קול צפת
| סוגה | ביטאון |
|---|---|
| מו"ל | ההגנה |
| עורך ראשי | ישעיהו עשני |
| תאריכי הופעה | דצמבר 1947 – מאי 1948 (כ־21 שבועות ו־6 ימים) |
| שפה | עברית |
| מדינה | פלשתינה (א"י) |
קול צפת הוא עלון שיצא לאור בידי לוחמי ההגנה במהלך המצור על צפת במלחמת העצמאות ב-1948 עד לאחר כיבוש צפת, תחילה כחוברת ואחר כך בדפים בודדים. מטרת העיתון הייתה הפצת הודעות ממטה ההגנה והעלאת המורל הקרב היהודים הנצורים. סך הכל יצאו לאור 11 גיליונות עד לאחר כיבוש העיר.
היסטוריה
רקע
ערך מורחב – הקרב על צפת
בשנת 1944 מינה פיקוד ההגנה את מאיר מיבר למפקד הרובע היהודי בצפת, והחל בעבודות ההכנה של הרובע ללחימה ולעמידה בתנאי מצור וכן ברכישה והסתרה של נשק בסליקים, בהסתר מפני השלטון הבריטי. בעיר ובסביבתה שהו באותה העת כוחות הבריטים מועטים, שמטרתם הייתה לא להתערב בהתנגשויות שבין שני הצדדים ולפנות את כוחותיהם מן העיר בבוא העת ללא פגע.
ביום שישי ה-2 בינואר 1948 התקיפו הכוחות הערביים לראשונה את הרובע היהודי במשך כתשע שעות. ההתקפה נכשלה באבדות כבדות לכוחות התוקפים.
ב-16 באפריל 1948 פינו הבריטים את כחותיהם מהעיר צפת. הכחות הערביים השתלטו מיד על נקודות מפתח בעיר, ובהמשך ניסו לפרוץ לרובע היהודי ולחסלו. כוחות ההגנה הדפו את המתקפה במאמצים רבים. האזור היהודי בצפת היה מכותר למעשה בידי הכחות הערביים, ודרכי הגישה אליו נחסמו. כוחות ההגנה הזעיקו לתגבורת את הגדוד השלישי בחטיבת יפתח של הפלמ"ח, שהצליח להגיע לעיר לפנות בוקר ה-17 באפריל.
בשבועות שלאחר מכן ניהלו כוחות ההגנה קרבות קשים לבלימת התקפות הכוחות הערביים על הרובע. בכדי להכריע את המערכה, שלח יגאל אלון את כל הגדוד השלישי של הפלמ"ח. הגדוד הגיע לעיר ב-1 במאי 1948, והחל בקרבות תנופה נגד הכוחות הערביים. ההתקפה הראשונה ב-6 במאי נכשלה והכחות נסוגו. כישלון ההתקפה גרם לדמורליזציה חריפה בקרב יהודי העיר. ההתקפה השנייה החלה ב-9 במאי והסתיימה בניצחון ההגנה. ב-11 במאי, עם שוך הקרבות, סרקו הכוחות את העיר הערבית, שנמצאה ריקה, והודיעו על כיבוש העיר.
קול צפת
בתחילת המאבק, המורל בקרב תושבי צפת היה ירוד, ורבים מתושבי העיר התכוננו לנסיגה כללית, בהתאם להצעתם החוזרת ונשנית של השלטונות הבריטיים. כך לדוגמה, ב-24 בדצמבר 1947 כתב דוד בן-גוריון ביומנו: "פחד גדול בצפת וקשה להשתלט על הציבור. גם המנהיגים פוחדים. אם יהיה חופש תנועה יעזבו רבים את צפת"[1]. לצורך כך, במקביל להתמקדות במשמעת הצבאית, החליטה הנהגת העיר שיש להשקיע גם בשיפור מורל הציבור והלוחמים. בדצמבר 1947 כינס מפקד העיר מאיר מיבר בעליית הגג של מפקדת ההגנה את מיטב הכותבים שבעיר והקים את "קול צפת". העיתון, בטורים לוחמניים ובעלי מסר מעודד ומסרים ישירים ועדכונים ממפקדת ההגנה, השפיע רבות על המורל בקרב יהודי העיר, תבע את הירתמותם למאבק ונסך בהם תקווה עד לכיבושה.
לעורך העיתון מונה העיתונאי תושב העיר ישעיהו עשני, שגם קבע את שם העיתון ואת הסיסמה. בהמשך שימש עשני לרכז ההסברה ברובע היהודי בצפת. חברי מערכת נוספים היו יצחק גייגר שערך את מדור הידיעות, וי. חזנובסקי. מאמרי המערכת ורוב הידיעות בעיתון הובאו בעילום שם.
