ליברטיניזם
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
ליברטיניזם מתואר כנהנתנות קיצונית, גישה חסרת עכבות בכל מה שנוגע לתענוגות הגוף ורואה חשיבות רק בהנאה. הליברטין הוא אחד נטול חסמים מוסריים אשר נתפסים בעיניו כמיותרים ולא רצויים, מתעלם ודוחה בבוז התנהגויות שהן טאבו בחברה.
כפילוסופיה, לליברטיניזם הייתה פופולריות מסוימת בבריטניה וצרפת במאות ה-17, ה-18 וה-19. בין התומכים המפורסמים של פילוסופיה זו ניתן למנות את המרקיז דה סאד וג'ון וילמוט.
היסטוריית המונח
המילה "ליברטין" הוטבעה במקור על ידי ז'אן קלווין כדי לתאר באופן שלילי את המתנגדים למדיניותו בז'נבה שבשווייץ. קבוצת הליברטינים, בראשות אמי פרין, טענה נגד ”התעקשותו של קלווין כי משמעת הכנסייה צריכה להיאכף באופן אחיד נגד כל חברי ובעלי בריתו של פרין”. ב-1548 נבחרו תומכיו של פרין לראשונה למועצת העיר ז'נבה, והרחיבו את בסיס התמיכה שלהם על ידי הגברת התרעומת בקרב האזרחים הוותיקים בעיר נגד מספרם ההולך וגדל של פליטים דתיים צרפתיים שברחו למדינה.
עד שנת 1555 המשיכו תומכי קלווין לשלוט במועצת העיר. באותה שנה הגיבו תומכי פרין בניסיון הפיכה משולב שדרש לפטר את הממשלה ולטבח בצרפתים.
במאות ה-18 וה-19 המונח הפך קשור יותר למונחים של דיבור. שארל-מוריס דה טליראן כתב שז'וזף בונפרטה ”חיפש רק תענוגות חיים וגישה קלה לליברטינות” בעודו על כס המלוכה של נאפולי.
ליברטינים בולטים
- האפיפיור אלכסנדר השישי
- שארל בודלר
- לורד ביירון
- קליגולה
- ג'קומו קזנובה
- צ'ארלס השני, מלך אנגליה
- אליסטר קראולי
- פייר שודרלו דה לאקלו
- אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת
- ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת
- אנרי הרביעי, מלך צרפת
- יוחנן השנים עשר
- לואי החמישה עשר, מלך צרפת
- פיוטר הגדול
- לורנצו דה פונטה
- ארתור רמבו
- המרקיז דה סאד
- צ'ארלי שין
- פול ורלן
- ג'ון וילמוט
