קולורימטריה
קולורימטריה היא "המדע והטכנולוגיה המשמשים לכימות ולתיאור פיזי של תפיסת הצבע האנושית". היא דומה לספקטרופוטומטריה, אך נבדלת ממנה בהפחתת הספקטרום לקורלציות הפיזיקליות של תפיסת הצבע, לרוב ערכי הטריסטימולוס של מרחבי הצבעים של CIE 1931 והכמויות קשורות לכך.[1] (מרחבי הצבע CIE 1931 הם הקישורים הכמותיים המוגדרים הראשונים בין התפלגות אורכי גל בספקטרום הנראה האלקטרומגנטי, לבין צבעים נתפסים פיזיולוגית בראיית הצבע האנושית).
היסטוריה
הקולורימטר של דובוסק הומצא על ידי ז'יל דובוסק (אנ') בשנת 1870.[2]
כלים
הציוד הקולורימטרי דומה לזה המשמש בספקטרופוטומטריה. חלק מהציוד הקשור מוזכר גם לשם השלמות.
- טריסטימולוס קולורימטר מודד את ערכי הטריסטימולוס (מערכת להתאמה ויזואלית של צבע בתנאים סטנדרטיים מול שלושת צבעי היסוד - אדום, ירוק וכחול; שלוש התוצאות מבוטאות כ-X, Y ו-Z, בהתאמה, ונקראות ערכי טריסטימולוס של צבע).
- ספקטרורדיומטר (אנ') מודד את הקרינה הספקטרלית המוחלטת (עוצמתה) או הקרינה של מקור אור.
- ספקטרופוטומטר מודד את ההחזר הספקטרלי, השידור או הקרינה היחסית של דגימת צבע.[3]
- ספקטרוקולורימטר הוא ספקטרופוטומטר שיכול לחשב ערכי טריסטימולוס.
- דנסיטומטר (מד צפיפות) מודד את מידת האור העובר או המוחזר על ידי נבדק.
- מד טמפרטורת צבע מודד את טמפרטורת הצבע (אנ') של התאורה הפוגעת.
טריסטימולוס קולורימטר
בהדמיה דיגיטלית (אנ'), קולורימטרים הם התקני טריסטימולוס המשמשים לכיול צבע. פרופילי צבע מדויקים מבטיחים עקביות לאורך זרימת עבודת ההדמיה, מהקליטה ועד הפלט.
ספקטרורדיומטר, ספקטרופוטומטר, ספקטרוקולורימטר
ניתן למדוד את חלוקת הכוח הספקטרלית המוחלטת של מקור אור באמצעות ספקטרורדיומטר, הפועל על ידי איסוף אופטי של האור, ואז העברתו דרך מונוכרומטור לפני קריאתו בפסים צרים של אורך גל.
ניתן למדוד צבע מוחזר באמצעות ספקטרופוטומטר (נקרא גם ספקטרורפלקטומטר או רק רפלקטומטר), אשר לוקח מדידות באזור הנראה (וקצת מעבר) של דגימת צבע נתונה. אם מבוצעים הנוהל או נוהג של קריאה במרווחים של 10 ננומטר, טווח האור הנראה של 400–700 ננומטר יניב 31 קריאות. קריאות אלה משמשות בדרך כלל כדי לצייר את עקומת ההחזר הספקטרלית של המדגם (כמה היא משקפת, כפונקציה של אורך הגל) - הנתונים המדויקים ביותר שניתן לספק לגבי המאפיינים שלו.
הקריאות כשלעצמן בדרך כלל אינן שימושיות כמו ערכי הטריסטימולוס שלהן, אותם ניתן להמיר לקואורדינטות צבעוניות ולתמרן באמצעות טרנספורמציות של מרחב צבע. למטרה זו, ניתן להשתמש בספקטרוקולורימטר. ספקטרוקולורימטר הוא פשוט ספקטרופוטומטר שיכול להעריך ערכי טריסטימולוס על ידי שיטות נומריות לחישוב אינטגרלים מסוימים (של פונקציות התאמת הצבע במרחב מכפלה פנימי עם חלוקת הכוח הספקטרלית של האור). יתרון אחד של ספקטרוקולורימטרים על פני מדדי טריסטימולוס הוא שאין להם מסננים אופטיים, הכפופים לשונוּת ייצור, ויש להם עקומת העברה ספקטרלית קבועה - עד שהם הופכים ישנים.[4] מצד שני, מדדי טריסטימולוס נבנו ייעודיים, הם זולים יותר וקלים יותר לשימוש.[5]
ה-CIE (הנציבות הבינלאומית לתאורה) (אנ') ממליצה להשתמש במרווחי מדידה מתחת ל-5 ננומטר, אפילו עבור ספקטרום חלק. מדידות דלילות יותר אינן מצליחות לאפיין במדויק את ספקטרום הפליטה הקוצני, כמו זו של הזרחן האדום של צג CRT, המתואר בצד.
