קבוצת F/64
קבוצת F/64 הייתה קבוצה של שבעה צלמים שחיו במהלך המאה ה-20 בסן פרנסיסקו, אשר דגלו בצילום ישיר וחלקו סגנון צילום משותף, שהיה מאופין בצילומים חדים מאד ופריימים מוקפדים מאד. הם היוו קבוצה מנוגדת לתנועת הפיקטוריאליזם, שהייתה נפוצה מאד בתחילת המאה ה-20, אך עיקר הקבוצה היה לקדם אסתטיקה מודרנית, שדגלה בחשיפות מדויקות של צורות טבע וחפצים.
רקע
סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 היו תקופה של אי שקט חברתי וכלכלי בארצות הברית. ארצות הברית סבלה מהשפל הגדול, ואנשים ביקשו מעט הפוגה מתלאות היום-יום. אמריקה המערבית נתפסה כבסיס שממנו תבוא ההתאוששות הכלכלית, בעיקר בזכות סכר הובר שסיפק עבודות רבות לציבור. הציבור חיפש תמונות וחדשות מהמערב, שנתפס כאי של תקווה בתקופה קשה ועגומה. הקהל נמשך יותר ויותר אל תמונות של צלמים כמו אנסל אדמס, אשר תמונותיו המפורטות מאד היו עדות מצולמת להשראה ולגאולה.
במקביל, החלו פועלים מכל רחבי ארצות הברית להתאחד ולדרוש תנאי עבודה ושכר טובים יותר. הייתה תנועה גדלה והולכת בקרב הפועלים העניים שקראה להתאגד למען הסולידריות וכוח המיקוח, וצלמים רבים השתתפו במאבקים אלו. זמן קצר לפני שקבוצת F/64 הוקמה, אדוארד וסטון הלך לפגישה במועדון ג'ון ריד על שם העיתונאי הקומוניסט ג'ון ריד, שהוקם על מנת לתמוך באמנים וסופרים מרקסיסטים. הנסיבות לא רק גרמו לקבוצה של בעלי דעות דומות להתאחד סביב אינטרס משותף, אלא גם היוו בסיס לדרכה של הקבוצה ולמה שבחרה להתמקד בו. קבוצת F/64 הייתה מעבר לקבוצה של אמנים: הם תיארו את עצמם כשותפים בקרב כנגד "זרם הפיקטוריאליזם המעיק", וקראו בכוונה להצהרת הכוונות שלהם "מניפסט", עם כל המשמעויות הפוליטיות שרומז שם זה.
בזמן שכל השינוי החברתי הזה התרחש, צלמים נאבקו להגדיר מחדש איך אמור להראות המדיום שלהם ומה הוא אמור לייצג. עד שנות ה-20, אסתטיקת הצילום הסטנדרטית הייתה האסתטיקה של זרם הפיקטוריאליזם, שהיה מונהג על ידי צלמים כמו אלפרד סטיגליץ. לקראת סוף שנות ה-20 חל שינוי קטן, שבא בעקבות צלמים כמו פול סטרנד ואימוג'ן קנינגהם, אבל עד סוף העשור היה ברור שאין יורש לפיקטוריאליזם כסטנדרט ויזואלי משותף. צלמים כמו וסטון היו עייפים מנקודת המבט הישנה, והיו להוטים לקדם את חזונם החדש.
ייסוד ושותפים
קבוצת F/64 נוסדה כאשר הצלם וילארד ואן דייק ואנסל אדמס החליטו לארגן כמה מחבריהם הצלמים לקידום עקרון אסתטי משותף חדש. ואן דייק היה שוליה של אדוארד וסטון, ובשנות ה-30 המוקדמות הקים גלריית צילומים קטנה בביתו בשם "683"(המספר של כתובת ביתו). שמה של הגלריה התייחס באופן ישיר אל שמה של הגלריה שפתח לפני כן אלפרד סטיגליץ, "291". הגלריה הפכה למקום מפגש למספר צלמים, שמאוחר יותר היוו את גרעין קבוצת F/64. ב-1931 הציג אדוארד וסטון גלריה במוזיאון "דה יאנג" שבסן פרנסיסקו, ובעקבות התעניינות הציבור בגלריית ואן דייק, הקבוצה הצליחה לשכנע את מנהלי המוזיאון לתת להם מרחב להציג. ב-15 בנובמבר 1932 קבוצת F/64 הציגה את תערוכתה הראשונה לקהל הרחב. כרזה קטנה שהייתה תלויה בתערוכה הודיעה:
קבוצת F/64:
- מכריזה על תערוכה של צילומים במוזיאון "דה יאנג"
- מפעם לפעם יתבקשו צלמים שונים להציג את עבודתם ביחד עם קבוצת F/64. אלו הם המוזמנים הראשונים להציג:
התערוכה הראשונה כללה 80 תצלומים. 10 של אדמס, 9 של קנינגהם, אדוארד, נוסקויאק, סוויפט, ואן דייק ואדוארד וסטון, ו-4 של הולדר, קאנאגה, לאבנסון וברט וסטון. ההדפסים לתמונות של אדוארד וסטון עלו 15 דולר להדפס, ושל כל האחרים 10 דולר להדפס. התערוכה הוצגה במשך שישה שבועות.
