קהילת יהודי נאנסי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | située 17, boulevard Joffre à Nancy |
| מיקום | נאנסי |
| מדינה |
 צרפת |
| בעלים | קהילת יהודי נאנסי |
| רב בית הכנסת | הרב שמואל שפירו (צר') (אנ') |
| נוסח תפילה | אשכנז |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1788 (בנייה) חנוכת בית הכנסת ב-11 ביוני 1790 – הווה |
| חומרי בנייה | לבנים |
| אדריכל | THOMAS Alfred, Augustin-Charles Piroux |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות נאו-ביזנטית |
קהילת יהודי נאנסי התגוררה בעיר נאנסי, (בצרפתית: Nancy) שהייתה בעבר בירת חבל לורן, בצפון מזרח צרפת ובכפרים שסבבו אותה. בשנת 1286 רכשו יהודים בית קברות בכפר הסמוך לקסו Laxou (החל מהמאה ה-20 הוא הפך לאחד הרבעים של העיר נאנסי).[1] יישוב יהודי בעיר עצמה התקיים בנאנסי מאמצע המאה ה-14 ועד לגירוש היהודים מדוכסות לורן בשנת 1477. הקהילה התחדשה זמנית באמצע המאה ה-16 ולאחר מכן חדלה להתקיים עד ראשית המאה ה-18 תחת הדוכסות של לאופולד דוכס לוריין.[1]
בשנת 1790 נחנך בית הכנסת של קהילת יהודי נאנסי. בעקבות המהפכה הצרפתית בשנת 1808 תחת שלטונו של נפוליאון בונפרטה הראשון הוקמה הקונסיסטוריה המחוזית של יהודי נאנסי. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה הקהילה היהודית בנאנסי מנתה כ־3,800 נפש.[1] בזכות אדוארד ויגנרון, ראש שירות הזרים בתחנת המשטרה המרכזית בנאנסי, סגנו פייר מארי ואנשיהם חולצו יותר מ־350 מתוך 385 היהודים שאוימו ישירות בעיר נאנסי במסגרת האקציה הראשונה שערכו הנאצים בעיר. על כך יד ושם העניק לכל אחד מהם את אות חסיד אומות העולם.[2]
היסטוריה
ימים ראשונים
על פי מסמכי הארכיון של העיר נאנסי נמצא שהנוכחות היהודית בנאנסי הייתה קיימת כבר מהמאה ה-12. בשנת 1286 היהודים רכשו בית קברות בכפר לקסו Laxou הסמוך. בשנת 1341, ומאוחר יותר בשנת 1455, התיישבו כמה יהודים בננסי עצמה ובסביבותיה. בשנת 1470 חיו בעיר עשר משפחות יהודיות. בשנת 1477, הדוכס רנה השני, דוכס לורן, (המנצח בקרב בקרב על נאנסי כנגד שארל הראשון, דוכס בורגונדיה "הנמהר"), החליט לגרש את היהודים מהעיר. לאחר מכן, דוכסות לורן, בה נאנסי הייתה הבירה, נותרה עוינת לנוכחותם של יהודים במשך זמן רב מאוד.[[#cite_note-יהודי_נאנסי,_הנרי_שומן_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(בצרפתית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000006-QINU`"'-3|[3]]]
בשנת 1595 הקהילה התחדשה זמנית. בין השנים 1637–1643 מאג'ינו גבריאל, שהיה "הקונסול הכללי של האומה העברית והלבנטינית", ביקש להקים בעיר שני בנקים ובית-עבוט (בית משכון). אחר כך עזבו היהודים את העיר והקהילה חדלה להתקיים. [4]
במאה ה-17 יהודים בודדים ומבודדים נמצאו מפוזרים בכפרים ובערים בדוכסות לורן.
המאות 18–19
משנת 1700 הורשו יהודים מהעיר מץ לסחור בנאנסי, אך לא יכלו להישאר וללון בעיר עצמה.[5] בין השנים 1707–1712 לאופולד יוזף, דוכס לורן נתן לשלושה בנקאים מהעיר מץ אישור ללון בעיר נאנסי. אחד מאותם בנקאים, בשנת 1715 סמואל לוי מונה לגובה-המיסים הראשי של הדוכס ליאופולד. אבל לאחר שלוי נתפס במעשי שחיתות וקלון הייתה בעיר תגובה עוינת כלפי היהודים.
