צדק פואטי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צדק פּוֹאֵטִי או צדק של משוררים הוא טכניקה ספרותית המציינת גמול למעשים טובים ועונש לרשעים. טכניקה זו מלווה לעיתים קרובות בתפנית אירונית בגורלה של הדמות[1][2].

מקור המונח

מבקר הדרמה האנגלי, תומאס ריימר (אנ'), טבע את הביטוי בשנת 1678. הוא רצה לתאר כיצד עבודה ספרותית צריכה לעורר התנהגות מוסרית נאותה בקהל, על ידי המחשת ניצחון הטוב על הרע[3]. ריימר טוען שביצירות אמנות צריך להשתמש בצדק שבו הטובים לעולם ינצחו והרעים לעולם יפסידו.

למרות שריימר המציא את הביטוי, הרעיון ותיק בהרבה. הדרישה לצדק פואטי הופיעה באופן עקבי עוד ביצירות הקלאסיות של הורטיוס, פלוטרכוס וקווינטיליאנוס. לפיכך, ריימר ניסח את מה שכבר השתקף ביצירות רבות. פיליפ סידני (אנ') טען ב-Defense of Poetry (אנ') כי צדק פואטי הוא למעשה הסיבה שבגינה סיפורת צריכה להיות מותרת באומה מתורבתת.

ההיסטוריה של המושג

הצדק הפואטי לא דורש רק להעניש על פשע ולתגמל מידות טובות, אלא גם שההתנהגות של הדמות תהיה תואמת לאפיון שלה. אם למשל דמות נשלטת על ידי חמדנותה ברוב הרומן או הדרמה; היא איננה יכולה להיות נדיבה. עלילה של מחזה, פואמה, או סיפורת חייבת לציית לכללי ההיגיון ולכללי המוסר. ישנם גם חריגות: במהלך סוף המאה ה-17, מבקרים שהחזיקו בסטנדרטים נאו-קלאסיים ביקרו את ויליאם שייקספיר לטובת בן ג'ונסון בטענה שדמויותיו של שייקספיר משתנות במהלך המחזה. לאחר שקומדיית הרסטורציה התייחסה בביטול לצדק הפואטי על ידי תגמול ליברטינים והענשת מוסרנים, הייתה תגובה חריפה לטובת הדרמה ולהתכתבות קפדנית יותר עם המוסר.


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Poetic Justice - Examples of Poetic Justice in Literature". 19 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Manuela Gertz (ביולי 2010). Poetic Justice in William Faulkner's Absalom Absalom. GRIN Verlag. p. 4–. ISBN 978-3-640-66116-9. נבדק ב-20 במאי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ The Tragedies of the Last Age Considere'd
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0