קונסטרוקטיביזם (למידה)
קונסטרוקטיביזם (בחינוך) היא תאוריה חינוכית המסבירה כיצד נרכש ידע. התאוריה מדגישה את חלקו של התלמיד בתהליך הלמידה ומעודדת למידה אקטיבית. הלמידה מתבצעת תוך כדי תהליך של עשייה, בדרך של הבניית ידע ואחריותו של הלומד על הידע. משמעות המילה "קונסטרוקט" (construct) היא בניה. בניית ידע או הבניית הידע היא העיקרון המנחה תאוריה זו.
יכולותיו של התלמיד בלמידה מתפתחות במקביל להתפתחות הקוגניציה וכל אחד מהשלבים מתבסס על השלב הקודם תוך כדי אינטראקציה עם סביבתו בתהליך פעיל.[1] בשנים האחרונות נידונה הגישה הקונסטרוקטיביסטית בהרחבה כבסיס לרפורמה בדרכי ההוראה.
ארבע תפיסות יסוד מאפיינות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ללמידה:
- אין קיום לידע במנותק מהיודע.
- למידה היא פעילות הבנייתית.
- למידה היא פעילות ממוקמת בהקשר.
- למידה היא פעילות חברתית.
שורשים היסטוריים
מבחינות רבות מהווה הגישה הקונסטרוקטיביסטית המשך לגישות הפדגוגיות הפרוגרסיביות מהמאה ה-18 ואילך, כמו למשל גישותיהם של ז'אן-ז'אק רוסו ושל ג'ון דיואי. גישות אלו דגלו בהצבת "הילד במרכז", והדגישו את הצורך ב"למידה בהקשר" – למשל לימוד גאוגרפיה בדרך של טיולים בשטח ולא שינון שמות מדינות וערי בירה.
למרות שניתן למצוא שורשים לגישה הקונסטרוקטיביסטית בגישות פרוגרסיביות שונות בעבר, קיים בכל זאת ייחוד לגישת ההוראה ולנסיבות הקיימות בבתי הספר של היום. הגישה הקונסטרוקטיביסטית, יותר מהגישות הפרוגרסיביות המוקדמות, מעוגנת במחקר בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה. המחקר הקוגניטיבי התרחב בשנים האחרונות וסיפק הבנות חדשות ביחס לאופיו של תהליך הלמידה. מאז שנות ה-60, מחקרים רבים בתחום תיארו והסבירו תפיסות חליפיות של תלמידים, אופני חשיבה ופתרון בעיות בתחומי דעת רבים ושונים, שימוש בייצוגים בלמידה והוראה, ומטה-קוגניציה. נוסף לכך, מחקרים בגישה פרשנית סיפקו תובנות לגבי ההשפעות החברתיות והתרבותיות על תהליך הבניית הידע. בהשפעת מחקרים אלו, הוצעו דרכים חדשות להגדרת מעשה ההוראה, למשל כיצירת ידע משותפת עם התלמידים. המורה במחקרים אלו נתפס כסוכן לשינוי מושגי, כמנחה וכתומך בקהילת לומדים.
הבדלים נוספים בין הגישה הקונסטרוקטיביסטית והגישות הפרוגרסיביות בחינוך בעבר קשורים בתנאי הסביבה החברתית ובפרט התנאים בבתי הספר. עד לא מזמן רוב כיתות הלימוד היו דלות במקורות מידע. מקורות אלו היו מוגבלים בעיקר למורה ולספר הלימוד. כיום, באמצעות האינטרנט, התלמידים נהנים מגישה קלה לכמויות בלתי מוגבלות של מידע. סביבת המחשב מאפשרת גם ארגון והצגה של הידע בדרכים חדשות לגמרי. למרות שהשימוש במחשבים בבתי הספר הוא עדיין יחסית מועט ושמרני בגישתו הפדגוגית, תלמידים רבים יכולים כיום לחקור עולם של רעיונות בדרכים שהיו בלתי אפשריות לפני שנים מעטות בלבד.
