קו ארבטסקו פוקרובסקאיה
.svg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | רוסיה |
| עיר | מוסקבה |
| מפעיל | Московский метрополитен |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו | 13 במאי 1938 |
| מידע על הקו | |
| תחילת הקו | שיולקובסקאיה |
| סיום הקו | פיאטינצקויה שאסה |
| אורך הקו | 45.1 ק"מ |
| צבע על המפה | כחול |
| מספר התחנות | 22 |
| רשימת התחנות | |
| שיולקובסקאיה פרבומאיסקאיה איזמאילובסקאיה פרטיזאנסקאיה סמיונובסקאיה אלקטרוזאבודסקאיה באומנסקאיה קרואסקאיה פלושאד רבולוצי ארבאטסקאיה סמולנסקאיה קייבסקאיה פארק פובדי סלאביאנסקי בולוואר קונצבסקאיה מולודיוז'נאיה קרילאצקויה סטרוגינו מאיאקינו וולקולאמסקאיה מיטינו פיאטינצקויה שאסה | |
קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה (ברוסית: Арбатско-Покровская линния) (קו מס' 3) הוא אחד מ-15 הקווים של הרכבת התחתית של מוסקבה.
כרונולוגית, זהו הקו השני שנפתח. הוא מחבר בין מחוז מיטינו והעיר קרסנוגורסק לצפון-מערב מוסקבה והפרוורים המזרחיים של הבירה הרוסית דרך מרכז העיר.
על הקו פרוסות 22 תחנות, המרכיבות קו באורך של כ-45.1 קילומטרים, שהופכים אותו לקו הארוך ביותר במערכת.
היסטוריה
ההיסטוריה של קו זה היא אחת המורכבות ביותר ברכבת התחתית של מוסקבה, בעיקר בגלל, למשל, שינויי שמות תמידיים. ב-1935, כאשר נפתח המקטע הראשון, הסתעפות מהקו המקורי בזמנו (קו סוקולניצ'סקאיה) הגיעה מתחנת אוחוטני ריאד עד לכיכר סמולנסקאיה כל טבעת הגנים. ההסתעפות הזו הורחבה עד לתחנת הרכבת קייבסקי ב-1937.
ב-1938 אותו מקטע פוצל לקו נפרד, ומקטע נוסף נפתח, אשר חיבר בין גן אלכסנדר ותחנת הרכבת קורסקי. למרות פריצת מלחמת העולם השנייה, הבנייה של המטרו נמשכה, וב-1944 שלוש תחנות חדשות נפתחו על הקו הזה.
החלק המזרחי של הקו הורחב שלוש פעמים, כאשר הרחבה אחת הייתה לתחנה הזמנית פרבומאיסקאיה שהייתה תחנה זמנית בתוך דפו. התחנה הוחלפה ב-1961 בשלוש תחנות: איזמאילובסקי פארק, איזמאילובסקיה ופרבומאיסקאיה. התחנות הללו הדגימו את שינויי העיצוב בין הארכיטקטורה הסטליניסטית לרעיונות המינימלסטים החדשים שנתמכו על ידי השלטון של ניקיטה חרושצ'וב. הקו הגיע לנקודת הסיום המזרחית הנוכחית שלו בשנת 1963 עם הרחבה לתחנת שיולקובסקאיה.
לקצה המערבי של הקו היסטוריה הרבה יותר מסובכת. אף על פי שתחנות ראשונות בקצה המערבי נבנו מתחת לפני השטח, בהתחשב בחשיבותן במרכז מוסקבה והאיום של מלחמה גרעינית, נחשב שתחנות קיימות אלה יהיו חסרות תועלת כמקלטים. לכן, כדי לפתור בעיה זו, הוחלט לבנות קטעים מפלסים עמוקים מקבילים לכל תחנה ולסגור את התחנות הישנות יותר. החלק העמוק יותר של הקו נפתח בשנת 1953.
הקו תוכנן להתרחב מערבה, למחוז פילי, אבל נסיבות פוליטיות עוד פעם גרמו לכך שההרחבה לא נבנתה. ניקיטה חרושצ'וב התרשם מהרשת הנרחבת של תחנות עיליות בזמן הביקור שלו בארצות הברית. בגלל זה, הוא קידם את הרעיון של בניית קו פיליובסקי מעל האדמה יותר מאשר מתחתה. הקטע הראשון של קו פיליובסקי נפתח ב-1958 כאשר הוא מורכב מ-4 תחנות.
קו פיליובסקי הסתבר כניסוי מצער, וב-2003, יותר מ-50 שנה לאחר פתיחת סיום הקו במערב, תחנת פארק פובדי נפתחה.