מד טמפרטורת צבע
צלמים וצלמי קולנוע משתמשים במידע המסופק על-ידי מדידים אלה כדי להחליט איזה איזון צבע יש לעשות, כדי לגרום למקורות אור שונים להיראות בעלי אותה טמפרטורת צבע. אם המשתמש מזין את טמפרטורת צבע הייחוס, המד יכול לחשב את הפרש ה-Mired, כלומר - Micro reciprocal degree - דרגת המיקרו הדדיות - שהוא הוא מדד משוער של השינוי הקטן ביותר בטמפרטורת הצבע שניתן לזהות על ידי העין האנושית, המוגדר כהדדיות של טמפרטורת הצבע כפול 106 בין המדידה לבין הייחוס, מה שמאפשר למשתמש לבחור ג'ל צבע (אנ') מְתָּקֵן או פילטר צילום (אנ') עם גורם ה-mired הקרוב ביותר.[6]
המונה בתוכו הוא בדרך כלל מד סיליקון פוטו-דיודה טריסטימולוס קולורימטר. ניתן לחשב את טמפרטורת הצבע בקורלציה מתוך ערכי הטריסטימולוס על ידי חישוב תחילה של קואורדינטות הצבעוניות במרחב הצבעים CIE 1960 (CIE 1960 color space), ולאחר מכן מציאת הנקודה הקרובה ביותר בלוקוס הפלנקי (אנ').
ראו גם
לקריאה נוספת
1. Schanda, János D. (1997). "Colorimetry" (PDF). In Casimer DeCusatis (ed.). Handbook of Applied Photometry. OSA/AIP. pp. 327–412. ISBN 978-1-56396-416-9.
- Bala, Raja (2003). "Device Characterization" (PDF). In Gaurav Sharma (ed.). Digital Color Imaging Handbook. CRC Press. ISBN 978-0-8493-0900-7.
- Gardner, James L. (במאי–ביוני 2007). "Comparison of Calibration Methods for Tristimulus Colorimeters" (PDF). Journal of Research of the National Institute of Standards and Technology. 112 (3): 129–138. doi:10.6028/jres.112.010. PMC 4656001. PMID 27110460. S2CID 1949232. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 במאי 2008.
{{cite journal}}: (עזרה) - MacEvoy, Bruce (8 במאי 2008). "Overview of the development and applications of colorimetry". Handprint.com. נבדק ב-17 ביולי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - Optronik – Photometers An informative brochure with background information and specifications of their equipment.
- Konica Minolta Sensing – Precise Color Communication – from perception to instrumentation
- HunterLab – FAQ | How to Measure Color of a Sample & Use An Index A guide to measuring color and appearance of objects. The section provides information on numerical scales and indices that are used throughout the world to remove subjective measurements and assumptions.
- NIST Publications [https://www.nist.gov/fusion-search?utf8=true&affiliate=nist-search&s=colorimetry&commit=Search related to colorimetry
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Gaurav Sharma (2002). Digital Color Imaging Handbook. CRC Press. pp. 15–17. ISBN 978-0-8493-0900-7.
- ^ Cal Poly Humboldthumboldt.edu (אורכב 08.05.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Schanda, János (2007). "Tristimulus Color Measurement of Self-Luminous Sources". Colorimetry: Understanding the CIE System. Wiley Interscience. pp. 135–157. doi:10.1002/9780470175637.ch6. ISBN 978-0-470-04904-4.
- ^ Andreas Brant, GretagMacbeth Corporate Support (7 בינואר 2005). "Colorimeter vs. Spectro". Colorsync-users Digest. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2018. נבדק ב-6 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Raymond Cheydleur, X-Rite (8 בינואר 2005). "Colorimeter vs. Spectro". Colorsync-users Digest. אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2018. נבדק ב-6 במאי 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Salvaggio, Carl (2007). Michael R. Peres (ed.). The Focal Encyclopedia of Photography: Digital Imaging, Theory and Application (4E ed.). Focal Press. p. 741. ISBN 978-0-240-80740-9.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
