלה לשיא נוסף.
ההורים קבלו אישור מיוחד ונסעו לווילנה לחפש את הבת גלינה. התברר שאזור המנזר בהיותו קרוב למפקדת הגסטפו הופצץ ונהרס כליל. גלינה הקטנה איננה ואף אחד לא ידע מה קרה לנזירות.
ניוטה בוטקוביץ' הפעילה את קשריה במוסקבה. הק.ג.ב. חקר ויצא מכתב בקשת מידע מהקרמלין לותיקן. כל המאמצים לא הועילו וגלינה הקטנה לא נמצאה.
בתום המלחמה נערכו חגיגות ניצחון ונערך מצעד מפואר במוסקבה. צבי ואמו הוזמנו על ידי ניוטה בוטקביץ' לביקור במוסקבה. צבי צפה בחגיגות מכתפיו של אחד הגנרלים.
המעבר בפולין
ד"ר מתתיהו מריאנסקי לא וויתר על שאיפתו לעלות לארץ ישראל. מברית המועצות לא ניתן היה לעשות זאת והאפשרות היחידה הייתה רק דרך פולין. בשנת 1947 במסגרת חילופי אזרחים אחרי המלחמה עזבו הוריו של צבי את חיי המותרות בבלארוס ועברו לפולין.
גדנסק
המשפחה הגיעה לפולין לעיר הנמל גדנסק. באחד הפרברים חיה משפחת אחות האב פרניה שטבהולץ אשר קיבלו את משפחת מריאנסקי לביתם עד שיסתדרו וימצאו דירה מתאימה. הדירה שנמצאה הייתה בפרבר אחר. צבי החל ללמוד בבית ספר יסודי ואף נרשם לתנועת הצופים שם היה פעיל ביותר.
ד"ר מתתיהו מריאנסקי הועסק בתחומו ברפואה והחל להתענין ולעסוק ברפואת הצלילה. בעת המלחמה הגרמנים מיקמו מול גדנסק אוניית מערכה גדולה שהפציצה את העיר והטביעה את האניות שעגנו בנמל ובמפרץ. השלטונות הפולנים החליטו להוציא את האניות הטבועות לשפצן ולהחזירן לשירות. בעבודות ההנצלה של כלי השיט הטבועים הועסקו אמודאים רבים שתוך עבודתם סבלו מפגיעות גופניות ותאונות אחרות. ד"ר מתתיהו מריאנסקי התמחה בנושא והציל את חיי רבים מהם. הוא קבל הערכה וכבוד רב עד כדי כך שקראו לו ”המציל של האמודאים”.
במשטר ששרר בפולין באותה העת היו הנמלים סגורים לציבור, ונשמרים בקפדנות על ידי הצבא והמשטרה. הכניסה הייתה מוגבלת למורשים מועטים בלבד. צבי מריאנסקי ביקר רבות בנמלים, יחד עם אביו, והיה מוכר על ידי השומרים כ'בנו של מציל האמודאים'. כך התאפשר לו להיכנס לבד או עם חבר ולשוט בסירות השרות בנמל. שם החלה אהבתו של מריאנסקי למקצוע הימאות. ד"ר מתתיהו מריאנסקי תמך ועודד את התענינותו של בנו בשייט. בתחילה קנה קייק, לאחר מכן סירת מפרש קטנה ולבסוף יאכטה. עם היאכטה ניסתה המשפחה לברוח מפולין לאי בורנהולם. הניסיון נכשל, הם נתפשו בדרך נתנו סיפור כיסוי אך היאכטה הוחרמה.
החיים בוורשה
על מנת לקדם את ההליכים הם עברו לוורשה. בתחילה גרו בפרבר סרודבורובו. שם נעשה ד"ר מריאנסקי רופא בית יתומים של ילדים יהודיים שנאספו מכול קצוות פולין לאחר המלחמה. צבי מריאנסקי שהה במשך היום עם הילדים ובלילה ישן בבית ההורים. ילדים אלה הועלו לארץ במסגרות שונות של עלית הנוער.
מרים מריאנסקי הקימה פרויקט ללימוד נגינה על ידי תלמידי בית היתומים. לאחר מכן בכתות בבתי ספר אחרים. כל ילד ניגן על פסנתר דמי קטן משלו. בבית היתומים רכש צבי מריאנסקי חברים רבים שלאחר שנים פגש אותם בארץ.
בקיץ 1952 הצליחה המשפחה לארגן קבוצה של כ-20 משפחות ששאפו להגיע לישראל. הקבוצה רכשה קרון נוסעים לרכבת שרוב מימונו בא ממשפחת מריאנסקי. על מנת להמשיך בנסיעה היו צריכים לשחד מנהלי תחנות שיחברו אותם לרכבת כדי להמשיך לנוע, כך עברו התנכלויות רבות עד ליציאה מגבול פולין לצ'כיה. משם המשיכו לנפולי באיטליה. בסוף הנסיעה תרמו את הקרון לסוכנות היהודית. בסוף אוגוסט 1952 יצאו מנמל נאפולי באניית הנוסעים הישראלית "ארצה" והגיעו לחיפה.
