קהילת יהודי פרודניק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קהילת יהודי פרודניק
בית הכנסת של קהילת יהודי פרודניק
בית הכנסת של קהילת יהודי פרודניק
מידע כללי
סוג בית כנסת
מיקום פרודניק
מדינה פוליןפולין פולין
בעלים קהילת יהודי פרודניק
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 3 מאי 1877 – 10 בנובמבר 1938 (ליל הבדולח)
חומרי בנייה לבנים
אדריכל Smith
סגנון אדריכלי מורי
מידות
קומות 2

קהילת יהודי פרודניק התגוררה בעיר פרודניק (בפולנית: Prudnik, להאזנה (מידע • עזרה); שמה לשעבר בגרמנית: נוישטאדט Neustadt in Oberschlesien) שבשלזיה העילית. היא עיר הנמצאת בדרום פולין במרחק של כ־5.5 קילומטרים מגבול צ'כיה, על גדות הנהר פרודניק. אוכלוסיית העיר מנתה 21,170 תושבים מעודכן לשנת 2018.

יהודי פרודניק העשירים תרמו רבות לקהילה היהודית ולעיר עצמה. במיוחד משפחות פרנקל ופינקוס. [1]

לאחר השואה הקהילה בפרוניק לא התאוששה. [2]

היסטוריה

המאה ה-14 ועד המאה ה-16

המסמכים הראשונים על הימצאותם של יהודים בפרודניק הם משנת 1350 ,[3] אם כי כמה היסטוריונים לאחר מלחמת העולם השנייה ציינו את שנת 1427 .[4] במאה ה-15 עסקו מרבית היהודים במסחר והלוואות בריבית לנסיכים שלזיים (באותה תקופה נאסר על כל אירופה הנוצרית לגבות ריבית על הלוואות כספיות). חלקם ניהלו גם בתי מלאכה קטנים וחנויות.

המצב הכלכלי הטוב של היהודים היה הגורם לשנאה גוברת והגורם לפרוץ הפוגרומים. לדברי ההיסטוריון קז'ימייז' בובובסקי-Kazimierz Bobowski: "הפוגרומים המתעצמים כנגד היהודים בשלזיה מתחילת המאה ה-15 היו קשורים להחמרת ההפכים המעמדיים בערים. האצילים מושלי ערים רבות בשלזיה ראו בפוגרומים אפשרות לנטרל באופן חלקי את חוסר שביעות רצונם של העניים ממצבם הכלכלי" .[5] בראשית המאה ה-16 גברה התחרות בין סוחרים יהודים לנוצרים בשלזיה. תושבי פרודניק שלא היו מרוצים, הגישו תלונות רבות נגד יהודי שלזיה לרשויות האימפריאליות בווינה. באווירה שלילית זו שלטונות פרודניק הסכימו להכיל את חוקי אי-הסובלנות כנגד היהודים de non tolerandis Judaeis, שהכריז המלך ולדיסלב השני יגיילו .[6]

כאשר שלזיה נכנסה לשליטת קיסרי גרמניה הפרוסים בשנת 1526, גם יהודי שלזיה הכפפו תחת שיפוט האימפריה. בתולדות טירת פרודניק נכתב שבשנת 1534 היו בעיר 25 יהודים שהיו מחויבים לשלם מיסים לנסיך.

בשנת 1540 הוקם בית ספר יהודי בפרודניק, ומספר היהודים בעיירה נחשב גבוה למדי. באותה תקופה חיו היהודים ברובע נפרד שנקרא נידרגאסה-Niedergasse, (שם הרחוב המעודכן, רחוב וונסקה-Wąska ) .[7]

באותה שנה 1540 דרשו תושבי העיר והסוחרים הנוצרים להוציא את היהודים מפרודניק, אך המונרך ומושל צבאי, המארקגראף יז'י הונצולרן יז'י הונצולרן (פו') לא נתן לזה לקרות ולא אישר את הגירוש והרחקת היהודים מערי נסיכותו אופולה-ריביבורץ. הוא הסביר לתושבי העיר ולסוחרים אילו יתרונות כלכליים מביאים היהודים לעיר ולמדינה. המדיניות הזאת לטובת היהודים המשיכה לאחר גם מותו בשנת 1543 על ידי בנו, יז'י פרידריק. בשנת 1541 קיבלו יהודי פרודניק אדמה עבור בית קברות ממועצת העיר תמורת 40 יהלומים, ששימש את יהודי העיר עד שגורשו מפרודניק על ידי הקיסר רודולף השני. לא ידוע אם היה בעבר בית קברות בעיירה. בשנת 1540 הוקם בית כנסת. בשנים 1541–1570 יש אזכורים לעסקאות כסף שביצעו היהודים המקומיים .[8]