היסטוריוני הצילום מסכימים כי קבוצת F/64 הייתה מאורגנת מקבוצה של 7 צלמים ראשונים, ועוד 4 צלמים שהיו משויכים לקבוצה מתוקף האסתטיקה הוויזואלית שלהם, שהייתה בסגנון חברי הקבוצה. בשנת 1934 הקבוצה פרסמה הודעה במגזין צילום, בה הודיעה כי "קבוצת F/64 כוללת בתוכה חברים כמו אדוארד וסטון, אנסל אדמס, וילארד ואן דייק, ג'ון פול אדוארד, אימוג'ן קנינגהם, קונסולאו קאנאגה ואחרים." למרות שהודעה זו מרמזת כי כל הצלמים בתערוכה הראשונה היו חברים בקבוצה, לא כל הצלמים ראו את עצמם ככאלה. בראיון מאוחר יותר בחייה, אמרה קנינגהם: "השתתפתי בתערוכה עם צלמי הקבוצה, אבל לא השתייכתי לקבוצה, ומעולם לא השתייכתי למשהו אחר. אני לא הייתי משתייכת".
שם ומטרות
ישנם חילוקי דעות כיצד נבחר שם הקבוצה. ואן דייק סיפר כי השם הראשון שהציע היה "US 256", שהיה שם מקצועי למושג שקשור בצמצם אשר בעדשה. לדברי ואן דייק, חשב אדמס כי שם זה יהיה מבלבל לציבור, ואדמס הציע את "F/64", מספר שייצג מפתח צמצם שהיה פופולרי באותה עת. בראיון ב-1975 טען הולדר כי הוא וואן דייק הם שהציעו את השם F/64. כך או כך, שם זה נהיה שמה המפורסם של הקבוצה.
המונח F/64 מתייחס לצמצם הסגור במצלמת פורמט גדול, שמאפשר עומק שדה מקסימלי, וחדות מרבית בכל חלקי התמונה. צמצם סגור כל כך מאלץ פעמים רבות לבצע חשיפה ארוכה, ולכן יש חשיבות גדולה יחסית גם לעצמים אשר נעים באיטיות רבה. עם זאת באור הבהיר שבקליפורניה היה זה לרוב גורם חשוב פחות, לעומת גודלן של המצלמות, שהפך את השימוש בהן למסורבל לעומת השימוש במצלמות הקטנות יחסית בהן צילמו באותה עת רוב הצלמים. דבר זה התאים מאד לאידיאל של הצילום הישיר בו הקבוצה דגלה, בתגובה לתנועת פיקטוריאליזם, שעדיין נכחה באותה עת בקליפורניה (למרות שבניו יורק כבר מזמן גוועה).
בעולם הצילום העכשווי מוסכם לציין את שם הקבוצה עם קו נטוי, כפי שמצוין מספר הצמצם על העדשה, אבל בזמן שהקבוצה הייתה פעילה הם השתמשו בנקודה ("F.64").
מניפסט
קבוצת F/64 הציגה את המניפסט הבא בתערוכה ב-1932:
- שם הקבוצה נגזר ממספר הצמצם שעל העדשה. צמצם כזה מאפשר צילומים ברורים, והבחנה ברורה בפרטים, דבר אשר מהווה מרכיב חשוב בעבודת חברי הקבוצה.
- היעד העיקרי של הקבוצה הוא להראות באופן תדיר את מה שהיא מגדירה כצילום העכשווי הטוב ביותר של המערב. בנוסף להצגת עבודות של חברי הקבוצה, הקבוצה גם תציג הדפסים של צלמים אחרים אשר דומים בסגנונם לסגנון הקבוצה.
- קבוצת F/64 אינה מתיימרת לכסות את כל קשת הצילום או לזלזל בעזרת בחירת חברי הקבוצה בצלמים שלא נבחרו. ישנם צלמים רבים וטובים שסגנונם לא בא בקנה אחד עם סגנון קבוצת F/64.