בשנת 1721, לאופולד, דוכס לורן הוציא צו המורה לארגון מחדש של נוכחות היהודים בלורן. בצו מבטיח הדוכס לתת ליהודים הגנה דוכסית וגם חופש דת. במקביל הוא אישר בצו ל־70 משפחות להישאר בלורן. שמונה מהמשפחות הורשו להתגורר בתוך העיר נאנסי וסביבתה. בשנת 1745 הוקם בעיר בית התפילה הראשון בעיר. בשנת 1755, הוקמה רשמית הקהילה היהודית של נאנסי. באותן שנים חיו בעיר שתים עשרה משפחות. הקהילה כללה סוחרים ויצרנים עשירים כמו משפחות אלקן, גודצ'ו ובר. הרץ בר אף נתכבד בתואר אצולה. מתוך משפחות אלה נבחרו נאמני הקהילה היהודית של הדוכסות. [6] בית הכנסת החל להיבנות בשנת 1788 ונחנך בשנת 1790. בית הכנסת שופץ והורחב בשנת 1841 וגם בשנת 1861 עקב צמיחת הקהילה. בשנת 1753 הרבנות הראשי של חבל לורן התמקמה בעיר נאנסי.
בשנת 1789 ערב המהפכה הצרפתית חיו בנאנסי כמעט 90 משפחות יהודיות. בעקבות הסובלנות של לאופולד דוכס לורן, בנאנסי החלה תנועת החופש והשוויון הגדולה שבסוף המהפכה הצרפתית הביאה להצהרת זכויות האדם והאזרח שכללה גם את האמנציפציה לאזרחים היהודים. קהילת יהודי נאנסי העמידה בראשה את ברר אייזיק ברר (צר')[[#cite_note-יהודי_נאנסי,_הנרי_שומן_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(בצרפתית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000006-QINU`"'-3|[3]]] כנאמן ומנהיג הקהילה היהודית כלפי השלטונות שקמו לאחר המהפכה. ברר אייזיק ברר היה סוחר טבק יהודי שהקהילה סמכה עליו שיגן על זכויותיהם של היהודים שזה עתה רכשו, בעקבות המהפכה הצרפתית. הוא היה אדם יוצא דופן, נאמן יהודי נאנסי, שהעלה את יהודי נאנסי וצרפת בכלל למימד הלאומי על ידי העמדת עניינם בראש האספה הלאומית הצרפתית. מאוחר יותר, בשנת 1808 בעקבות המהפכה הצרפתית תחת שלטונו של נפוליאון בונפרטה הראשון הוקמה הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת וכחלק ממנה הוקמה גם הקונסיסטוריה המחוזית של יהודי נאנסי. הרבנים הראשיים הראשונים בקונסיסטוריה המחוזית של יהודי נאנסי היו הרבנים מרצ'נד אנרי (צר') Marchand Ennery שבשנת 1846 התמנה לרב הראשי של יהודי צרפת (הוא כהן בתפקיד עד יום מותו, בפריז, ב־21 באוגוסט 1852) וסולומון אולמן (צר') Solomon Ulmann שהיה גם הוא הרב הראשי של העיר נאנסי ובאוגוסט 1852 לאחר פטירתו של מרצ'נד אנרי התמנה לתפקיד הרב הראשי של יהדות צרפת.
ככל שהאמנציפציה לאזרחים היהודים בנאנסי התרחבה ובעקבות מלחמת העולם הראשונה, גבר זרם היהודים מחבלי אלזס ומוזל לעיר כבר בשנת 1870.
בסוף מלחמת העולם הראשונה נוצר צורך לבנות מחדש את צרפת. על כן, יהודים רבים, שברחו ממדינות מזרח אירופה בגלל המצב הכלכלי הקשה והאנטישמיות המתגברת בהן, במיוחד מפולין ורוסיה, התקבלו ברצון בצרפת ובחבל לורן כולל העיר נאנסי, אף נתנו ליהודים זכות להתיישב ולמצוא עבודה. בנוסף, מאז 1905 העיר נאנסי קיבלה בברכה סטודנטים יהודים זרים שלא יכלו ללמוד בארצותיהם בגלל הרדיפות האנטי-יהודיות שקבעו מכסות לימודים בשיטות הנומרוס קלאוזוס.