קליטה בישראל
עם הגעת משפחת מריאנסקי לישראל שוכנו במעברת שער העלייה בחיפה. כאשר נודע לקרוביהם ממשפחת שטבהולץ על עלייתם הם הזמינו את משפחת מריאנסקי לביתם בנתניה. לאחר זמן קצר שכרה המשפחה דירה והתגוררה בנתניה יותר משנה.
מריאנסקי חזר ללמוד בכתה ז' בבית הספר היסוד, אף על פי שגמר אותה כבר בפולין אך בגלל אי ידיעת השפה העברית נאלץ לחזור על הלימודים ברמה זאת. לאחר כשנה בנתניה הופיעה בביתם מר שלמה מאירסון[2] שבעברו היה ראש המועצה של חדרה. הוא הזכיר לאמו של צבי שבצעירותו היה תלמיד עילוי. ככזה גר בביתו של סבה הרב ברוידא שדאג לכול צרכיו. מאירסון שיכנע את המשפחה לעבור לחדרה.
ד"ר מתתיהו מריאנסקי עבד כרופא של עמק יזרעאל ונסע כול יום בשני אוטובוסים מנתניה לעפולה. משם בג'יפ למושבים וקיבוצים בעמק. יום אחד בשבוע היו לו ניתוחים בבית החולים בעפולה. המעבר לחדרה קיצר משמעותית את זמן הנסיעה. צבי למד בבית ספר עממי בכתה ח'. עם הזמן החל ד"ר מתתיהו מריאנסקי לעבוד בקופת חולים בעפולה ולאחר מכן בחדרה. מרים מריאנסקי לימדה נגינת פסנתר וערכה קונצרטים לתלמידיה.
בית הספר לקציני ים
בגמר כתה ח' הייתה במשפחה דילמה, צבי רצה ללמוד בבית הספר לקציני ים עכו, אביו צידד בכך אך אמו לא רצתה שיצא לפנימיה ועדיף שילמד בגימנסיה ואחר כך רפואה באוניברסיטה – כמקובל במסורת המשפחה. מריאנסקי עבר את בחינות הכניסה בהצלחה והתקבל לבית הספר לקציני ים, מחזור ג' והתחיל את הלימודים בעכו.
למריאנסקי היו קשיי שפה אך לא קיבל שום הקלות. הוא סיים את הלימודים בבית הספר עם בגרות ותעודת הסמכה לקצין שלישי בצי הסוחר. ההסמכה הסופית הייתה מותנית ב 6 – 9 חדשים התמחות מעשית בכלי שיט כקדט.
בשנה הראשונה עברו הקדטים בחודשי הקיץ אימון גדנ"ע. בגמר כתה ב' הפליגו באח"י מזנק (ק-32) ובגמר כתה ג' הצטרפו לצוות המשחתת אח"י אילת. הקדטים מילאו באוניות חיל הים בסבב את מירב התפקידים. אלה שהיו במשמרות גשר עסקו גם בניווט חופי ואסטרונומי. באחת ממשמרות הבוקר הקדטים "הורידו" כוכבים בעזרת מכשיר הסקסטנט ועשו את כול החישובים לקביעת קווי האתר. אבל רק לקצין המשמרת היה מותר לקבוע את האנייה על המפה.
בשנה השלישית ללמודים בבית הספר נפטר האב ד"ר מתתיהו מריאנסקי משבץ מוחי. המדריך הודיע למריאנסקי שאביו חולה מאד ושלח אותו לביתו בטרמפים ורק שם קיבל את האמת המרה.
הפלגה ראשונה של מריאנסקי בצי הסוחר הייתה בקיץ 1958 כאשר בסיום 4 שנות לימוד בבית הספר לקציני ים עכו יצא המחזור כולו להפלגה מסכמת באוניית צים 'תמר'. הקדטים החליפו את רוב אנשי הצוות בכול המטלות.
מחזור ג' בבית ספר לקציני ים בעכו 1956
מחזור גימל של בית הספר לקציני ים עכו עם רב חובל בכיר עמנואל קלמפרר. צבי מריאנסקי שני משמאל בשורה הקדמית, 1957
אניית המשא 'תמר' בה פליג מריאנסקי עם מחזור מסיימי בית הספר לקציני ים בקיץ 1958.
תקלה בקורס הקצינים
תוכנית הכשרת קציני הים בבית הספר כללה קורס קצינים בסיסי בבה"ד 1 וקורס חובלים. התברר כי הכנת בני המחזור בשדאות ותפעול נשק לא הייתה מספקת. רק שלושה קדטים עברו בהצלחה בציון נמוך. מריאנסקי ניסה להתבדח עם מפקד הפלוגה סא"ל משה פלס והודח כשבועיים לפני הסיום.