- קבוצת F/64 מגבילה את חבריה ואת המוזמנים להציג בתערוכות רק לצלמים אשר חותרים להגדיר צילום כאמנות דרך צילום ישיר ופשוט, שמבוסס על טכניקת צילום טהור בלבד. הקבוצה לא תציג בשום עת צילומים אשר לא נאמנים להסכמה זו. צילום טהור מוגדר כצילום שלא מושפע משום טכניקה, קומפוזיציה או רעיון אשר נגזרו מסגנון אמנות אחר. זרם הפיקטוריאליזם, לדוגמה, מציג התייחסות ישירה לעקרונות של ציור ואמנות גרפית.
- חברי קבוצת F/64 מאמינים כי צילום, כאמנות, חייב לפתח קווי התפתחות המוגדרים על ידי אקטואליות ומגבלות מדיום הצילום, וחייב להישאר הסכמה אידאולוגית עצמאית לגבי אמנות ואסתטיקה, המזכירים תקופה ותרבות שהייתה קיימת לפני צמיחת מדיום הצילום.
- הקבוצה תעריך כל מידע לגבי עבודת צילום רצינית אשר לא מקבלת את תשומת הלב הראויה לה, והיא מתקדמת באופן חיובי אל ביסוס עצמי כצילום מודרני.
אסתטיקה
היסטוריונית הצילום נעמי רוזנבלום תיארה את חזון קבוצת F/64 כהתמקדות על "מה שסובב אותם בשפע כזה: הנופים, את הגידול האורגני המשגשג ואת חיי החקלאות הקיימים עדיין. בכיוון מצלמתם אל אובייקטים חקלאים אשר נעלמו מן התודעה האמנותית של צלמים מזרחים עירוניים רבים- עמודי גדר, גגות אסם, חווה הולכת ומחלידה- הם התייחסו אל אובייקטים אלו בקפדנות רבה כשם שהתייחסו במזרח אל אובייקטים תעשייתיים. עם זאת, אפילו בקליפורניה הנושאים האלה החלו להעלם מדרך החיים, והאנרגיה שהושקעה בתמונות אלו נבעה פעמים רבות ממחשבה חיצונית, ולא מתוך סוג של אמונה עזה בעתיד שהניע צלמים מזרחים אשר היו מאוהבים בתרבות המכונות".
ב-1933 כתב אדמס את הדברים הבאים למגזין "קראפט קאמרה":
- "התפיסה שלי על קבוצת F/64 היא כזאת: זה ארגון צלמים רציניים, ללא דרך התנהלות רשמית, התאגדות או כל ההגבלות של אגודות אמנות החשאיות, סלונים, מועדונים או קליקות... הקבוצה הוקמה כביטוי השאיפה שלנו להגדרת מגמת הצילום כפי שאנו תופסים אותה... המניע שלנו הוא לא לכפות בית ספר עם מגבלות נוקשות, או להציג עבודות שלנו תוך התייחסות בבוז לעבודות של אחרים, אלא כדי לציין את מה שאנחנו מחשיבים כסטייה מהצילום הישיר. אנו מעודדים את האינדיבידואל. תערוכות קבוצתיות מציגות את נקודת המבט של היחיד, טכנית ורגשית, ומושגת ללא סטייה מההגדרות של הליך הצילום הישיר."
היסטוריה
אחרי התערוכה הראשונה של הקבוצה בשנת 1932, מרישומים עולה כי חלק מהצלמים בקבוצה ולעיתים הקבוצה כולה הציגה תערוכות גם בלוס אנג'לס, סיאטל, פורטלנד וקליפורניה. אין פרטים מדויקים של איזה תמונות הוצגו בתערוכה.
בשנת 1934 האפקט של השפל הגדול הורגש גם ברחבי קליפורניה, ולחברי הקבוצה היו שיחות קשות על הנחות היסוד שלהם לגבי אמנות בזמנים של תקופה כלכלית קשה.
האפקט של השפל, ביחד עם עזיבה של כמה חברים מהקבוצה בסן פרנסיסקו (וסטון שעזב לסנטה ברברה כדי להיות עם בנו וואן דייק שעזב לניו יורק) הוביל לפירוק הקבוצה עד 1935. רבים מחבריה המשיכו בקריירת הצילום שלהם ונהיו חלק חשוב מהצילום במאה ה-20.
אוסף הצילומים הגדול ביותר של הקבוצה מרוכז במוזיאון סן פרנסיסקו לאומנות מודרנית.
ראו גם