פליטי מלחמת העולם הראשונה, שהגיעו ממזרח אירופה, התיישבו בשכונות העוני ולעיתים קרובות עבדו בפרברי התעשייה. רוב המהגרים החדשים היו צעירים ולעיתים קרובות רווקים. בשנת 1924 הם הקימו קהילה יהודית נפרדת שהם קראו לה האגודה Association Cultuelle Israélite (ACI) של הזרם הפולני. הקהילה החדשה הפעילה קבוצות מקצועיות, קרנות לעזרה הדדית, מועדוני ספורט (מכבי), תנועות נוער, וכן, בית ספר יהודי (חדר) שלימדו בו יידיש ולימודי קודש. רוב היהודים היו חייטים, פרוונים, סנדלרים וסוחרים. בשנות העשרים של המאה העשרים, מספר רב של יהודים ממזרח אירופה, במיוחד מפולין, מצאו בנאנסי וסביבתה לא רק בית, אלא גם עובדה במפעלי הפלדה, בתעשיית הטקסטיל, במפעלי הכימיה ובחברות אחרות. [7]
לאחר השתלטות הנאצים על השלטון בגרמניה ועליית היטלר בשנת 1933, התיישבו בנאנסי פליטים יהודים נוספים ממזרח אירופה והצטרפו לקהילת ACI. בשנת 1936 ממשלת החזית העממית בצרפת, (הוקמה על מצע של מאבק משותף בפשיזם של תנועות הימין הקיצוני. משלה בצרפת בין יוני 1936 ליוני 1937, בראשותו של לאון בלום),[8] אפשרה גישה קלה יותר ללימודים ופעילויות פנאי לדורות הצעירים.
מספר היהודים בנאנסי גדל לכדי 4,000 בסוף המאה ה-19.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1939 הסתכמה האוכלוסייה היהודית בנאנסי ב־3,800 נפש, או 3.3% מכלל האוכלוסייה בעיר.
הגרמנים נכנסו לננסי ב־16 ביוני 1940. ב־8 במאי 1942 הנאצים פקדו על יהודי נאנסי לענוד את הטלאי הצהוב. ביום ראשון 19 ביולי 1942, התקיים הסבב הראשון לאיתור יהודים מהגרים מהמזרח (האקציה הראשונה). יום קודם נציגי הגסטפו דרשו משירות הזרים במשרד האוכלוסין וההגירה את רשימת היהודים הרשומים בעיריית נאנסי. פקחי המשטרה, בהנהגת של אדוארד ויגנרון ופייר מארי, הזהירו את המשפחות היהודיות בזמן. כך, שמאות יהודים הצליחו לעזוב את בתיהם לפני פשיטת הגסטפו ולהציל את חייהם. שירותי המשטרה השונים בעיר אפשרו להציל מאות אנשים מגירוש במהלך גלי המעצרים השונים. בשלוש ה"אקציות" בשנים 1942–1943 גורשו למחנות המוות 130 יהודים מהגרים ממזרח אירופה ועוד 400 יהודים שהיו אזרחים צרפתים שנעצרו וגורשו לאחר הכיבוש הגרמני בדרום צרפת, לאושוויץ. שאר הקהילה, בראשות הרב הירש הגנאור Rabbi Hirsch Hagnauer, שסירב לעזוב את העיר בזמן, גורשה לאושוויץ בתחילת מרץ 1944.
הקהילה היהודית בנאנסי הושמדה רק בחלקה במהלך מלחמת העולם השנייה. רוב יהודי העיר ברחו לדרום צרפת לאזור צרפת החופשית ולכפרים שבמחוז לורן.
כישלון האקציה בנאנסי
האקציה הראשונה בנאנסי הייתה ב־19 ביולי 1942 חלק ממבצע גדול יותר שארגנה גרמניה הנאצית במטרה לגרש יהודים מהשטחים הכבושים של מערב אירופה (צרפת, הולנד ובלגיה). המבצע נקרא "רוח אביב". פקודת המבצע קבעה שיש לעצור את כל היהודים החיים, באמסטרדם, בבריסל ובפריז באותו יום. ממשלת צרפת של וישי ששתפה פעולה עם הנאצים הייתה אמורה למסור לידי הגסטפו 110,000 יהודים בשנת 1942 .[9]
הפעולה בצרפת הכבושה (צר'), כללה את גירוש היהודים מפריז וריכוזם במתחם ולודרום ד'איבר שבפריז, ב -16 וב-17 ביולי 1942. ב־20 ביולי 1942 המבצע היה אמור להתרחב גם לאזורי צפון מזרח צרפת (בו כלולה העיר נאנסי). הפעולה הראשונה במבצע, הייתה מיועדת לאסוף יהודים מהגרים חסרי מדינה, מפולין, ליטא, רומניה והונגריה. מאידך, אדוארד ויגנרון, ראש שירות הזרים בתחנת המשטרה המרכזית בנאנסי, סגנו פייר מארי ושלושה מאנשיהם פתחו במבצע שאפשר לחלץ יותר מ־350 מתוך 385 היהודים שאוימו ישירות בעיר נאנסי במסגרת המבצע; סה"כ נעצרו 32 עצורים.[10]
סדר הפעולות שננקטו במשטרת נאנסי.