בשנת 1562 אימצה מועצת הדוכסות של אופולה-ריביבורץ החלטה המחייבת יהודים למכור את בתיהם, לשלם את חובותיהם ולעזוב את הדוכסות תוך שנה .[9] על בסיס החלטה זו, בשנת 1564 נצטוו היהודים לעזוב את פרודניק, אך השוכר של אדמות פרודניק הרוזן הנס כריסטוף פון פרושקובסקי, איפשר להם להישאר בעיר עד שנת 1570. האזכור האחרון של תושב פרודניק ממוצא יהודי בשם נאסן יהוד היה משנת 1570, בשעה שהיהודים גורשו מהעיר .[10] יהודים רבים מפרודניק נמלטו לקהילה יהודי צילץ הסמוכה (10.9 קילומטרים מצפון לפרודניק) שקבלו הגנה ממושל העיירה צילץ ולאוסובלוגה-Osobloga ( בצ'כיה) .[11] בשנת 1576, צו הקיסר אסר לחלוטין על היהודים לסחור בפרודניק .[12]

המאה ה-18 והמאה ה-19

צו סובלנות חדש וחיובי כלפי היהודים, הוצא על ידי הקיסר שארל השישי בשנת 1713, הוא העניק ליהודים, זכות לסחור מדלת לדלת בשלזיה.

בשנת 1742 שולבה העיר בפרוסיה בשם חדש נוישטט באוברשלזיה (Neustadt, Oberschlesien). ב־3 באוגוסט 1781 הוציאה מועצת העיר ורוצלב החלטה המסדירה את נושא ההתיישבות היהודית בערי שלזיה. אבל ערים שהנהיגו את החוק האימפריאלי של אי-הסובלנות כנגד יהודים לא היו חייבות לקבל לתוכן יהודים. פרודניק הייתה אחת הערים הללו .[13]

ההתיישבות מחדש של יהודים בפרודניק נקשרה בהוצאת הצו אודות יחסי אזרחים (Edikt die Burgerlichen Berhaltnisse der Juden) ב־11 במרץ 1812, הידוע בכינויו "צו האמנציפציה" מאת המלך פרדריק ויליאם. בשנת 1812, העיתון הרשמי שפורסם בפרודניק מזכיר את שמותיהם של 4 יהודים בעיר שקיבלו תעודות אזרחיות. הם: מנדל וולף, הירשל לוי, סוסבאך ושאול שניידר. בשנת 1816 נשמעה תפילה בפרודניק בחדר שכור בבית ברחוב Niederstasse (השם המעודכן ul. Wąska), ובהמשך ברחוב זמקובה. בשנת 1817 חיו בעיר 41 יהודים .[14]

בשנת 1828 חיו בפרודניק כ־127 יהודים (2.4% מכלל האוכלוסייה) .[15] בשנת 1837 יעקב פריס, שהיה רופא יהודי בגלביצה, וצילץ, עבר לגור עיר .[16]

בשנת 1840 היהודים היוו 2.3% מאוכלוסיית פרודניק, אז חיו בעיר 146 יהודים. הם השתייכו לאליטה הפיננסית של העיר. בשנת 1845 ייסד שמואל פרנקל מפעל אריגת בדי פשתן ודמשק שהתפתח מקניית עסקים חדלי פירעון. המפעל של פרנקל הפך מהר מאוד למונופול בשלזיה, ופתח סניפים, בין היתר בברלין ובאוגסבורג. הוא הפך לאחד מיצרני בדי הפשתן הגדולים בעולם. משנת 1846 נערכו תפילות בפרודניק בבניין מספר 9 שבכיכר השוק.

בשנת 1849 קראו יהודי פרודניק לתת להם חלק מבית העלמין הקתולי שנפתח בעיר. לבסוף בשנת 1859 הם קבלו קרקע להקמת בית עלמין יהודי. בית העלמין עצמו הוקם כעבור שנה. עד אז יהודי פרודניק קברו את מתיהם בבית הקברות של קהילת יהודי צילץ הסמוכה. בשנת 1854 קיבלה הקהילה היהודית בפרודניק סמכות משפטית.

בשנת 1861 התגוררו בעיירה 174 יהודים (כ -2% מכלל האוכלוסייה) .[17] בשנת 1862, פרנקל יוסף פינקוס (חתנו של שמואל פרנקל) ובנו אלברט, טיילו ברחבי אנגליה וסקוטלנד כדי ללמוד ולצבור ניסיון בתעשיית הטקסטיל, בניסיון שצברו השתמשו אחר כך בפיתוח מפעל הטקסטיל המשפחתי .[18]

בשנת 1872 הוקם איגוד קהילות בתי הכנסת בשלזיה העליונה (Oberschlesische Synagogen-Gemeinden) שכלל את הקהילה היהודית של פרודניק. בשנת 1873, בעל מפעל הטקסטיל המקומי - שמואל פרנקל, לרגל יובל נישואי הזהב שלו תרם 1000 מטבעות טאלר לגימנסיה המקומית .[19]

בשנת 1880 התגוררו בעיירה 184 יהודים. בשנת 1877 קהילת יהודי פרודניק הקימה את בית הכנסת. הוא היה ממוקם בפינת הרחובות קלשטורנה וארמי קראוביי. בין נציגי הקהילה המצטיינים באותה תקופה היה יוזף בס, שהיה חזן, מורה לדת ויו"ר אגודת הצדקה היהודית, שגר בפרודניק משנת 1867 ועד מותו במאי 1892. יהודי פרודניק הדגישו מאוד את נאמנותם למדינה הגרמנית ושושלת הוהנצולרן.