לקחו 15 שנה כדי לבנות את התחנה העמוקה ביותר ברכבת התחתית (עם זאת רוב הזמן הבנייה הושהתה עקב המחסור במימון בסוף שנות ה-90). ב-2008 החלק המערבי של הקו הורחב אל מחוז סטרוגינו עם סיפוח כמה תחנות מקו פיליובסקי והרחבת הקו הנוכחי ב-16 קילומטרים. בסוף שנת 2009, קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה נהיה הקו הראשון במערכת שחצתה את גבולות העיר מוסקבה וסיפק שרותי תחבורה מהירה לעיר קרסנוגורסק.
ציר זמן
| מקטע | תאריך הפתיחה | אורך |
|---|---|---|
| ניתוק קייבסקאיה - אלכסנדרובסקי סאד מקו סוקולניצ'סקאיה. | 13 במרץ 1938 | 4 ק"מ |
| אלכסנדרובסקי סאד - קורסקאיה | 4 ק"מ | |
| קורסקאיה - פרטיזנסקאיה | 18 בינואר 1944 | 7.1 ק"מ |
| אלקטרוזאבודסקאיה | 15 במאי 1944 | לא ידוע |
| פלושאד רבולוציי - קייבסקאיה | 5 באפריל 1953 | 4 ק"מ |
| פרטיזנסקאיה - פרבומאיסקאיה (הישנה) | 24 בספטמבר 1954 | 1.5 ק"מ |
| פרטיזנסקאיה - פרבומאיסקאיה (החדשה) | 21 באוקטובר 1961 | 3.8 ק"מ |
| פרבומאיסקאיה - שיולקובסקאיה | 22 ביולי 1963 | 1.6 ק"מ |
| קייבסקאיה - פארק פובדי | 6 במאי 2003 | 3.2 ק"מ |
| פארק פובדי - קונצבסקאיה | 7 בינואר 2008 | 4.9 ק"מ |
| ניתוק קונצבסקאיה - קרילאצקויה מקו פיליובסקאיה | 4.3 ק"מ | |
| קרילאצקויה - סטרוגינו | 6.6 ק"מ | |
| סלאביאנסקי בולוואר | 7 בספטמבר 2008 | לא ידוע |
| סטרוגינו - מיטינו | 26 בדצמבר 2009 | 6.6 ק"מ |
| מיטינו - פיאטינצקויה שאסה | 28 בדצמבר 2012 | 1.5 ק"מ |
| סה"כ | 22 תחנות | 45.1 ק"מ |
- בעקבות מסלול חדש לקייבסקאיה במקום לסגור אחת דרך אלכסנדרובסקי סאד.
- עם סוף 1961 נסגרה התחנה הזמנית פרוומייסקאיה יחד עם קטע מסלול.
שינויי שם
| תחנה | שמות קודמים | שנים |
|---|---|---|
| Partizanskaya | פארק איזמילובסקי קולטורי אי אוטדיחה אימני סטלינה | 1944–1946 |
| איזמילובסקאיה | 1946–1962 | |
| פארק איזמילובסקי | 1962–2005 | |
| איזמילובסקאיה | פארק איזמילובסקי | 1961–1962 |
| סמיונובסקאיה | סטלינסקאיה | 1944–1961 |
העברות
| מעבר ל | ב |
|---|---|
| קו סוקולניצ'סקאיה (1) | ארבטסקאיה |
| קו זמוסקבורצקאיה (2) | פלושאד רבולוצי |
| קו פיליובסקאיה (4) | קייבסקאיה
קונצבסקאיה |
| קו קולצבאיה (5) | קורסקאיה
קייבסקאיה |
| קו סולנצבסקאיה (8A) | פארק פובדי |
| קו סרפוכבסקו - טימיריאזבסקאיה (9) | ארבאטסקאיה |
| ליובלנסקו - דמיטרובסקאיה (10) | קורסקאיה |
סוגי רכבות
הקו משורת על ידי דפו אחד: איזמאילובו (#3) וכיום משויכים אליו 43 מערכי רכבות, שבעה קרונות כל אחד. היסטורית, אף אחת מהרכבות ששומשו בקו הזה היו מהחדשות ביותר. יותר נכון רוב מערכי הרכבות בו נחשבו כישנים יותר וכבר לא שומשו בקווים אחרים.
כך, כל המערכים שהוצאו משימוש בקו הזה נשלחו אל מגרש הגרוטאות. למשל: המערכים מסוגים Am ו-Bm ב-1975, סוג D ב-1995 וכרגע סוג E. כרגע קו משורת על ידי סדרות 81-74x. (מערכים של חמישה קרונות).