בנוסף להשפעות הטכנולוגיה, כיתת הלימוד היום נמצאת בסביבה שונה מבחינת התנאים החבריים והכלכליים. השימוש הנרחב במבחנים אחידים (כמו מבחני "מיצב") בשלבי הלימוד השונים בבית הספר פועלים לחיזוק גישות שמרניות ביחס ללמידה והוראה. לעומת זאת, שוק העבודה מעריך כיום דווקא עובדים המסוגלים לחשוב באופן יצירתי, להשתלב בגמישות בסביבות עבודה חדשות, לזהות בעצמם בעיות, וליצור מוצרים מורכבים בשיתוף פעולה עם אחרים – כל אלו נושאים העומדים במרכזה של גישת הלימוד הקונסטרוקטיביסטית.
שתי תאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה הובילו לקונסטרוקטיביזם בחינוך:
התאוריה הקוגניטיבית התפתחותית של ז'אן פיאז'ה (1972)
התאוריה מדגישה את הפרט ואת הבניית הידע. על פי פיאז'ה, ידע לא נמסר כפי שהוא מאדם לאדם, אלא מתקיים תהליך רכישה שבו התלמיד, תוך כדי 'פגישה עם גירוי', בונה לעצמו את מטעני הידע האישיים בהתאם לידע קוגניטיבי קודם שיש לו ולהקשר שבו מתקיימת הפעילות, כתוצאה מכך המוח נבנה ומסתעף יום יום.
רכישת הידע נעשית בתהליך הדורש מהתלמיד להיות פעיל, לקשר ידע קיים ומיומנויות קיימות לידע חדש. בתהליך זה מבנה הלומד את הידע שלו על ידי יצירת מארג קשרים סמנטיים בין ידע קיים לידע חדש.[2] סביבות למידה קונסטרוקטיביות מאפשרות לתלמידים לחשוב, לרכוש מיומנויות של טיפול במידע ולהפוך אותו לידע.
ע"פ ד"ר קרומהולץ,[3] ניתן לראות כי על פי הגישה הקונסטרוקציוניסטית Constructionism של סימור פאפרט[4] ושל רזניק תהליך למידה אשר מתקיים תוך כדי בניית תוצר ממשי, יכול להביא את הלומד להבניה של ידע על בסיס התנסותו האישית. על פי פאפרט, תהליך בנית הידע החדש יהיה יעיל יותר כאשר הלומד יעסוק בבניה של תוצר.
על התוצר להיות מוחשי, אישי ומשמעותי, הוא מתייחס לחשיבות של תהליך הבנייה המוחשי כתומך בתהליך הבנייה המנטאלי בראשו של הלומד: ”התוצר יכול להיות ארמון מחול, שיר, סיפור, מכונה מאבני לגו, תוכנית בשפת מחשב, או תאוריה על תולדות היקום”. החלק המהותי הוא שהלומד עוסק ביצירה של משהו בעל משמעות לעצמו או לסובבים אותו. מכאן, שהדגש הוא על הבניית הידע. התלמיד לא מקבל ידע באופן פסיבי מן המורה המלמד אותו, אלא שבתהליך פנימי קוגניטיבי מתרחשת אצלו הבניית ידע, על ידי קישור ידע קיים לידע חדש, בתהליך זה הוא עצמו פעיל. וכדי שהתהליך יתקיים חייבת להתקיים אינטראקציה בין הלומד לבין הסביבה. המושגים המשמשים תאוריה זו הם: "הטמעה", "התאמה", "הצורך בארגון" ו"הצורך באיזון".
התאוריה החברתית-פסיכולוגית של לב ויגוצקי (1962)
התאוריה מדגישה את הצד החברתי ואת התודעה. על פי ויגוצקי, כל הפונקציות המנטאליות ברמה הגבוהה מתפתחות מיחסים חברתיים. למידה משמעותית מתקיימת תוך דו-שיח והחלפת דעות בין עמיתים (מינץ ונחמיאס, 1998) כלומר מתקיימת למידה שיתופית.
לקשרי הגומלין בין התלמיד לבין הסביבה החברתית יש השפעה מכרעת על הבניית הידע, מיצוי פוטנציאל ההתפתחות מותנה בקיום יחסי גומלין חברתיים מלאים בתוך קבוצת הלמידה. תלמיד רוכש ידע כאשר הוא מתמודד עם בעיה או מתכנן דבר חדש, תהליך המתרחש במצב של חוסר ודאות או דיסוננס קוגניטיבי. בפני הקבוצה מוצגת בעיה או רעיון לדיון, התלמידים מתמודדים עם הנושא תוך העלאת שאלות על יסוד ידע קיים ומידע שאספו סביב הנושא.