המאה ה-20

יהודים עשירים מפרודניק תרמו תרומה נכבדה לטובת העיר. בשנת 1904, בעל המפעל, עמנואל פרנקל, תרם 9,000 טלרים להקמת אנדרטה לקיסר ויליאם הראשון .[20] אברהם פרנקל, יו"ר הקהילה היהודית בפרודניק, שמת ביוני 1904, תרם 50,000 מארק לקופת העיר לטובת נזקקים, ללא קשר לדת. בדצמבר אותה שנה הקים התעשיין מקס פינקוס בית חולים ובשנת 1910 הוא תרם את בית החולים לעיר.

התקופה שבין סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התאפיינה בעלייה בהגירה היהודית השלילית מהעיר. רוב היהודים עזבו לערים הגדולות, לעיתים קרובות לקהילות היהודיות בוורוצלב, ברלין ולקהילת יהודי גליביצה. כתוצאה מכך פחת מספר היהודים שחיו בפרודניק. בשנת 1910 חיו בעיר 114 יהודים (0.6% מכלל האוכלוסייה). בשנת 1928 בניו של שמואל פרנקל הקימו את בית הספר לילדי העובדים במפעליו ברחוב Prążyńska. הם גם תרמו לעיר את בית המרחץ העירוני (ברחוב ul. Parkowa), בית חולים של החברה וביתן בפארק העירוני .[21] שמואל פרנקל גם מימן את הקמת המנזר והכנסייה אוונגליסטית .[22] ביוזמתו הוסדרה גם הבנייה לאורך נהר פרודניק, רחובות רבים נסללו וגשר הוקם מעל רחוב ניסקה. הווילה המרשימה של משפחת פרנקל הייתה ברחוב ויזנר (שם הרחוב המעודכן קושיצ'יסקי-Kościuszki ), ואילו הווילה הייצוגית שלו עמדה ברחוב נייזר (שם הרחוב המעודכן ניסקה-Nyska ) .[23]

כינונה מחדש של הרפובליקה הפולנית השנייה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, בקונגרס וינה בשנת 1815, גרמה לעלייה הרגש הפרו-פולני בקרב האוכלוסייה השלזית. דבר, שגרם לעימותים בין הקהילה הגרמנית לאלה שצידדו בפולין שהובילו להתפרצות של שלוש התקוממות נוספות בשלזית. רוב היהודים תמכו מאוד בצד הפרו-גרמני. באותה תקופה, יהודים שלזיים רבים החליטו לעבור למערב, לרוב למרכזים עירוניים גדולים בגרמניה. תהליך זה השפיע גם על פרודניק. בהחלטת בית המשפט של שלזיה (20 במרץ 1921) צוין ש- 32,722 (85.7%) קולות תמכות בעד שהעיר תישאר בגרמניה ו- 4,476 (11.7%) קולות תמכו בהחלטה בעד שהעיר תעבור לפולין. כתוצאה מפסיקת בית המשפט, פרודניק נשארה בגבולות גרמניה.

הנאציזם והשואה

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה (1933–1939), לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, יהודי שלזיה הושפעו מהדיכוי האנטישמי הגרמני. ב -1 באפריל, כמו בכל גרמניה, בוצע חרם אנטי-יהודי בעיר. מאידך, "ליל הבדולח" בפרודניק (9–10 בנובמבר 1938) היווה את הסוף לקיומה של הקהילה היהודית בעיר. באותו לילה שרפו הנאצים את בית הכנסת המקומי. החורבות השרופים הופלו מאוחר יותר והשטח יושר.

בנובמבר 1938, בהוראתו של הרמן גרינג, התבצעה הפעולה שנקראה מבצע ה"אריזציה" (שלילת הרכוש מהיהודים) .[24] בפרודניק נאלצה משפחת פרנקל למסור את מפעל הטקסטיל לידי הרשויות הנאציות. כל האירועים הללו גרמו ליהודים רבים לעזוב את העיר למערב. במפקד האוכלוסין שהתקיים ב־17 במאי 1939 נמצא שבעיר חיו 79 יהודים .[25]