אלחוטן בחיל הים
המחזור המשיך בקורס חובלים. גם מריאנסקי קיבל הצעה להמשיך לקורס החובלים מותנה בחתימה לקבע. מריאנסקי ששאף להצטרף מהר ככול האפשר לצי הסוחר הישראלי סירב לחתום.
בשרות החובה הוא עבר קורס אלחוטן/צפן ושירת בכול סוגי כלי השייט של חיל הים. בעת ההיא הקשר האמין של מפקדת חיל הים עם הספינות בים ועם בסיס אילת היה באמצעות אלחוט בקוד מורס ונדרש אלחוטן בכול הפלגה ארוכה. מחזור האלחוטנים של צבי הגיע למהירויות שידור וקליטה כאילה שאפילו יחידת ביטחון קשר המטכ"לית לא הצליחה לקלוט אותם.
בתקופת שירותו צורף מריאנסקי כאלחוטן למירב ספינות החיל במבצעים ובאימונים השונים כולל הצוללת הראשונה אח"י תנין (צ-71).
בצי הסוחר הישראלי
בשנת 1961 לאחר סיום שירות החובה בחיל הים עבד מריאנסקי בלשכה המטאורולוגית של נמל חיפה. בהדרכת המטאורולוג גדיש בפיקוח השירות המטאורולוגי הישראלי. תפקידו של מריאנסקי היה לקלוט שידורי במורס, לשרטט מפה סינופטית מעודכנת ולתת תחזיות מטאורולוגיות מסודרות לאניות.
לאחר כחצי שנה עבר מריאנסקי לחברת צים התחיל את הפלגותיו באניות צי הסוחר הישראלי. המיומנויות שרכש באלחוט ובמטאורולוגיה סייעו למריאנסקי בהמשך תפקידיו בים ובחוף.
שלבי הדרגות במגמת סיפון בצי הסוחר הן: חובל שלישי, חובל שני, חובל ראשון וקברניט. השכר נקבע בהתאם לדרגה. לצורך עליה בדרגות חייב לאסוף ניסיון בהפלגות והזמן בים נרשם בכרטיס הימאי של כל אחד לאחר כשנה יכול להתקדם בתנאי שקיבל המלצה מרב החובל באנייה בה הפליג. אז הוא יכול לגשת לקורס הגבוה יותר שבסיומו מבחן בכתב ובעל פה.
בנמלים תפקיד קציני הסיפון לדאוג לבטיחות האניה, פריקה וטעינת האניה בהתאם לתוכנית. ומקיימים תורנות נוכחות באונייה. בעת ההפלגה בים מחזיקים שלושת הקצינים משמרות של 4 שעות בגשר האנייה ו-8 שעות מנוחה ביניהן. זמני המשמרות קבועים וזהים במרבית ציי הסוחר בעולם. אחריות רב החובל היא רצופה ואינו מחזיק משמרת בגשר. הוא מחליט בעצמו מתי והיכן להיות.
מריאנסקי הפליג בכול סוגי האניות וטיפס בדרגות הקצונה עד לפיקוד כקברניט.
קדט
היות שמריאנסקי למד את החומר התאורטי בבית הספר קציני ים נדרש לאסוף ניסיון כקדט. זמן ההפלגה באניה תמר בתקופת הלימודים נחשב במנין הזמן הדרוש לקבלת ההסמכה. מריאנסקי עלה לאונייה 'ירושלים' בתפקיד קדט. הייתה זו אנית נוסעים מפוארת שנבנתה במסגרת הסכם השילומים והפליגה מישראל לארצות הברית. משם המשיכה חצי שנה של הפלגות קרוזים באיים הקריביים.
אוניית הנוסעים 'ירושלים' בה שימש מריאנסקי כקדט, 1962.
קדט מריאנסקי על אנית הנוסעים 'ירושלים' בחורף בנמל ניו יורק לפני יציאה להפלגות טיול באיים הקריביים 1962
חובל שלישי
הקצין השלישי מחזיק משמרת בגשר האנייה משעה 12:00-8:00 ו 24:00-20:00. שעות נקבעו כך שרוב ערים ובכול מקרה של ספק יכול לקבל סיוע מידי. בנוסף למשמרות אחראי הקצין השלישי על אביזרי הבטיחות וההצלה באניה.
בתחילת שנת 1962 הפליג מריאנסקי באניה 'א/מ נתניה' לצפון אירופה עם מטען תפוזים. לאחר מכן עבר למכלית 'פטריה' שהביאה דלק לאילת מהמפרץ הפרסי.