ב־18 ביולי 1942, נודע לאדוארד ויגנרון (צר') Édouard Vigneron ראש מחלקת הזרים של משטרת ננסי, שהאקציה של יהודי ננסי תתקיים למחרת . על כן הוא זימן את כל השוטרים שאליהם הוא יכול היה להגיע כדי שיזהירו את כל היהודים שברשימת המאוימים, שהרי את רובם השוטרים הכירו בשעת מסירת מסמכי הזימון והניירות להתיצב בתחנת המשטרה. בתחנת המשטרה, ויגנרון נתן לאותם יהודים התרי מעבר כדי ליגיעו ל"אזור החופשי ". בנוסף פקד ויגנרון על שוטרי משטרת נאנסי להגן ולשמור על ביתם של היהודים שהיו בסכנת הכחדה. לאור פעולותיו אלה ויגנרון נעצר על ידי הגסטפו, אך שוחרר ושוקם בשחרור מהמחנות.[10]
אדוארד ויגנרון, פייר מארי ושלושת השוטרים צ'ארלס בוי, פרנסואה פינו וצ'ארלס ת'ורון קיבלו את אות חסיד אומות העולם מיד ושם.[2][11]
מגמר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר השחרור ממחנות המוות חזרו מהם רק 22 יהודים. נותרו במסתור בנאנסי וסביבותיה כ־280 משפחות יהודיות. הרכוש היהודי נשדד אך ההרס היה הרבה פחות מאשר בגרמניה ומזרח אירופה בזכות שוטרי משטרת נאנסי. יהודי נאנסי נקראו לחזור לעיר ולקבל את בתיהם שננטשו עם הכיבוש הנאצי. העיר חוותה פרץ של מרץ מחודש הודות לחזרת משפחות מהיישובים הכפריים מיד לאחר המלחמה.
ניצולי השואה החליטו לחדש את פעילות אגודת ACI. ארגונים רבים הקימו בעיר את המטות: מגורשים לשעבר הקימו את אגודת UJRE (איחוד יהודים להתנגדות ועזרה הדדית), הוקמה התאחדות הסוחרים, קבוצות ספורט (כולל ה- JSN, Jeunesse Sportive de Nancy) ואגודת ה- CCE (הנציבות המרכזית של אנפנס), לקחה אחריות על ארגון מחנות הקיץ לנוער היהודי.
בשנת 1946 יצר הצייר עמנואל מאנה כץ, לבקשת ה- ACI, ציור גדול המתאר את המרד בגטו ורשה. הציור הוצב באולם הכנסים של האגודה. יחד עם עוד שלושה ציורי קיר של מוזיקאים יהודים (כליזמרים). בכניסה לבית האגודה נמצא לוח זיכרון עליו חקוקים שבע מאות שמות לזכרם של יהודי העיר שהושמדו בשואה.
בשנת 1962 ואחריה הגיעו לעיר משפחות יהודיות מהמגרב וצפון אפריקה.
מדי שנה בחודש אפריל, מציינת האגודה, בשותפות עם הקהילה היהודית של נאנסי, את יום השואה והמרד בגטו ורשה.
מכיוון שפעילות תרבותית החליפה בהדרגה את הפעילויות הדתיות בבית הכנסת, נדרש היה לשנות את שם האגודה לשם חדש. ב־15 במרץ 1989 אימצה האגודה חוקים חדשים ושינתה את שמה לאגודה Culturelle Juive (ACJ) ("האגודה לתרבות יהודית"). משימתה של האגודה ACJ, לשמור על קיום של התרבות היהודית, להנציח את זכר השואה, להילחם בגזענות, אנטישמיות וכל צורות ההדרה. אגודת ACJ מקיימת פעילויות רבות: כנסים, קונצרטים, תיאטרון, שיעורי יידיש, הקרנת סרטים ופעילויות פנאי אחרות. במשך תקופה ארוכה הפיקה הקהילה עיתון שנקרא " Le Blik du 55 ", העוסק בחיי היהודים בצרפת ובעולם. החל משנות האלפיים, עיתון הקהילה הוא אינטרנטי וניתן לקרא אותו באתר האינטרנט שלה.