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, הקימו הנאצים מחנה לעבודת כפייה בפרודניק. האסירים הועסקו במפעלי הטקסטיל שייצרו בין היתר מצנחים. מרבית העובדים היו יהודים שהגיעו מהגטאות בבנדין, סוסנוביץ וצ'לדז .[26] מחנה העבודה נקרא יודנלגר Judenlager או Judenlager-Arbeitslager, ומאוחר יותר, Zwangsarbeitslager (ZAL). הבעלים הנאצי של מפעל הטקסטיל היה Schlesische Feinweberei AG. האסירים עבדו במפעלי הטקסטיל בשתי משמרות, 12 שעות ביום, גם בימי ראשון. העבודה הייתה מתישה. הזמן הפנוי התמלא בעינויים אכזרים של האסירים. החולים, המותשים שלא היו מסוגלים להמשיך לעבוד, נשלחו לגטאות בבנדין ובסוסנובייץ. פעולה זו באה כדי הסתיר את שיעור התמותה בפועל במחנה. עובדים חדשים החליפו את אלה שנשלחו לגטאות. תנאי המחיה וההיגיינה התדרדרו כל הזמן. המחנה חוסל בינואר 1945. כל האסירים הובלו ב"צעדת מוות" מערבה.

ביולי 1942 הועברו רוב יהודי פרודניק לגטאות בזגלמביה. ב־19 בנובמבר 1942 נשארו 10 יהודים בעיר. גורלם אינו ידוע .[27]

בספטמבר 1944 הפך מחנה עבודת הכפייה ליהודים בפרודניק לסניף של מחנה הריכוז הנאצי אושוויץ-בירקנאו. המחנה נקרא מחנה עבודה פרודניק-Arbeitslager Neustadt. נכלאו בו כ־400 יהודים מהונגריה ,[28] בני לאומים שונים ונשים שעבדו במפעלי טקסטיל.

בין התאריכים 17–21 בינואר 1945 פונו האסירים ממחנה הריכוז הנאצי אושוויץ-בירקנאו. בסך הכל פונו ממנו כ־56 אלף איש. כמה אלפים מהם עברו דרך פרודניק. בדרך מפרודניק לנימיסלוביצה-Niemysłowice נורו למוות 57 אסירים יהודים חולים. הוצאות להורג דומות התרחשו במקומות רבים. זו הייתה "צעדת מוות" אמיתית. אנשי אס אס ליוו טורים של אסירים שצעדו ברגל ( בכל טור כ־500 איש ), את החלשים והתשושים שלא הצליחו לעמוד בקצב עם השאר, הרגו. בעיקר אסירים שעצרו רק כדי לעשות את צורכיהם הפיזיולוגיים או על מנת להתאים את נעליהם שנהרסו. כדי לא להפריע לתושבי העיר המקומיים, אנשי האס אס לא ירו. הם הרגו את קורבנותיהם בכך שהכו אותם בראשיהם באמצעות קתות הרובים.[29].

בסוף המלחמה לאחר כיבוש פרודניק על ידי הצבא הסובייטי. ב־1 באפריל 1946 נקברו גופותיהם של 27 אסירים בקבר אחים בבית העלמין היהודי בפרודניק .[30]

לאחר מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בפרודניק לא התאוששה.

האוכלוסייה היהודית בפרודניק

התפלגות האוכלוסייה היהודית בפרודניק בין השנים 1534–1942[31]
שנה האוכלוסייה

הכללית

מספר

היהודים

אחוז היהודי

מהאוכלוסייה הכללית

1534 114 25 22%
1812 4
1817 41
1829 4,000 127 3.2%
1840 6,125 146 2.4%
1861 8,700 174 2%
1864 178
1880 184
1905 117
1910 18,856 114 0.6%
1925 110
1939 17,339 79 0.5%
1942 10

חינוך ותרבות

מקס פינקוס, מראשי קבילת פרודניק בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים

כבר בשנת 1540 היה בפרודניק בית ספר יהודי. בית ספר כזה היה בעיר גם בתקופה שבין מלחמות העולם, אם כי הקהילה לא הייתה גדולה במיוחד .[32]

יהודי פרודניק העשירים ביותר השתייכו לאליטה של ​​העיר והוטמעו באוכלוסייה הנוצרית. הם חינכו את ילדיהם בגימנסיה המקומית ובבתי ספר יסודיים ציבוריים ובחדרים קטנים של יהודי שלזיה דבר שהיה מקובל .[33] היהודים תמכו כלכלית בבתי הספר בעיר. בשנת 1873, בעל מפעל הטקסטיל, שמואל פרנקל, לרגל יובל נישואי הזהב שלו, תרם 1000 מטבעות טאלר לגימנסיה המקומית .[34] הוא גם מימן את הקמתה של הגימנסיה לבנים ולנערים (בית הספר התיכון מספר 1 ברחוב גימנזאלנה-Gimnazjalna). יהודים היו גם בין מקימי המלגות לתלמידים מוכשרים ועניים של בית הספר לדקדוק בפרודניק. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה הם תרמו למעלה מ־20,000 מותגים שונים למטרה זו.