בשנת 1961 קרתה במכלית 'פטריה' התפוצצות אדי דלק, בה ניספו שלושה ימאים. האניה תוקנה במספנות בנמל דרבן (דרום אפריקה). שוב הגיעה לאותו נמל להשלמת התיקונים. ובעת העבודות במספנה היו באנייה מאות עובדים. באחד הערבים עקב עבודות ריתוך פרצה שריפה באחד המיכלים. השריפה לא הייתה גדולה אך נראה הרבה עשן שחור פורץ מהמיכל והדבר גרם לבהלה המונית. כול העובדים רצו לברוח וכבש האניה החל להתמוטט. קציני הסיפון באניה פרט למריאנסקי היו לא ישראלים. בתחילת האירוע קיבל החובל הראשון התמוטטות עצבים ולא תיפקד. מריאנסקי שהיה קצין המשמרת חילק הוראות לצוות, הצליח להשתלט על השריפה וגם לאבטח את כבש האניה.
הקברניט ראה מהסיפון העליון את המתרחש ולאחר מכן שיבח את התנהגותו. מהאירוע למד מריאנסקי שאמונים מוקדמים של הצוות להתנהגות במצבי חירום מונעים אסונות והקפיד על כך מאד בהמשך.
המכלית "פטריה" של חברת צים
חובל שני
הקצין השני מחזיק משמרת גשר מ-12 עד 4. נחשב כאיש הניווט של האונייה ואחראי על תחזוקה ועדכון של המפות, הספרות מקצועית ומכשירי הניווט. כמו כן עליו להגיש עזרה רפואית לפי נוהלי רפואה באלחוט.
בשנת 1964 עבר מריאנסקי קורס, עמד בבחינות והוסמך כחובל שני. בדרגה זאת הפליג באניה 'כנרת'.
חובל ראשון
הקצין הראשון באונייה, מחזיק משמרת 4 עד 8 ובנוסף הוא ראש מחלקת סיפון, סגן וממ מקומו של הקברניט (במקרה שקורה לו אי תפקוד) אחראי על הצוות, תחזוקת האניה, המטען והיציבות וניווט. במשמרות הקצינים אחראים על שמירת האניה בנתיב המתוכנן, בטיחות השייט (מנעת התנגשות, עליה על שרטון וכל מפגע אחר.
בשנת 1966 לאחר קורס ובחינות הוסמך מריאנסקי כחובל ראשון ועלה בדרגה זאת על המכלית 'חיפה'. מאוחר יותר הפליג באוניית צובר א/מ 'סטרומה' שהובילה עופרות ברזל מדרום אמריקה ודרום אפריקה ליפן.
המכלית 'חיפה' בה שימש מריאנסקי כחובל ראשון, 1966.
חובל ראשון מריאנסקי בגשר אנית צובר (90 אלף טון) א/מ סטרומה שהובילה עופרות ברזל מדרום אמריקה ודרום אפריקה ליפן 1970.
רב חובל
רב החובל שנקרא גם קברניט האחראי על האנייה ובעל הסמכות תחת הוראות הבעלים אחראי על ניהולה בהתאם לחוקים, בטיחות הצוות, השייט והמטען. הוראותיו באניה הן מוחלטות. האנייה היא יחידת רווח נפרדת, ורב החובל נמדד להביא רווח לחברה בהפלגות תוך חסכון בזמן בדלק ועל ידי יעילות בטעינה, הובלה ופרקת המטענים בבטיחות.
הקברניט מקבל הוראות הפלגה מהבעלים או החוכרים, הכול לפי העניין או חוזה החכירה. תפקידו לנהל את האניה במירב היעילות לפי הוראות אילה. הן מפרטות את תוכנית ההפלגה עם מועדי הגעה ויציאה מהנמלים, שייט בנתיבים הקצרים ביותר ובצורה חסכונית. הובלת המטענים, טעינתם ופריקתם, בצורה היעילה והבטוחה ביותר, ללא שום נזק לאניה או למטען.
הקברניט בהיותו מועסק על ידי הבעלים עליו לציית להוראותיהם במירב היעילות. בפניו עומדים אתגרים רבים שכוללים: ניהול הצוות, תקינות האניה, חוקי מדינת הדגל, תקנות בינלאומיות ותנאי הסביבה. שייט בטוח בנתיב בתנאי מזג אוויר והים הקיימים והמשתנים. כל זאת לפי כללי הימאות הטובה - האתיקה המקצועית שמכתיבה את התנהלותו בדירוג הבא: שלום הצוות והנוסעים, בטיחות האניה והמטען. לעיתים סדר עדיפויות זה מחייב סטייה מתוכניות הבעלים המסחריות. במקרה זה עליו להוכיח שפעל בצורה מקצועית, חוקית ובאופציה הטובה ביותר שחייב המצב הנתון.
הכשרת קציני סיפון
בפברואר 1972 הוסמך מריאנסקי לדרגת רב חובל. תפקידו הראשון כמורה המנהל קורס צף לקציני הסיפון מטעם המכון להכשרה ימית. האניה הייתה של חברת צים הפליגה בדגל ליבריה ונקראה Opal בנובמבר 1973 הוחלף שמה ל'א.מ. רימון'.[3] במהלך המלחמה ואחריה הובילה האנייה חימוש מאירופה ומארצות הברית. כל הקדטים הוכשרו לקציני ים בצים וכמה מחניכי הגיעו לדרגת קברניט.