שני הגיליונות הראשונים יצאו לאור אחת לחודש בחודשים שבט ואדר א' ה'תש"ח, ינואר-פברואר 1948, והם כללו 18 ו-22 עמודים בהתאמה, באורך 16 ס"מ. בדף השער היה ציור של הרי מירון שמעליהם ניצבת יד האוחזת בחרב שהוא גם מושא של לפיד, מאת הצייר מ' אריה (מוסקוביץ), ועליו התנוססה סיסמת העיתון: הפסוק (במדבר י, לה) ”קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ”. בבחירת הסיסמה, וכן בתכני העיתון, נעשה מאמץ מיוחד למצוא מסילות ללב האוכלוסייה המדולדלת, שהייתה ברובה דתית[2]. לצד דבר המערכת והודעות ממטה ההגנה, הכילו הגיליונות ברכות אישיות, שירים וקטעים הומוריסטיים. מחיר העיתון היה 35 מיל.
עקב המחסור בנייר בעיר הנצורה החל העיתון לצאת במתכונת של דפים בודדים[3], בגודל 23X33 ס"מ. הגיליונות הבאים יצאו במהדורה יומית בין ה-23 באפריל, ערב פסח ה'תש"ח ועד ל-12 במאי 1948, יום למחרת כיבוש צפת. בראש גיליונות אלו צוין כי הם "יוצאים לאור בפקודת מפקד העיר צפת, מטעם ארגון ההגנה העברי בא"י", ומחירם היה 10 מיל א"י.
בתקופה זו, בשיאם של הקרבות החריף העלון את מסריו. זכור במיוחד דבר המערכת (מאת יצחק גייגר) מיום ה-7 במאי 1948, תחת הכותרת "לא נזוז מצפת":
לא נזוז מצפת! – זו הייתה תגובת יהודי צפת לאויביהם מאז מלחמת היהודים ברומאים ועד עתה, כשרבבות קלגסי רומא החמושים היטב במיטב הנשק והרכב פלשו דרך גבולות הצפון ועלו על ירושלים, נתקלו בדרכם בשרשרת מבצרי הגליל וצפת בתוכם שנלחמו מלחמת גיבורים נואשת מבלי להיכנע.
לא נזוז מצפת! – הייתה החלטת רבה ומנהיגה הגדול והדגול הרב אברהם דב מאבריטש בימי הביזה והשוד של שנת תקצ"ז (1837) כשהשכנים הערבים ואלפי הדרוזים הפולשים באו לעשות כלה ביישוב היהודי הפורח בצפת. . .
לא נזוז מצפת! – הייתה תשובת יהודי צפת לשלטונות הבריטיים שהציעו להם לפנות העיר בשנת הדמים בתרפ"ט.
לא נזוז מצפת! – זוהי תשובתנו גם בימים גורליים אלה, כשישמעאל ועמלק עשו יד אחת להשמידנו.
לא נזוז מצפת, כי הנה פעמי הגאולה מתדפקים ומתקרבים אל שערי עיר הקודש הנצורה. המצור יוסר ועוד ישמעו בחוצותיה קול ששון וקול שמחה, והעם העברי יקום ויבנה את צפת המשוחררת לתפארת ולתהילה, כבירת הגליל העברי המחודש. כה לחי!!!
בין האתגרים בהוצאת העיתון בשעת המלחמה היה מציאת מקורות תקציב. בין השאר, נסמך העיתון על הקנסות שהושתו על הלוחמים בסך 25 גרוש על כל כדור מיותר, במטרה לקמץ בנשק[4].
העיתון הודפס בחצות הלילה בדפוס הגליל – בית דפוס קטן, שנתפס על ידי ההגנה ונמסר לאיש הפלמ"ח אהרון בן-זקן (בזק) לצורך הדפסת העיתון, ובהמשך להנפקת בולי צפת.
בי"א באייר ה'תש"ט (10 במאי 1949), לרגל ביום השנה לשחרור צפת, יצא לאור גיליון נוסף בהוצאה מיוחדת, באורך ארבעה עמודים[5].
לקריאה נוספת
- מאיר מיבר, צפת ממצור לשחרור, ספריית כיס לחייל העברי, הוצאת שירות התרבות של צה"ל
- ישעיהו עשני, בסמטאות צפת, בהוצאת ספריית צפת, 1961
- יחיאל לימור, יאיר ספרן, הקול שמאחורי הפגזים והיריות: 'קול צפת' - העיתון שהופיע בצפת במלחמת העצמאות, קתדרה, 168, 2018 עמודים 101–118
ראו גם
קישורים חיצוניים
- צילום שער גיליון ב' וגיליונות ה' ו-ז', וגיליון י"א בפורטל בידספיריט
- צילום גיליון ט', באתר של זאב גלילי
הערות שוליים
- ^ דוד בן גוריון, 'יומן המלחמה 1949-1947', כרך ג'
- ^ מאיר מיבר בשיחה עם דני צדקוני, למרחב, 30 באפריל 1968
- ^ בעיר הערבית נפלה מהומה, דבר, 24 באפריל 1958
- ^ ישעיהו עשני, במכתבו למערכת האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו
- ^ תצלום הגיליון, באתר בידספיריט