הקהילה היהודית תרמה תרומות רבות גם לתרבות בפרודניק. בשנת 1896 מקס פינקוס, אברהם פרנקל ואלברט פרנקל, ממנו, ציורי שמן של הקיסרים וילהלם הראשון, פרידריך השלישי וויליאם השני לטובת בניין העירייה החדש שנבנה. מקס פינקוס (פו') היה דמות חשובה בתולדות פרודניק. הוא היה חבר של אנשי תרבות רבים, ביניהם גם חתן פרס נובל והמחזאי גרהרט האופטמן. בהזמנתו הגיעו חברי ארגון הסופרים של שלזיה, סטודנטים ופרופסורים מאוניברסיטת ורוצלב לפרודניק. האופטמן עצמו ביקר בעיר בשנת 1922, באותה שנה שבה פורסמה הביוגרפיה של חתן פרס נובל, שנכתבה על ידי פינקוס וויקטור לודוויג. פינקוס הוזכר גם מעל דפי עבודותיו של האופטמן. פינקוס היה ידוע בעיקר בזכות היותו בעלים של אחת הספריות הפרטיות הגדולות בעולם, מה שנקרא הספרייה השלזית, שהייתה ממוקמת בווילה שברחוב ניסקה. האוסף כלל 25,000 ספרים והוא נחלק לשני חלקים. הראשון נוגע להיסטוריה, לתרבות ולגאולוגיה של שלזיה (המסמכים העתיקים ביותר היו מהמאה ה-15). החלק השני כלל את הספרות היפה של שלזיה. אוספים עשירים אלה לא שרדו.

כלכלה ומסחר

התעשיין הידוע שמואל פרנקל

במאה ה-15, רוב היהודים, כמו בעיירות סמוכות אחרות בשלזיה, עסקו בעיקר במסחר ובמתן הלוואות בריבית.

התפתחות הקהילה היהודית נבלמה כתוצאה מהפחד מצד הבורגנות הנוצרית, במיוחד בראשית המאה ה-16, כאשר התגברה התחרות בין סוחרים יהודים לנוצרים בשלזיה. תושבי העיר התלוננו בכנגד היהודים אפילו בבית הדין הקיסרי בווינה. כתוצאה מכך, הרשויות העירוניות קיבלו על עצמן את צו אי-הסובלנות כנגד יהודים-de non tolerandis Judeis שהפרסם המלך ולדיסלב השני יגיילו .[35] אך המונרך והמושל הצבאי, המארקגראף יז'י הונצולרן יז'י הונצולרן (פו') לא אישר את הגירוש והרחקת היהודים מערי נסיכותו אופולה-ריביבורץ. בשנים 1541–1570 הוזכרו עסקאות כסף שביצעו יהודים מפרודניק .[36] עם זאת, בשנת 1570 גורשו היהודים מהעיר, ובשנת 1576 נשללה מהם הזכות לעסוק במסחר .[37]

המצב המשפטי של הקהילה היהודית בשלזיה לא השתנה עד תחילת המאה ה-18. צו סובלנות חיובי כלפי היהודים, הוצא על ידי הקיסר שארל השישי בשנת 1713, הוא אישר, בין היתר, את החוק למסחר מדלת לדלת בשלזיה, אך הוא לא חל על הערים פרודניק, גלובצ'יץ, ריביבורץ, קולה, אופולה וניסה. בהפרת החוק הרוכל הסתכן בהחרמת רכושו. על מנת לעקוף איסור זה התיישבו יהודים בפרברי הערים. חוקים חיוביים יותר ליהודים נחקקו על ידי השלטונות הפרוסיים, שפרודניק הייתה תחת שלטונם, אך גם הפעם הם לא חלו על העיר. ערים שהכפיפו עצמן לחוק אי הסובלנות האימפריאלי כנגד היהודים, בעבר, לא היו חייבות להכניס יהודים לתוכן.

היהודים לא חזרו לפרודניק עד שנת 1812, הם חזרו רק לאחר שהוצא צו השחרור. אחד האנשים הראשונים שניצלו את הזכויות החדשות להתיישב בעיר היה התעשיין שמואל פרנקל. הוא שהשפיע על גורלה של העיר במשך כמה עשרות השנים הבאות. בשנת 1845 הוא ייסד בית חרושת לאריגת בדי פשתן, בפרודניק (שמו המעודכן של בית החרושת הוא פרוטקס-Frotex SA ), שהפך במהרה למפעל הגדול ביותר מסוג זה בשלזיה, כולל סניפים בברלין ובאוגסבורג. בשנת 1862 נסעו שמואל פרנקל ויוסף פינקוס (חתנו) ובנו אלברט לאנגליה וסקוטלנד כדי ללמוד מהתעשיינים המקומיים ולהרחיב את הידע שלהם בתחום תעשיית הטקסטיל. בידע שצברו השתמשו לפיתוח מפעל הטקסטיל המשפחתי שלהם בפרודניק .[38] המפעל ייצר מפיות, מגבות, מפות שולחן, אביזרים לשולחן ממשי מלאכותי, סדינים ומעילי אמבטיה מעוצבים. מוצרים אלה יוצאו לא רק למדינות אירופה, אלא גם לארצות הברית. המפעל ממוקם ברחוב ניסקה, הוא היה מצויד בבית מרחץ ובמטבח לעובדים. בשנת 1908 הוקמו שלוש טורבינות שסיפקו חשמל לא רק למפעל עצמו, אלא גם לבית החולים ולתחנת הכוח באופולה .[39]