- נאנסי הייתה מקום הולדתם של הסופר והמשורר אנדרה ספייר וזוכה פרס נובל פרנסואה ז'קוב.
בתי הכנסת
בשנת 1745 הוקם בית התפילה הראשון בעיר. כאשר בעיר היו כ־8 משפחות בלבד.
בשנת 1788 יהודי קהילת נאנסי החלו לבנות את בית הכנסת של נאנסי [12] (הממוקם בשדרה ג'ופר מספר 17, נאנסי. בבניין מספר 19, שברחוב שדרת ג'ופר, נמצא המרכז הקהילתי, בבניין מרובע מודרני, בו נמצאים כמה אגודות יהודיות, כמו ה- UEJF ואיגוד הסטודנטים היהודים לרפואה, בצרפת). בתקופה שבניין בית הכנסת הוקם השטח מסביב היה ביצה והגישה אליו הייתה מהצד האחורי של הבניין, הרחק מהאזור בו עברה התחבורה באותם ימים. בעקבות ההתרחבות העירונית של העיר, בית הכנסת נמצא כעבור מאות שנים במרכז העיר. האדריכלים שהיו אחראים לבנית בית הכנסת הם: אוגוסטין-צ'ארלס פירו (1749 - 1805) ותומאס אלפרד (צר'). בית הכנסת נחנך ב־11 ביוני 1790. היא הורחב בשנת 1841 ובשנת 1861. האדריכל אלפרד תומאס, היה אחראי על עיצוב חזית הכניסה לבית הכנסת. החזית, המפוארת מתוארכת לשנת 1935. חזית הבניין גדולה יותר ממידות ממידות חזית הבניין הישן, החזית מעניקה לבית הכנסת מראה מהודר.
בית הכנסת בנאנסי הוא בית הכנסת השני, העתיק ביותר בכל צרפת שעדיין פועל. רק בית הכנסת של העיירה לונוויל הנמצא כ־36 קילומטרים מזרחית מנאנסי, קצת יותר עתיק, מאחר שהוא נחנך בשנת 1786. גם הוא נבנה על פי תוכניותיו של האדריכל אוגוסטין-צ'ארלס פירו.
בית הכנסת נבנה בסגנון הנאו-ביזנטי, ובו שלוש דלתות חצי עגולות ללא פורטלים. במרכז החזית נמצאת רוזטה המוקפת בכיתוב בצרפתית "ואהבת לרעך כמוך". מתחת לרוזטה, ישנם שלושה חלונות חצי עגולים. חזית הבניין מעוטרת גם בתבליטים עם מוטיבים גאומטריים. הגמלון העליון שבחזית מְעוּטָר בלוחות הברית מגולפים.
- בשנת 1948 האורגן של בית הכנסת שופץ על ידי בונה העוגבים אדמונד אלכסנדר רוטינגר. [13]
- הרובע היהודי צמוד לבית הכנסת במקום בו נמצא החל מהמאה העשרים מרכז הקניות סן סבסטיין במרכז העיר.
- ב־11 ביולי 1984 הוכר בית הכנסת כנכס ואתר לאומית היסטורי של צרפת. [14]
- בין התאריכים 19–28 ביוני 1987 חגגו בנאנסי, 200 שנה להקמת בית הכנסת.
- בין השנים 2007–2008 הוקף בית הכנסת מטעמי ביטחון בגדר מתכת בגובה של שלושה מטרים, כך שבית הכנסת מוסתר מעיני הנוסעים בשדרות ג'ופר.
- בשנת 2010 מנתה הקהילה היהודית בננסי כ־450 משפחות.
- החל משנת 2020 רב העיר, המחוז וחזן הקהילה הוא הרב שמואל שפירו.
בתי הקברות
בשנת 1286 היהודים רכשו חלקת אדמה עבור בית קברות בכפר לקסו Laxou הסמוך לעיר. בית הכנסת שהוקם בשנת 1788 נמצא במרחק 4.5 קילומטרים מהכפר לקסו. עם השנים הפך הכפר לרובע בעיר נאנסי עצמה.
