קהילת יהודי סניקי
הקהילה היהודית בסניקי התקיימה בעיירה בנפת גוסטינין (Gostynin) שבמחוז ורשה בדרך שבין הערים ורשה לגומבין בפולין.
תולדות הקהילה
יהודים החלו להתיישב בכפר סניקי במחצית השנייה של המאה ה-19. בקהילה זו עסקו היהודים בעיקר במסחר ובמלאכה ובמיוחד במקצוע החייטות. מפעל לווילונות שהוקם על ידי יהודי המקום העסיק הרבה אנשים, יהודים מהקהילה וגם פולנים שהתגוררו בכפרים הסמוכים. עסק זה מכר את תוצרתו בפולין וגם במדינות אחרות. במקום היה קיים גם בית חרושת לייצור וזיקוק של סוכר שהוקם בשנת 1849.
בית הכנסת הקהילתי שירת את צורכי הקהילה אך למרות קיומו מעולם לא התגבשה בסניקי קהילה יהודית עצמאית ופעילה ויהודי המקום ככל הנראה ראו את עצמם מזוהים ושייכים לקהילה היהודית בגאבין. בקהילה היו 21 נציגים מיהודי המקום שנשלחו לקחת חלק בייצוג היהודי בקונגרס הציוני העולמי ה-20 בציריך בשנת 1937.
גורל יהודי הקהילה בשואה
עד לספטמבר 1939 היו בקהילת סניקי כ- 315 יהודים, שהיוו כחמישית מאוכלוסיית המקום. רובם עסקו במסחר ובמלאכה. כאשר החלה מלחמת העולם השנייה נכבשו היהודים במקום זה והיו קורבנות להתעללות הגרמנים. סופה של קהילת יהודי סניקי הגיע כאשר נלקחו יהודי הקהילה מגטו סניקי למחנה ההשמדה חלמנו.
הכפר הופצץ עם תחילת המלחמה ובתים רבים עלו באש. מספר רב של יהודים ברחו למזרח. לאחר כיבוש האזור על ידי הגרמנים נכפו על יהודי סניקי עבודות כפייה ורכושם הוחרם. ב-1941 היהודים נאלצו לעזוב את בתיהם והועברו לגטו סניקי שכלל כמה רחובות שנסגרו לכניסה ויציאה על ידי הגרמנים. באביב של אותה שנה הורו הגרמנים ליהודים להרוס את כנסיית העיר המקומית כדי שהגרמנים יוכלו לצלם אותה לצורך תעמולה נאצית אנטישמית[1]. במקביל שלחו הכובשים קבוצת גברים למחנה העבודה קונין.
ב-18 במרץ 1942 חוסל הגטו בסניקי. הרב יהושע משה אהרונוסון (1910–1994), שכתב יומן על קורותיו במהלך שואת יהודי אירופה, היה תקופה מסוימת רב הקהילה. הרב אהרונסון, ביחד עם קבוצה גדולה של גברים מסניקי ומהסביבה הקרובה, הועלה על רכבת בעיר גוסטינין והועבר למחנה קונין. מזיכרונותיו של אהרונסון, שהיה אחד הניצולים היחידים מגטו סניקי: (...) באותו היום כיתרו הגרמנים את הגטו במפתיע. האנשים הוצאו מבתיהם, הוכו באכזריות ורוכזו בכיכר, ושם החזיקו אותם הגרמנים במשך חצי יום. בתחילה הוכרחו היהודים להתעמל בניצוחם של הז'נדרמים. אחר-כך הם נצטוו לשבת, ונאמר להם שאם יעשו ולו תנועה קטנה ביותר או יוציאו מפיהם ולו מילה אחת, תיפתח עליהם אש. בסופו של דבר הובילו אותם הגרמנים למשאיות והסיעו אותם לכיוון גוסטינין. נראה ששם נעשתה סלקציה".
בקיץ 1942 כאשר חוסלו הגטאות בערים גומבין וגוסטינין, נלקחו היהודים שנותרו במקום למחנה ההשמדה חלמנו שם נרצחו[2]. מצוואתו של אהרון נוסבוים שנכתבה במחנה ההשמדה חלמנו בטרם נרצח: "אלה היהודים האחרונים שעבדו בשביל הגסטאפו בחלמנו הנמצאת בין דבי לקולו. אלה הימים האחרונים של חיינו ולכן אנו נותנים אות אולי יש עדיין קרובים או מכרים של אנשים אלה. כך שתדעו שכל היהודים שגורשו מליצמאנשטאט (לודז') נהרגו באופן אכזרי מאוד, הם עונו ונשרפו. שלום, אם תינצלו אתם חייבים לנקום" (אהרון נוסבוים מסניקי ואחד-עשר יהודים מקהילות נוספות בסביבה)[3].
לקריאה נוספת
- Sanniki, in: The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust, S. Spector, G. Wigoder (eds.), vol. 2, New York (2001), p. 1135
קישורים חיצוניים
- גטו סניקי, באנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
- אתר לזיכרון סניקי היהודית (באנגלית)
- ההיסטוריה של סניקי היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מגרי, ג'פרי, אנציקלופדיה של מחנות וגטאות, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה
- ^ חיסולן של הקהילות בערי השדה, באתר יד ושם
- ^ מכתב מחלמנו, באתר letter01.html