התלמידים מזהים את הבעיה שיש לחוקרה, מנתחים את ההיבטים השונים הדרושים לפתרון הבעיה. למידת החקר סביב הנושא נערכת באופן אישי וקבוצתי, בסיום המחקר התלמידים מוסרים דווח, ויתר חברי הכיתה מעריכים את התוצאות.
שילוב הגישות
לפי הגישה הקונסטרוקטיביסטית הידע נבנה אצל הלומד בתהליך פעיל של מעורבות ויחסי גומלין עם הסביבה ועם לומדים אחרים, מכאן שתוכנית לימודים צריכה להוות סביבה שבה התלמידים פועלים כממציאים וכמדענים, הם אינם לומדים רק עובדות ושיטות אלא גם דרכי חשיבה ותהליכים שיטתיים לפתרון בעיות.
עיסוקה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית בחינוך הוא בשוני בין סביבות למידה המיועדות להעברת ידע, לסביבות המיועדות להבניית ידע. מטרת הלמידה העיקרית על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית היא "ללמוד ללמוד". המורה אינו נתפס כספק הידע, אלא כמדריך תהליך הלמידה. התלמידים נתפסים כפעילים ועצמאיים, המקיימים מידה רבה של שיתוף פעולה ביניהם - תפקיד חדש לתלמידים אחד ביחס לשני. ניסיון לבסס את הלמידה בבית הספר על למידה אותנטית, חשיבה ביקורתית, יצירת ידע ותפקידים חדשים לתלמיד, למורה ולבית הספר. משמעות הנושאים הנלמדים אינה ניתנת ללומד, היא ניתנת על ידי הלומד. הקונסטרוקטיביזם הוא פדגוגיה חדשה המדגישה מה עושים התלמידים, לעומת הדגש המסורתי בנושא מה עושים המורים.
אחד ממקורות העניין העיקריים במעבר לצורת למידה קונסטרוקטיביסטית הוא כתגובת נגד ללמידה באמצעות שינון. בכיתת הלימוד הממוצעת, מודל ההוראה המקובל הוא הוראה ישירה. תפקידו המרכזי של המורה בכיתה הוא להעביר ידע. התלמידים צריכים לקלוט את הידע המגיע ישירות מהמורה. תפקיד התלמיד הוא קליטה וציות. במודל זה, תפקוד המורה בפני הכיתה הוא קריטי. תפקיד המורה הוא לארגן את הידע למנות קטנות אותן יכול התלמיד לקלוט ולעכל. הכיתה הקונסטרוקטיביסטית אמורה להיות מאורגנת במודל אחר. התלמידים ולא המורים הם אלו האחראיים על ארגון המידע, חקר סביבת הלימוד, בניית משמעות, ביצוע פעילויות למידה שונות ומעקב אחר תהליך הלמידה של עצמם.
מיקומה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית ביחס לתאוריות למידה חליפיות
על פי תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית, למידה וחינוך נתפסים כמיועדים לשינוי התנהגותם של יחידים בתהליך של ניסוי וטעיה. בתהליך זה ניתן חיזוק חיובי להתנהגויות הרצויות וחיזוק שלילי לאלו שאינן רצויות (למשל טעות בנושא הנלמד). נאמר כי התרחשה למידה במקרה בו ניתן לצפות בבירור בשינוי בהתנהגות. השתתפות הלומד היא פסיבית, ועיקרה תגובה לגירויים חיצוניים. הידע נתפס כאובייקטיבי, נתון ומוחלט. ניתן תפקיד חשוב למשוב מיידי של המורה לפעולותיו של התלמיד. תאוריות למידה ביהביורליות ניסו להסביר את תהליך הלמידה במושגי התנהגות ניצפית, מבלי לקחת בחשבון תהליכים מנטליים.
על פי תאוריות קוגניטיביסטיות, חשיבה היא הנושא המרכזי. הדגש הוא על "כלים" קוגניטיביים המסייעים בתהליכי חשיבה.