האונייה 'רימון' בה הפליג מריאנסקי כמורה ומנהל קורס הקצינים הצף 1973.
רב חובל מריאנסקי מנהל בית ספר צף לקציני סיפון לוחץ את ידו של רב חובל ברקוביץ, בטקס ההסמכה. משמאל זאב ורדי ראש מחלקת הצוות בצים, 1974.
חברת גדות
בשנת 1974 פיקד מריאנסקי על מכלית להובלת כימיקלים Chemical Sprinter של חברת 'גדות כימיקלים'. הייתה זאת אנייה חדשה שהובילה חמרים כימיים בנוזלים בנמלי הים התיכון. הצוות כלל רק שני קצינים חובלראשון וחובל שני אזי גם רב החובל החזיק את משמרת 8–12 במקום החובל השלישי שאיננו. ובנוסף לפיקוד ולהחזקת המשמרת היו למריאנסקי מספר תפקידים: היות שהיה בעל תעודת אלחוטאי ממשרד התקשורת ניהל את מברקי האניה, היה אחראי לרכישת חלפים ותיקונים יחד עם המכונאי הראשי, גם היה הכלכל של האניה ורכש את מוצרי המזון עם הטבח.
בכול הזדמנות היה מריאנסקי עורך אמונים לצוות להתנהגות במצבי חירום. באחת ההפלגות בהיות Chemical Sprinter בקרבת מצר מסינה קרתה שריפה בחדר המכונות. מריאנסקי הפנה את האנייה הצדה מהנתיב הראשי ועצר אותה במקום בטוח. הוציא הודעה באלחוט לאניות שבסביבה עם בקשת כוננות לעזרה. הקצינים והצוות הצליחו להשתלט על האש ואחרי בקרת נזקים, חזרו להפליג. בכך הופגנה התועלת באימון המוקדם ונמנע אסון.
חברת צים
בשנת 1975 התקבל מריאנסקי כרב חובל בחברת צים. הפליג כקברניט בכל סוגי האניות התמחה בתפעול מיכליות כולל מהגדולות ביותר של רבע מיליון טון. המכלית שמטענה שמן אדמה ודלקים מסוגים שונים מהווה סיכון ממשי לשריפה ומחייבת התנהלות זהירה והקפדה יתירה.
עבר את האוקיינוס האטלנטי פעמים רבות עם מיכליות ואוניות צובר כולל בסערות הוריקן ובמשולש ברמודה. כקברניט ידע מריאנסקי לגבש צוות שהיה מוכן לבצע כול עבודה ומטלה ברצון ובמסירות. ידע להרגיע את הצוות ולשכנע את המשפחות המפלגות שהקברניט שלהם יודע את מלאכתו ומוביל את האנייה בבטחה.
קברניט מריאנסקי בגשר האניה גולד ליף בנמל לאגוס בניגריה 1976.
קברניט מכלית אקווילה בקיבולת כרבע מיליון טון במקסיקו 1980.
כקברניט מכלית טאורוס בהעברת מטען דלק (מיכליות ענק) ממכלית יוונית במפרץ סואץ בתמרון גישה והתקשרות בלב ים 1983.
המכלית 'אקילה' בפיקודו של מריאנסקי 1984.
מפקח ימי ראשי
לאחר תקופה ארוכה של הפלגות כקברניט וההמלצות הרבות שקבל במשך שירותו התמנה מריאנסקי ב - 1987 למפקח ימי ראשי של חברת צים.
אחריותו של מריאנסקי בתפקיד זה הייתה על: בטיחות השייט, בטיחות הצוות וההבטים המקצועיים והמשפטיים של הפעלת אניות צים. כלקח מטביעת האנייה מצדה בשנת 1981 הוכר הצורך בגוף מייעץ לרב חובל בים. הוקם במשרדי החברה בחיפה 'חדר חירום', אותו ניהל מריאנסקי, שעמד בכוננות בכול שעות היממה ובכול ימי השנה, לתת מענה וסיוע לקברניטי אניות החברה במצב חריג המתפתח בים או בנמל זר.
מריאנסקי טיפל במקרים רבים כדוגמת התנגשויות, עליה על שרטון, שריפות, חדירת מים, בעיות רפואיות של אנשי הצוות ומניעת זיהום ים או אוויר. סייע לפתרון בעיות בקשר ישיר מול רבי החובלים ומול שלטונות מדינות הימיות, ברמה משפטית בינלאומית. מהאירועים הרבים שטופלו, אחדים קלים יחסית ואחרים כבדי משקל שנוגעים לחיי הצוות או לשלמות האנייה.
התנגשות אניות
בעת שמריאנסקי היה בתפקיד המפקח הימי הראשי ואחראי על חדר החירום בנתה צים בגרמניה מספר אניות מהמתמחות ביותר בעולם לנשיאת מכולות. מבחינת טכנולוגיה, מיחשוב ואוטומציה. האנייה 'צים פאסיפיק' בהפלגת הבכורה לארץ התנגשה עם אניה יוונית במעבר בדרום יוון (פלופונס). זה קרה בשעות החושך במשמרת החובל הראשון.