אירועים ותוכניות אחרונים
המערב
בשנת 1953, לאחר סגירת התחנות הרדודות בין פלושאד רבוליוצי לקייבסקאיה והחלפתן בעומק הנוכחי, תוכננו להתחיל הרחבות מערבה יותר. עם זאת, השראתו של ניקיטה חרושצ'וב לאחר ביקור במטרו של העיר ניו יורק הובילה לביטול כל העבודות ולפתוח מחדש את התחנות הרדודות באמצעות מסלול פנים מערבי היוצר את קו פיליובסקאיה. אף על פי שבניית תחנות עיליות הגיעה למחוזות המערביים של מוסקבה באמצע שנות השישים, אקלים החורף הרוסי גבה את אותותיו על תפעול וניהול קו פיליובסקאיה.
נוסף על כך, המחוזות הצפון-מערביים של מוסקבה, כולל מחוזות סטרוגינו ומיטינו, שנבנו בשנות השבעים והשמונים נותרו מבודדים. כל קווי אוטובוסים והחשמליות באזור שהובילו לתחנות שוקינסאיה וטושינסקאיה של קו טגאנסקו-פוקרובסקאיה, מה שהפך את הקו הזה לעמוס ביותר. באמצע שנות השמונים היה ברור שצריך שחזור מורכב בכדי לפתור את בעיות התובלה במערב מוסקבה. התוכניות הראשונות לקישור סטרוגינו למרכז העיר התגבשו בסוף שנות ה-60 לפני שהן נבנו. בתוכנית הכללית של אמצע שנות ה-60 הוצעה הצעה שקו מספר 2, יקיים הסתעפות מפוליז'ייסקאיה מערבה לכיוון חורוסובו, סרברני בור ובסוף לסטרוגינו ואחר כך לכיוון קרסנוגורסק. אף על פי שפוליז'ייבסקאיה נפתחה בשנת 1972 עם שלושה רצפים, מעולם אלה לא היו אמורים לשמש למטרות הללו.
בשל חסרונותיו של המרכז הצפוף יותר, הוצעה בשנות השמונים קבוצה של קווים אקורדיים וחצי אקורדיים שיעקפו את מרכז העיר וקו קולצביה. קו מיטינסקו-בוטובסקאיה מתחיל במיטינו, ממשיך דרומה לסטרוגינו ואז לחורושובו, פילי, לאורך מסילת הטבעת הקטנה במוסקבה דרך אצטדיון לוז'ניקי לפני שהוא סוף סוף מגיע דרומה למחוז בירויובו וממשיך לבוטובו. בשנת 1988 החלה הבנייה בהארכה של קו ארבטסקו – פוקובסקאיה לפארק פובידי, שהיה אמור להיות מחלף חוצה פלטפורמות עם האקורד החדש. במקביל, החלה בנייה ברצינות בשלוש תחנות האקורד: סטרוגינו, ווולוקולמסקאיה ומיטינו יחד עם גשר חדש מעבר לנהר מוסקבה מוסקבה שבין סטרוגינו לוולוקולמסקאיה ודפו אחרי מיטינו.
בשנות התשעים לאחר התפרקות ברית המועצות קוצץ המימון הממלכתי לסכומים זניחים ובניית קווי האקורדי הופסקה לצמיתות. במרץ 1993 פרסמה המטרו במוסקבה תוכנית מתוקנת למה שהיה אמור להחליף את האקורד. יש להשלים את הקטע שכבר התחיל במיטינו וסטרוגינו, ולחבר אותו לקו פיליובסקאיה, ובמשך עשר השנים הבאות כל מפות המטרו במוסקבה משכו את שלוש התחנות בדרך זו. עם זאת, באופן מציאותי, למעט תחנת קריילטסקוי החדשה (שנפתחה בשנת 1989) מולודיוז'נאיה, קו פיליובסקאיה התמודד עם עומס הנוסעים הנוסף, המורכב מתחנות ממוקמות קרוב עם רציפים קצרים. עם זאת אותה תוכנית הציעה גם כי קו קלינינסקיה ייסע דרך מוסקבה סיטי לחורושובו וסטרוגינו, ולקחת את ההסתעפות למיטינו. התוכנית גם בפרספקטיבה שהציעה כי פארק פובידי בקו ארבסקו- פוקרובסקאיה יושלם ואז הקו ימשיך להכפיל את קו פיליובסקאיה, עם שתי תחנות לפני העגינה בקומצבסקאיה וסיפוח הקטע התת-קרקעי של קו פיליובסקאיה. מכייון שלקו ארבטסקו-פוקרובסקאיה הייתה תנועת נוסעים די נמוכה, הוחלט כי היא תיקח את החלק המרכזי של העומס.