על פי תאוריות למידה קונסטרוקטיביסטית הלמידה נתפסת כתהליך פעיל מצידו של הלומד. היחס ל"טעויות" של הלומד אינו שלילי, הן נתפסות כהזדמנויות ללמידה. הידע נבנה דרך חוויה של הלומד. הידע נמצא בראשו של הלומד. הוא אינו חיצוני. למידה היא תהליך פעיל של פרשנות אישית של העולם ויצירת משמעות. אמונותיו וערכיו של הלומד משמשים בתהליך פרשנות זה. הלמידה מתרחשת בהקשרים רלוונטיים עבור הלומד.
הלמידה כפעילות הבנייתית (קונסטרוקטיביסטית)
לקונסטרוקטיביזם שורשים רבים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה של המאה ה-20. הגישה הקונסטרוקטיביסטית רואה בלמידה יותר מקבלת מידע. הלמידה נתפסת כתהליך פעיל של בנייה עצמית של ידע ומיומנויות. למשל, למידה מתרחשת כל יום בעבודה ובפתרון בעיות, בלא כל העברה של מידע מאדם אחד לאחר. המיומנויות החשובות ביותר הן פתרון בעיות, הנמקה וחשיבה ביקורתית - שימוש פעיל בידע. התנאים המתאימים ללמידה כזו הם סביבות מורכבות, מציאותיות ורלוונטיות, המאפשרות עבודה משותפת, ריבוי נקודות מבט ומודעות עצמית לתהליך בניית הידע.
על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, תהליך הלמידה כולל שלושה חלקים עיקריים: קוגניטיבי, רגשי ומטה-קוגניטיבי.
- הרכיב הקוגניטיבי בלמידה כולל למשל: מציאת ויצירת קשרים בין ידע קודם וידע חדש, יישום הידע וסיכום הידע החדש. נעשית לעיתים הבחנה בין סוגים שונים של ידע: עובדות, מבנים, פרוצדורות, מושגים, עקרונות, שיטות, ויחסים. הבחנה חשובה נוספת היא בין ידע דקלרטיבי (לדעת מה) וידע פרוצדורלי (לדעת איך).
- הרכיב הרגשי בלמידה כולל למשל: מציאת אתגרים, שמירת מוטיבציה וביטחון עצמי, גאווה בתוצאות. פיתוח מערכת יעילה של גישות וערכים. הפקת הנאה מתהליך הלמידה. לדעת ליצוק מוטיבציה עצמית ללמידת נושא חדש קשה.
- הרכיב המטה-קוגניטיבי בלמידה כולל למשל: תכנון תהליך הלמידה, למשל לוח זמנים. ניתוח הקשיים והכישלונות. הערכת התוצאות.
הלמידה כפעילות תלוית הקשר
המחשבות והמעשים של בני אדם מתפתחים בהקשר חברתי קונקרטי. מטרת תהליך הלמידה היא יצירת משמעות, הבנת מושגים באמצעות שימוש בהם, בהקשר דומה זה בו ידרשו להשתמש מחוץ לבית הספר. התייחסות ללמידה כפעילות תלוית הקשר היא בעלת השפעה על חלוקת התפקידים בין המורה לתלמידים. בתהליך הלמידה המסורתי, התלמיד מבצע את הוראות המורה. התלמידים תלויים בהוראות המורה ולא מתמודדים בעצמם עם הידע בהקשר מציאותי. הגישה הקונסטרוקטיביסטית שואפת להעביר בהדרגה את האחריות על תהליך הלמידה מהמורה לתלמיד. החלפת שליטה חיצונית בתהליך הלמידה בשליטה פנימית. אפשר להוסיף שגם כך ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מבוססת על תורת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית. ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מבוססת על האמונה כי הלמידה מתרחשת כאשר הלומדים מעורבים באופן פעיל בתהליך של משמעות ובניית ידע לעומת קבלת מידע באופן פסיבי. הלומדים הם יצרני המשמעות והידע. ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מטפחת חשיבה ביקורתית ויוצרת לומדים מוטיבציה ועצמאית. מסגרת תאורטית זו גורסת כי הלמידה תמיד מתבססת על ידע שתלמיד כבר יודע; ידע מוקדם זה נקרא סכימה. מכיוון שכל הלמידה מסוננת באמצעות סכימות קיימות, קונסטרוקטיביסטים מרמזים על כך שלמידה יעילה יותר כאשר התלמיד מעורב באופן פעיל בתהליך הלמידה במקום לנסות לקבל ידע באופן פסיבי. מגוון רחב של שיטות טוענים כי הם מבוססים על תורת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית. רוב השיטות הללו מסתמכות על צורה מסוימת של גילוי מודרך, שבו המורה נמנע מרוב הוראה ישירה ומנסה להוביל את התלמיד באמצעות שאלות ופעילויות כדי לגלות, לדון, להעריך ולהעריך את הידע החדש.