המקרה דווח לר/ח מריאנסקי שהחל ללא שהות לטפל באירוע מול הקברניט. ראשית כול וידא שאין נפגעים בצוות האניה. לאחר מכן בקרת נזקים – מהות הפגיעה ורמות הסיכון מכול נזק. מה נפגע באנייה וטיפול בהתאם לרמת הסיכון וטיפולו של הקברניט בהתאם. איזה סיוע פרטני נדרש לקברניט. לברר אם יש מצב סכנה באנייה השנייה שדורש עזרה מידית. לשלוח הודעה על המקרה לאניות שבסביבה. האם נפגע מיכל שיכול לגרום לזיהום ים. {ש}
בכך שיחרר את הקברניט מהדיווחים הפורמליים הנדרשים לגומי פנים וחוץ על מנת שיוכל להתרכז בטיפול בנזקים. עתה דיווח למנכל והסמנכלים בחברה, למש' התחבורה, לביטוח, לחברת סיווג, לשלטונות יוון ולגורמים האחרים הקשורים למקרה. לאחר מכן הזעיק צוות מומחים לסייע לקברניט בכול תחום שידרש.
התברר שהאנייה היוונית פגעה עם חרטומה בדופן השמאלית של אנית צים. משמעות שלפי החוקים למניעת התנגשות היוונית הייתה מחויבת לפנות דרך. בדופן נוצר קרע ונפגעו חלקים פנימיים. העוגן של האנייה היוונית נשאר תקוע בדופן אניית צים. נעשתה הטיה להרמת האזור הפגוע למניעת חדירת מים. והאנייה הופנתה למספנה ביוון לתיקונים.
נערכו חקירות מטעם משרד התחבורה, שלטונות יוון ומשרדו של מריאנסקי – בשיתוף פעולה עם חברת הסיווג והביטוח. הוסקו המסקנות הנדרשות והנוהלים עודכנו בהתאם, ביניהם גם עריכת קורס מעשי לקברניטי וקציני אניות מסוג זה בהפעלה מעשית, תוך כדי הפלגה, של המכשור המתוחכם שבגשר הפיקוד.
אדם נפל לים
קברניט אוניית צובר 'צים קוריאה', באוקיינוס השקט מול חופי מקסיקו ששטה צפונה לנמל בארצות הברית. הודיע למריאנסקי שאחד הקצינים נפל לים מהאנייה. מאותו רגע החלו החיפושים אחרי הנופל, בניהול חדר החירום. גויס שיתוף פעולה של מרב הגורמים שיכלו לסייע לחיפוש. הדיווחים הנחוצים הוצאו ובקשות סיוע לכול הגורמים הרלוונטיים, כולל אניות שבסביבה.
עובדת הנפילה לים התגלתה באניה רק לאחר יותר משעה. ראשית נערכו חישובים לגבי אתר הנפילה בהתחשב ברוחות וזרמים. אלה התבררו כמדויקים לאחר בדיקה במחשב העל של משמר החופים האמריקאי. נערכה תוכנית מסלולי החיפוש של האניה. החיפוש נמשך מספר ימים ונחשב אחד הארוכים בענף הספנות. חברת צים לא חסכה כסף ומאמץ להצלחתו. במשך כול ימי החיפוש לא עזבו מריאנסקי וסגנו את חדר החירום.
כיומיים לפני המקרה פקדה סערת הוריקן עוצמתית את חופי מקסיקו עם קורבנות ונזקים רבים. שאריות מבנים ועצים צפו מהנהרות לים. התקווה הייתה שהקצין בהיותו איש חזק וספורטיבי הצליח לתפוש איזה חפץ צף ולשרוד על פני המים. הפעלו את כול הקשרים הדיפלומטיים והאישיים לסיוע. נשיא מקסיקו למרות היותו עסוק בגיוס העזרה במדינתו שוכנע להקצות ספינת חיל הים המקסיקני לסיוע בחיפושים. מנהל האגף הימי של צים הפעיל את קשריו האישיים להוציא מטוס מיוחד לחיפושים. למשפחה המודאגת של הקצין אושר להיכנס לחדר החירום ולהיווכח שלא חוסכים שום מאמץ. למרות כול המאמצים הרבים שנעשו הקצין לא נמצא.
פעילות נוספת
ספר חוקי הספנות - ששימש שנים באופן רשמי באניות ומשרדים כבסיס חוקי לדיני ספנות. נערך בהדרכתו של מריאנסקי כמפקח ראשי ממשרדו יצאו תקנות ונוהלים לחברה ואניותיה. הוא ניהל את תהליך אישורה של צים כמוסמכת לאמנת ניהול בטיחותי בינלאומי I.S.M..