בשנת 1840 הוקם בית הקברות הכללי והעתיק של העיר נאנסי שנקרא פרוויל (צר') Préville, כדי לקבור בו את הרוגי המלחמות שהיו בעיר ובסביבותיה כמו גם את יתר הנפטרים בעיר. בתוך בית הקברות הכללי הוקצתה חלקה לקבורה היהודית. חלקת בית הקברות היהודית נמצאת בכתובת שדרות בופלר מספר 2, נאנסי, 2 Bouflers Avenue.
בכניסה לחלקת בית העלמין היהודית, נמצאת מצבת זיכרון לזכר 700 קורבנות השואה היהודים שחיו בעיר נאנסי ובנוסף מוזכרים בה גם אלפי הקורבנות שנהרגו במלחמת העולם השנייה בכל מחוז לורן .[15]
הכניסה לבית הקברות
חלקת בית הקברות היהודי בפרוויל
מצבת הזיכרון לקורבנות השואה בכניסה לחלקת הקבורה היהודית בבית הקברות פרוויל, שבנאנסי
ראו גם
- פרנסואה ז'קוב
- אנדרה ספייר
- לאופולד, דוכס לורן
- הצהרת זכויות האדם והאזרח
- הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת
- גירוש היהודים מפריז (1942)
- מאנה כץ
לקריאה נוספת
- Bédarride, Les Juifs en France, p. 387;
- Depping, Les Juifs dans le Moyen Age, p. 211;
- Carmoly, Histoire des Médecins Juifs, p. 203;
- idem, Biographies des Israélites de France, p. 54;
- Gross, Gallia Judaica, p. 400;
- Halphen, Législation, pp. 169, 181, Paris, 1851.
קישורים חיצוניים
הזמן לאי ציות - LE TEMPS DE LA DESOBEISANCE, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:39:47) (בצרפתית) תיאור פעולתו של אדוארד ויגנרון וצוותו להצלת יהודי נאנסי מהאקציה הראשונה בעיר.- קהילת יהודי נאנסי, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- יהודי נאנסי, כתב פרופסור Christian PFISTER (בצרפתית)
- בניית חזית בית הכנסת בשנת 1935 (בצרפתית)
- לוסיין לאזר, סיפורם של שוטרי משטרת נאנסי שהצילו את יהודי נאנסי ורכושם בשואה (בצרפתית)
- הערך נאנסי באינציקלופדיה היהודית האינטרנטית (באנגלית)
- מבחר משיריו של אנדרה ספייר בתרגום לאנגלית באתר blackcatpoems.com
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קהילת יהודי נאנסי, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ 2.0 2.1 https://www.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/france.pdf רשימת מקבלי אות חסידי אומות עולם ביד ושם, מצרפת. אדוארד ויגנרון בעמוד 70, פייר מארי בעמוד 67, צ'רלס בוי בעמוד 11, פרנסואה פינו בעמוד 57 וצ'רלס ת'ורון בעמוד 68
- ^ [[#cite_ref-יהודי_נאנסי,_הנרי_שומן_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(בצרפתית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000006-QINU`"'_3-0|3.0]] [[#cite_ref-יהודי_נאנסי,_הנרי_שומן_<span_dir="rtl"_class="languageicon">(בצרפתית)</span>'"`UNIQ--templatestyles-00000006-QINU`"'_3-1|3.1]] הנרי שומן, קהילת יהודי נאנסי (בצרפתית)
- ^ Nancy, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ ד. פטר, תיאור קהילת יהודי נאנסי 1787–1971, בתאריך 23 יולי 2007 (בצרפתית)
- ^ Nancy | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Nancy - patrimoine juif, histoire juive, synagogues, musées, quartiers et sites juifs, JGuide Europe (בצרפתית)
- ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 254
- ^ Fred Kupferman ( pref. Henry Rousso ),, Paris, Éditions Tallandier ,2006, 2 nd ed. ( 1 st ed. Balland, 1987), 654 p. ( ISBN 978-2-84734-254-3 ), p. 398.
- ^ 10.0 10.1 Édouard Vigneron, Pierre Marie, the policemen who saved the Jews of Nancy מאת לוסיין לאזר (צר')
- ^ תעודת חסיד אומות העולם של צ'רלס ת'ורון באתר יד ושם
- ^ La communauté juive de Nancy, judaisme.sdv.fr
- ^ Les orgues de France, orgue.free.fr
- ^ Synagogue, www.pop.culture.gouv.fr
- ^ Philippe Boitel,, Desclée de Brouwer, coll. " Our history ",1995, 143 p. ( ISBN 2-220-03643-X ), p. 42.