עם זאת, לא כל היהודים הסתדרו ואו התארגנו לחיים בפרודניק, בדומה למשפחת פרנקל. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, האוכלוסייה היהודית היגרה מפרודניק, לרוב לערים גדולות יותר, ורוצלב וברלין, במטרה לחפש שם עתיד טוב יותר. מספר היהודים שחיו בעיר פחת עם הזמן.

בשנת 1910 חיו בפרודניק 114 יהודים (0.6% מכלל האוכלוסייה). עם זאת, מפעל פרנקל עדיין פרח והעסיק 4,000 עובדים בשנת 1910. הבעלים טיפלו בצוות: הקימו דירות לעובדים שנבנו ברחוב קרולה מיארקה אי פולנה (ul. Karola Miarka i Polna), בית חולים של המפעל (נתרם לימים לעיר; היה ברחוב רחוב פיאסטובסקה-Piastowska).

בשנת 1928 הוקם בית ספר לילדי העובדים במפעלי החברה. בשנת 1938 עם החלת חוקי המפלגה הנאצית נאלצה משפחת פרנקל לוותר על הזכויות שלה על המפעל.

בית הכנסת

המראה הפנימי של אולפ התפילה בבית הכנסת

בית הכנסת בפרודניק הוקם בשנת 1877 ברחוב הינדנבורג-Hindenburgestrase (שמות הרחובות המעודכנים, פינת הרחובות קלשטורנה וקושצ'יוצקי-Klasztorna, Kościuszki ). הבנייה מומנה על ידי איש העסקים, שמואל פרנקל, שחנך את בית הכנסת ב־3 במאי 1877 .[40]

בשנת 1928 החזן בבית הכנסת היה לוונשטיין, ויו"ר הקהילה היהודית, היה היועץ המסחרי מקס פינקוס. יוליוס אדלר, עמד בראש מועצת הנציגים. שני ארגונים פעלו בקהילה: אגודת הצדקה גמילות חסדים, בניהולו של בעל המפעל ארנסט פרנקל, ועמותת אזרחי גרמניה, בניהולו של הרופא אדולף וולף .[41]

בניין בית הכנסת נבנה מלבנים בסגנון מורי, על פי תכנון של האדריכל סמית. בחזית הראשית היו ארבעה צריחים דקים ועליהם כיפות. בצד המערבי הייתה מבואה שממנה נכנסו לאולם התפילה הראשי. הכניסות לעזרת הנשים היו מצידי הבניין. על הקיר המזרחי היה שקע ובו ארון הקודש. על קירות בית הכנסת הוצבו לוחות זיכרון שהוקדשו למייסדים, שני לוחות להנצחת יהודים שמתו למען המולדת בשנת 1870, במלחמת העולם הראשונה 1914–18 ולוח זיכרון נוסף לקונסול הרמן פרנקל, שהיה פעיל באגודת הצדקה העברית. החלונות היו מעוטרים בויטראז'ים צבעוניים, שעל עיצובם פקחו יוסף פינקוס והיועץ המסחרי עמנואל פרנקל .[42]

בליל הבדולח, הנאצים שרפו את בית הכנסת. מאוחר יותר, שרידי הקירות ההרוסות של בית הכנסת הופלו והשטח יושר.

במשך השנים המקום בו עמד בית הכנסת הוזנח ולא פותח .[43]

בתי הקברות

בית הקברות הישן

בית העלמין היהודי הישן בפרודניק הוקם בשנת 1541 בגבעה שבגורה פיאסקובה-Góra Piaskowa, (שם הרחוב המעודכן וויסקה-ul. Wiejska). הקמתו יצאה לפועל לאחר בקשתם של דוד וקופמן ששלחו בקשה מטעם הקהילה היהודית למועצת העיר בשנת 1535. בשנת 1541 העניקו חברי מועצת העיר ליהודי פרודניק חלקת אדמה להקמת בית הקברות תמורת 40 גילדן. הנקרופוליס שירת את יהודי המקום עד שגורשו מהעיר על ידי הקיסר רודולף השני .[44]

שום מצבה לא שרדה בנקרופוליס הישן. אין מידע על קברי אחים בבית הקברות.