מדריך אימון לציוד הצלה באניה, שנערך על ידי אלי רהב מאי 1989.
אלחוט ים - החל משנת 1994 היה מריאנסקי חבר בדירקטוריון חברת בת של צים 'אלחוט ים בע"מ' וחבר בוועד עובדי צים.
בוחן ימאים - בנוסף לתפקידו בחברת צים שימש מריאנסקי כבוחן במשרד התחבורה לכול דרגות סיפון. תפקיד הכולל גם את חיבור המבחנים.
בית הדין המשמעתי - שימש כחבר/דיין בבית הדין המשמעתי לימאים. כן שימש מריאנסקי יו"ר וחבר בוועדות שונות שהוקמו בענף הספנות ובחברת צים.
הדרכה - שימש כמרצה במכון להכשרה ימית וערך חוברות לימוד בעבודת ימאות ומטען.
פרישה - מריאנסקי פרש לגמלאות מחברת צים ב 2003.
שירות מילואים
כאשר עבר מריאנסקי לעבוד במערך החופי של צים היה מבוגר מגיל המילואים, שהיה אז 45 שנה, אך התנדב לשרות מילואים בחיל הים. תפקידיו הראשונים היו כמפקד תחנות מכ"ם ותצפית במערך הגילוי החופי לאתור ומניעת חדירות מחבלים מהים.
במסגרת המילואים עבר מריאנסקי בהצלחה קורס קצינים מיוחד לרבי חובלים ומכונאים ראשיים. ולאחריו שירת באוניות עזר של חיל הים. שירות מקצועי ומעניין בהפלגות שדרשו נוכחות של רב חובל אזרחי בנוסף למפקד הצבאי של האנייה. עם אח"י בת גלים 2 השתתף בחיפושים לאיתור שברי טביעת הצוללת דקר במזרח הים התיכון. בחיפושים אלה נעשתה סריקה יסודית של קרקעית הים סביב האי רודוס והאיים הסמוכים לו, תחת השגחה צמודה של שרות הביטחון היווני. ליוונים נמסרו מפות מדויקות שכללו שברי אניות שלא היו ידועות להם קודם לכן.
מריאנסקי סיים את שירותו במילואים בדרגת רב-סרן. בתקופת שירותו זכה להוקרה ממפקד חיל הים אלכס טל כקצין מילואים מצטיין, חרוץ ומסור.[4]
מתנדב במשטרת ישראל
מריאנסקי רכש רכב ג'יפ ונהנה לנסוע בדרכי עפר. בשנת 2004 הוצע למריאנסקי להתנדב עם רכבו ליחידת הג'יפים של משטרת ישראל. מריאנסקי התנדב ושובץ ליחידה זבולון בקרית חיים המזרחית. המטרה הייתה מניעת חדירת מחבלים מצד הים. הפעילות התבטאה בסיורים ומרדפים על שפת הים ממש ובשטחים בהם רק רכבי 4X4 יכלו לנוע בחופשיות. הג'יפ שהיה בבעלות מריאנסקי התאים למשימות אלה. אנשי היחידה עברו קורסים והשתלמויות בסיסיים של המשטרה. נערכו אימונים בשטח ומטווחים.
לאחר זמן מה בו לא היו אירועים ביטחוניים הוחלט לספחם לעבודות משטרה מיוחדות. הדבר כלל חיפושים בשטחים קשים של אנשים שאבדו, מעקבים אחר פושעים, סגירת בתי הימורים ובתי מופקרות, מניעת סחר בסמים, גנבות ומרדפים אחר נהגים שביצעו עבירות חמורות. בכול שעות היממה כאשר נדרש. לשם איסוף הוכחות נעשו מעקבים סמויים, צילומים ותפישת חומרים שנדרשו להצגתם בבית המשפט. מריאנסקי מציין מפקדי משטרה מעולים שנתנו מוטיבציה למתנדבים להקדיש מזמנם ולהשתמש ברכבים הפרטיים שלהם. מתוכם ציין במיוחד את רפ"ק צדוק כהן שהיה מפקד העיר קריית חיים ואת נגד המשטרה אמסלם.
במהלך השירות קיבל מריאנסקי תעודות הוקרה. ההתנדבות הסתיימה בשנת 2009 בגיל 70, פרישה כפי שקבעו נוהלי משטרת ישראל.
במלחמת לבנון השנייה
בתחילת מלחמת לבנון השנייה נפלו טילים באזור חיפה והקריות. חלק מהטילים נפלו מבלי להתפוצץ ונהייתה סכנה לפיצוץ מאוחר. על מריאנסקי הוטל לאתר את מקום הנפילה, לדווח ולחכות להגעת יחידת החבלנים. ובינתיים לאבטח את המקום ולהרחיק אנשים. לפעמים נעזר בתושבים במציאת מקום הנפילה. עם מריאינסקי היה שוטר נוסף ולעיתים הצטרף ראש הוועד של קריית חיים, מר פיטרמן, שסייע במוטיבציה להרגעת התושבים.