רק בתחילת שנות ה-2000 הבנייה של פארק פובדי, שנשארה בשיחה, הוחזרה, עם פתיחתה בשנת 2003. התוכנית המקורית הציעה שתי תחנות חדשות בין קונצבסקאיה ופארק פובדי: מינסקאיה וסלאביאנסקי בולוואר, למרות זאת, כדי להגביר את קצב הבנייה, הוחלט כי יקצרו את התוכנית ותיבנה תחנה אחת. אף על פי שמינסקאיה הייתה הראשונה בהעדפה, לאחר הרבה לחץ מהתושבים בסלאביאנסקי בולוואר נבחרה לבסוף. התוכנית של כריתת קו פיליובסקאיה בתחנת פיונירסקאיה נשקלה מחדש. ומעבר בין-רציפי בקונצבסקאיה נבנה. השאר של קו פיליובסקאיה, תחנות: מולודיוז'נאיה וקרילאצקויה, נוספו לקו ארבטסקו-פוקרובסקאיה.
בנייה של כביש מהיר רדיאלי שיחבר את מרכז העיר עם הכביש M9 החלה בשנות ה-2000, והוחלט כי הוא יעבור מתחת ליערות סרברני בור, דרך מנהרה צפון מערבית שהאזור העליון שלה ישמש לכלי רכב, ובתחתון לרכבת התחתית. מנסיבות בטיחותיות, הייתה הוראה לבנות תחנה חדשה, טרויצה-ליוקובו, נבנתה בין המנהרה לסטרוגינו, כאשר בנייתה הושלמה, החלה באזור בנייתם של בנייני מגורים. התוכנית המקורית לתחנת סטרוגינו, הייתה לבנות אותה דו-קומתית, אך תוכנית זו ננטשה בשביל לבנות תחנה חד-קומתית. הייתה הוראה לבנות שכונה חדשה כאשר קו חדש יגיע לסטרוגינו. הדרך למיטינו גם הציגה תחנה חדשה, מיאקינו, התחנה הראשונה מחוץ למוסקבה במחוז מוסקבה.
בשנת 2008 נפתחו התחנות: סלאביאנסקי בולוואר וקונצבסקאיה המעוצבת מחדש, כמו כן נפתחו התחנות בקו פיליובסקאיה: מולודיוז'נאיה וקרילאצקויה. באותו הזמן ההרחבה לסטרוגינו הושלמה, ההרחבה זו כמעט הכפילה את אורך הקו ותנועת הנוסעים בו. ב-2009, הקו הגיע למיטינו, עם תחנה נוספת פיאטינצקויה שאסה, שנפתחה מאוחר יותר ב-2012.
המזרח
חלק מהתחנות בחלק המזרחי של הקו הן ישנות מאוד ורבות נבנו בשנות הארבעים, וגילן נראה בבירור במראה שלהן כמו גם בטכנולוגיה המבצעית שלהן כמו מדרגות נעות. במאי 2005, תחנת סמיונובסקאיה נסגרה לשנה לצורך החלפת הדרגנועים בה ושדרוג אולם הנוסעים. אלקטרוזאבודסקאיה נסגרה במאי 2007 ונפתחה בסוף נובמבר 2008. התחנה הבאה שעברה שיפוץ על הקו היא גם העמוסה ביותר, באומנסקאיה, שתכננו לסגור אותה באביב 2009, אך זה עוכב ל-2015, כניסות שניות תוכננו להרבה מהתחנות גם כן אך התוכניות הללו התבטלו.
בנוסף לעבודות השיפוץ, תוכננו תחנות חדשות לקו. בשנת 1938, בשלב הראשון של הקו בין פלושצ'ד רבוליוצי לקורסקאיה, הזמנות לשתי תחנות עתידיות נבנו.
התחנות נקראו מרוסייקה ופוקרובקה, שתי התחנות הללו תוכננו להפתח במועד מאוחר יותר. תחנת מרוסייקה יכולה הייתה להיות מאוד מיוחדת, במיוחד מכיוון שיכלה להיות העברה ישירה בה לתחנת קיטאי גורוד שבה עוברים עוד שני קווים. הבנייה של התחנות הללו עוד לא קרתה, אף על פי שכאשר יפתחו את מקטע סטרוגינו, יש צפי לעלייה בכמות הנוסעים על הקו מה שיעזור להצדיק את פתיחתן של התחנות האלה.
במזרח, עוד הרחבה מוצעת לגוליאנובו. תחנת שיולקובסקאיה לאחרונה עברה שיפוץ מקיף, ועבודות שימור והחלפת אריחי הקרמיקה הישנים עם פאנלים של אלומיניום.
קישורים חיצוניים