האזור לא מגודר, מוזנח, מכוסה בצמחייה צפופה ועצים; גדרות הנקרופוליס לא שרדו. הכניסה פתוחה מהדרך הציבורית. ישנם בתי מגורים בסביבה הקרובה. בית הקברות מבוקר לעיתים נדירות. השחתה באזור מהווה איום חמור. הבעיה העיקרית נובעת מהשלכה לא חוקית של זבל וצמחייה עבותה. אין כל מידע שיש במקום בית קברות יהודי.

בית הקברות החדש

בשנת 1860 הוקם בית העלמין היהודי החדש בפרודניק ברחוב בהנהופשטראסה-Bahnhofstrasse (השם המעודכן רחוב קולייובה 40-Kolejowa). במקום הוקם בית לוויות וטהרה, בארכיטקטורה ייחודית המעוצבת בדומה לבתי כנסת.

בשנת 1939 הפך בית הקברות לנחלת התאחדות היהודים בגרמניה (Reichsvereinigung der Juden ). במהלך מלחמת העולם השנייה, הנקרופוליס לא נהרס, רק בשנים שלאחר המלחמה התרחשו מעשי ונדליזם רבים וגניבת מצבות יקרות במקום.

שטח בית הקברות כ־2 דונם. נשתמרו בו כ־140 מצבות עשויות שיש, גרניט, אבן חול ואבן גיר עם כתובות בעברית ובגרמנית. קבר משפחת פרנקל מאוד בולט במקום.

בשנת 2007 החל לוקאס וילגנלה לתעד את בית הקברות. הוא זיהה 93 מצבות של בני הקהילה היהודי הקבורים במקום. [45]

בבית העלמין ישנה אנדרטה שהוקמה על קבר אחים של אסירים יהודים ממחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, שנרצחו בפרודניק על ידי הגרמנים בינואר 1945 .[46] על האנדרטה נכתב: "כאן שוכנים אסירי מחנה הריכוז אושוויץ. יהודים, בני לאומים שונים ואסירים פוליטיים מפרודניק, שנרצחו באכזריות על ידי מענים פשיסטים במהלך פינוי המחנה בינואר 1945 ".

האזור מגודר לחלוטין. הגדר המקורית והמעוטרת נשמרה בחזית. גבולות הנקרופוליס נשמרו כפי שהוצבו בשנת 1939. הכניסה מהדרך הציבורית, דרך שער סגור. ישנם בתי מגורים בסביבה הצמודים לבית העלמין. בית הקברות מבוקר לעיתים רחוקות. קיים איום קל להשחתה באזור. השטח מסודר .[47]

בבית העלמין נשמר בית הלוויות ששימש בעבר לטהרה. חברי הקהילה היהודית סללו דרך שעוברת בחצר הכנסייה הפנטקוסטלית עד לשער חדש של בית הקברות שהוצב במקום בשנת 1989. השער התואם לגדר והשער המקוריים.

הכנסייה הפנטקוסטלית (אוונגליסטית) המקומית השתלטה על בית הלוויות שנשתמר בשנים 1985–1986. בשנת 1990 שופץ בית הלוויות והותאם לצורכי הכנסייה הפנטקוסטלית.

רדוסלאב ברילאק-Radosław Brylak, אחד הדיירים הגר בסמיכות לבית הקברות לקח על עצמו לדאוג למקום ובנוסף הרשות העירוני המקומית מנקה את בית העלמין באופן קבוע.

בקיץ 2010 החלו עבודות ניקיון בבית העלמין שבוצעו על ידי אסירים שהיו במעצר מקומי, במסגרת פרויקט "תיקון נפטרים" ,[48] שיזמו שירותי בתי הסוהר הפולניים והישראלים. הקרן לשימור המורשת היהודית שותפה גם היא לפרויקט.