עמותת בוגרי קציני ים
ערך מורחב – עמותת בוגרי קציני ים
בשנים 2006–2014 שימש מריאנסקי כמזכיר עמותת בוגרי בית הספר לקציני ים עכו. בתקופה זו הוגדל מספר חברי העמותה לפי העקרון שכל הבוגרים חברים. בוגרי בית הספר לקציני ים הוותיקים מצליחים ואינם זקוקים לתמיכת העמותה. העמותה כיוונה לתמיכה בקדטים ובבוגרים הצעירים בראשית דרכם. הנהלת העמותה קיימה נוכחית רבה בתיאום עם הנהלת בית הספר. במגמה להשפיע על ההתייחסות לתלמידים כקדטים חילקה פרס ל'קדט האיכותי' לתלמידים שעמדו בקריטריונים. פרס על שם רב חובל בכיר עמנואל קלמפרר חולק לבוגרי המחזורים הצעירים שהגשימו והוסמכו לתפקידי קצונה בצה"ל ובצי הסוחר. שאפה לתת משמעות לנדיבות הבוגרים הוותיקים בסיוע לקדטים בבית הספר ולבוגרים צעירים.
גלריה
מנהל בית הספר, סא"ל מיל' אלי רגב, וחברי הנהלת עמותת הבוגרים, תא"ל מיל' אלי רהב ורב חובל צבי מריאנסקי, מעניקים שי ע"ש רב חובל עמנואל קלמפרר לפיליפ פרשניקוב, מגשים קצונה ימית בצי הסוחר, 2007.
רב חובל צבי מריאנסקי, מזכיר עמותת בוגרי קציני ים מימין מעניק פרס למגשים קצונה ימית בשארה אבו עקל בקבלת דרגת קצין שלישי בצי הסוחר, 2008.
רב חובל צבי מריאנסקי ואלי רהב מניחים זר על אנדרטה לחללי טיבוע המשחתת אילת, נובמבר 2009.
מפגש מחזור ג' באולם הספרייה בית הספר לקציני ים, 2010.
התנדבות בקהילה
היה חבר ועדת תחבורה בעירית עיר מגוריו קריית ביאליק.
בימים אלה מתנדב מריאנסקי כמדריך מבקרים במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
השכלה
סיים את בית הספר לקציני ים עכו בשנת 1958 במהלך השרות בחברת צים סיים מריאנסקי את לימודיו לתואר ראשון ושני במדעי מדינה, סוציולוגיה ומינהל באוניברסיטת חיפה.
כמסורת הגאווה המשפחתית המשיך מריאנסקי ולמד את התואר השלישי באוניברסיטה West Pacific University בלוס אנג'לס בארצות הברית בנושא כלכלת ספנות.
המנחה ללימודים אלה היה רב חובל בכיר עמנואל קלמפרר שהייתה לו קתדרה באוניברסיטת חיפה. הסניף בלוס אנגלס היה מוסד מוסמך במדינת קליפורניה והתואר מוכר בארצות הברית.
מריאנסקי לא ביקש אישור לתואר מהמועצה להשכלה גבוהה בישראל ובדרך כלל אינו משתמש בתואר ד"ר.[5]
תעודת הסמכה לקברניט בצי הסוחר הישראלי 22 בפברואר 1972
מינוי לרב חובל מריאנסקי כחבר בבית הדין המשמעתי לימאים, נובמבר 1995.
משפחה
מריאנסקי נישא בשנת 1969 ללאה ממשפחת דהן. מנשואים אלה נולדו שני בנים: מתי מריאנסקי מהנדס בתחום הייטק בישראל וגל מריאנסקי מהנדס כימיה בארצות הברית. מהבנים לצבי שלושה נכדים יהלי, גילי -על שם האחות האבודה של צבי מריאנסקי - ואבי שנמצא בארצות הברית.
בשנת 1999 נפרד מריאנסקי מלאה וב-2003 נישא לסופיה צ'רניאק. מנשואיו אלה הצטרפו למשפחה הבת ביאנה ושלושה נכדים מקסים, דניאל וטל.
לקריאה נוספת
- צבי מריאנסקי, נאצים פיראטים וג'נטלמנים של הצי זכרונותיו של רב חובל בצי הסוחר, בהוצאת המחבר 2013
- הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2005. המקור לתמונות ומידע על האוניות.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ מוקי צור ספר קול הדרור על ביתי סיפורם של חנה ושלמה כנרתי שהופק על ידי משפ' כנרתי.
- ^ דוד תדהר (עורך), "שלמה מאירסון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 975
- ^ רב חובל הלל ירקוני ע' 258.
- ^ רס"ן צבי מריאנסקי, באתר הגבורה, 1 באפריל 1998
- ^ צבי מריאנסקי, מכתב הבהרה בתשובה לשאלתו של רב חובל ד"ר אברהם אריאל, 3 במרץ 2018.