מאפייני פעילות מורים ותלמידים בכיתת הלימוד הקונסטרוקטיביסטית
- התלמידים עוסקים בפעילויות מבוססות פתרון בעיות.
- המורים מספקים לתלמידים מגוון מקורות מידע.
- התלמידים עובדים על משימות השיעור תוך שיתוף פעולה ודיאלוג אחד עם השני.
- התלמידים נדרשים ליישם את הידע שרכשו בצורות שונות ובמשימות מגוונות.
- המורים משתמשים במגוון של אסטרטגיות הערכה כדי להבין כיצד מתפתחים רעיונותיהם של התלמידים, ולתת משוב על תהליך הלמידה, ולא רק על תוצריו הסופיים.
- הלמידה מוכוונת יישום (application oriented).
- תהליך הלימוד הוא זה הנמצא במרכז ולא התוצר.
- פרספקטיבות מרובות וייצוגים של מושגים ותוכן מוצגים ומעודדים.
- מטרות ויעדים נגזרים על ידי התלמיד או במשא ומתן עם המורה או המערכת.
- המורים משרתים תפקיד של מדריכים, צגים, מאמנים, מדריכים ומנחים.
- פיגומים הוא הקל על מנת לעזור לתלמידים לבצע רק מעבר לגבולות היכולת שלהם.
- מורכבות הידע באה לידי ביטוי בדגש על יחסי גומלין קונספטואליים למידה בין-תחומית.
- השגיאות מספקות את ההזדמנות לתובנה בבניית הידע הקודם של התלמידים.
- ללומדים ניתנת הזדמנות לחניכות הלמידה בה קיים מורכבות גוברת של משימות, מיומנויות ורכישת ידע.
ראו גם
לקריאה נוספת
- גישות ללמידה (כולל קונסטרוקטיביזם והוראה לשם הבנה) - מראי מקום
- ברוקס, ז' ג. ברוקס, מ ג'. (1997). לקראת הוראה קונסטרוקטיביסטית. משרד החינוך ומכון ברנקו וייס.
- ברוקס, ז' ג. ברוקס, מ ג'.(1999). האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי. ברנקו וייס.
קישורים חיצוניים
- מאמר באתר משרד החינוך
- מאמרים מקוונים בנושא "קונסטרוקטביזם"
- בו לוטו + איימי או'טול: מדע זה לכולם, כולל ילדים – על חשיבות המשחק ולמידת החקר לפיתוח הבנה מדעית. הרצאה באנגלית מאתר TED עם כתוביות בעברית
- The Growth of Knowledge – סרטון הסבר על התפתחות קוגניטיבית והבניית מידע מתוך CrashCourse (באנגלית)
- קונסטרוקטיביזם: תיאורית הלמידה המהפכנית - מאמר הסבר על התאוריה באתר "ללמוד בגדול"
- [Condtructicist Approach to Learning An Effective Approach of teaching Learning Jayeeta Bhattacharjee http://www.irjims.com/files/Jayeeta-Bhattacharjee_3g63qwlq.pdf ]
הערות שוליים
- ^ מיודוסר, ד' (1995). מציאות מדומה במערות לסקו: על יחסי-גומלין בין טכנולוגיות ידע ותהליכים קוגניטיביים. אצל חן, ד' (עורך) החינוך לקראת המאה ה-21, תל אביב: בהוצאת רמות; עמ' 564-549
- ^ מינץ ר. ונחמיאס ר. (1998). "הוראת מדע וטכנולוגיה בעידן הידע", מחשבים בחינוך, גיליון 45- 46
- ^ ד"ר נירה קרומהולץ, "מרכז אידאה", אונ' ת"א
- ^ Papert, S.(1980). Computers for Children Mindstorms, NY: Basic Books