במשרד המחוזי להגנת אנדרטאות באופולה קיים מסמך שכותרתו, "חוות דעת אודות הערך ההיסטורי של בתי קברות יהודיים באופולה, פרודניק וצילץ".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008.
  • Konieczny A., The Jewish population in Silesia in the light of the census of May 17, 1939, "Studies on Fascism and Hitler's Crimes" 1992, vol. 15.
  • Kwak J., Jews in Upper Silesian cities in the 17th - 18th centuries, "Silesian Historical Quarterly Sobótka" 1989, No. 1.
  • Lesiuk W., Ziemia Prudnik, Opole 1978.
  • Neustadt (II), Encyclopedia of Jewish Life before and during the Holocaust, vol. II, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York * 2001, p. 885.
  • Nicieja SS, Kulczyk P., Prudnik in the past and today 1896 - 2006, Opole 2006.
  • Rzepiela U., Szymańska-Seyler S., Prudnik of the past years 1895 - 1935, Opole 2006.
  • Świerkosz K., Jews in Nazi camps in Opole Silesia during World War II, 45th anniversary of the Warsaw Ghetto Uprising (1943 - 1988), Opole 1988.
  • Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת של קהילת יהודי פרודניק בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הקברות של קהילת יהודי פרודניק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Prudnik - organizations and associations | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  2. ^ Historia społeczności | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  3. ^ Ewa Simon, Małgorzata Kalandyk-Kołodziejczyk, Scale insects (Hemiptera: Coccoidea) of Upper Silesia, Polish Journal of Entomology / Polskie Pismo Entomologiczne 80, 2011-06-01, עמ' 231–244 doi: 10.2478/v10200-011-0017-0
  4. ^ Lesiuk W., Ziemia Prudnik, Opole 1978.
  5. ^ Bobowski K., Persecution and pogroms of Jews in medieval Silesia, "Śląski Kwartalnik Historyczny Sobótka" 1989, No. 1, p. 10.
  6. ^ Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, “Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, p. 32.
  7. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005, p. 330.
  8. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 139.
  9. ^ Kwak J., Jews in Upper Silesian towns in the 17th - 18th centuries, "Silesian Historical Quarterly Sobótka" 1989, No. 1, p. 46.
  10. ^ Neustadt (II), Encyclopedia of Jewish Life before and during the Holocaust, vol. II, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York 2001, p. 885.
  11. ^ Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, “Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. 5, p. 29.
  12. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005, p. 330.
  13. ^ Nadolski P., The history of Jewish settlement in Gliwice - the legal situation of Jews in Silesia until World War I, [in:] Gliwice Jews, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, p. 51.
  14. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005, p. 330.
  15. ^ Janczak J., Distribution of denominations in Silesia in the first half of the 19th century, “The Demographic Past of Poland. Materials and Studies ”1967, vol. 1, pp. 20–21.
  16. ^ Nadolski P., The history of Jewish settlement in Gliwice - the legal situation of Jews in Silesia until World War I, Gliwice Jews, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, p. 57.
  17. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005. p. 330.
  18. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005.
  19. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 139.
  20. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, pp. 139–140.
  21. ^ Nicieja SS, Kulczyk P., Prudnik Formerly and Today 1896 - 2006, Opole 2006.
  22. ^ Rzepiela U., Szymańska-Seyler S., Prudnik of the past years 1895 - 1935, Opole 2006.
  23. ^ Kulczyk P., Rzepiela U., Prudnik on an old postcard, Prudnik 2002.
  24. ^ Jews of Gliwice, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, p. 310.
  25. ^ Konieczny A., Jewish population in Silesia in the light of the census of May 17, 1939, "Studies on Faszyism and Hitler's Crimes" 1992, vol. 15.
  26. ^ Świerkosz K., Jews in Nazi camps in Opole Silesia during World War II, 45th anniversary of the Warsaw Ghetto Uprising (1943 - 1988), Opole 1988, pp. 98–99.
  27. ^ Neustadt (II), Encyclopedia of Jewish Life before and during the Holocaust, vol. II, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York 2001, p. 885.
  28. ^ K. Świerkosz, Jews in Nazi camps in Opole Silesia during World War II 45th anniversary of the Warsaw Ghetto Uprising (1943–1988), materials from the popular science session, Opole 1988, p. 106.
  29. ^ B. Kubit, Death March, Gliwice 2009.
  30. ^ "Głos Prudnika" 1946, no. 13/14, p. 2.
  31. ^ האוכלוסייה היהודית בפרודניק בין השנים 1534–1942 באתר השטעטל הוירטואלי
  32. ^ Cmentarz żydowski w Prudniku Jewish cemetery in Prudnik, cmentarze-zydowskie.pl
  33. ^ Jaworski W., Jewish population in the Silesian Voivodeship in the years 1922–1939, Katowice 1997, p. 125.
  34. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 140.
  35. ^ Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, “Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanystyczny ”2005, vol. V, p. 32.
  36. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 139.
  37. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005, p. 330.
  38. ^ Wetzel A., History of the town of Prudnik in Upper Silesia, Opole 2005, p. 330.
  39. ^ Żydowska aktywność gospodarcza w Prudniku | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  40. ^ M. Borkowski, A. Kirmiel, T. Włodarczyk, In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 141.
  41. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, pp. 140–141.
  42. ^ Foundation for the Preservation of Jewish Heritage in Warsaw, ref. No. 675/01.
  43. ^ A. Dereń, The November night of shame of the Prudnik inhabitants, Tygodnik Prudnicki  2007, No. 45.
  44. ^ M. Borkowski, A. Kirmiel, T. Włodarczyk, In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 139.
  45. ^ Nowy cmentarz żydowski w Prudniku (ul. Kolejowa 40) | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  46. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 141.
  47. ^ Cmentarz żydowski w Prudniku Jewish cemetery in Prudnik, cmentarze-zydowskie.pl
  48. ^ תיקון נפטרים - מידע חשוב בענין תיקון לנפטרים, באתר מוסדות התורה - בית אל, ‏2020-10-24
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_פרודניק&oldid=2493195"