קו זמוסקבורצקאיה
.svg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | רוסיה |
| עיר | מוסקבה |
| מפעיל | Московский Метрополитен |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו | 11 בספטמבר 1938 |
| מידע על הקו | |
| תחילת הקו | חוברינו |
| סיום הקו | אלמה-אטינסקאיה |
| סוג הקו | קו רכבת תחתית, ברובו תחתי |
| אורך הקו | 42.8 קילומטרים (26.6 מיל) |
| צבע על המפה | ירוק |
| מספר נוסעים ביום | 1.8 מיליון |
| מספר התחנות | 24 |
| רשימת התחנות | |
| חוברינו בלומורסקאיה רצ'נוי ווקזאל וודני סטאדיון וויקובסקאיה סוקול אארופורט דינאמו בלורוסקאיה מאיקובסקאיה טברסקאיה תיאטרלנאיה נובוקוזנצקאיה פאבלצקאיה אבטוזאבודסקאיה טכנופארק קלומנסקאיה קשירסקאיה קאנטמירובסקאיה צאריצינו אורחובו דומדדובסקאיה קראסנוגווארדייסקאיה אלמה-אטינסקאיה | |
הקו זמוסקבורצקאיה (ברוסית: Замоскворецкая линния), לשעבר: גורקובסקו-זמוסקבורצקאיה (Горьковско-Замоскворецкая) (קו 2), הוא קו ברכבת התחתית של מוסקבה.
הקו נפתח ב1938, כרונולוגית הוא נהיה קו מס' 3. עליו נפרסות 24 תחנות ואורך הקו הוא כ-42.8 קילומטרים, והוא חוצה את העיר בערך בקו ישר מצפון לדרום. נסיעה רגילה לאורך כול אורכו של הקו לוקחת כ-55 דקות, המהירות הממוצעת של הרכבות בקו הזה היא 42 קמ"ש. בזמן שרוב הקו עובר מתחת לקרקע, יש כמה תחנות מעל האדמה, בעיקר איפה שהקו חוצה את נהר המוסקבה.
הקו מכיל הרבה דוגמאות של ארכיטקטורת מטרו מוסקבאית קלאסית, ומכיל את התחנה הכי מצולמת בכול מערכת המטרו: "מיאקובסקאיה".
היסטוריה
השלב הראשון של הקו עוקב אחרי עורק התחבורה העמוס ביותר במוסקבה: לנינגרדסקי פרוספקט, וממשיך לכיוון מרכז רחוב טברסקאיה, ומתחבר עם המחוזות הצפון-מערביים: אירופורט, ובגובוי לאורך "תחנת הרכבת בלורוסקאיה" ומרכז העיר ב-1938.
השלב השני, שבנייתו לא הייתה מופרעת במהלך המלחמה, נפתח בשנת 1943 ונמשך אחר הכיכר האדומה דרומה אל מתחת לנהר מוסקבה אל הרובע הצפוף זמוסקבורצקאיה (ומכאן השם) ואז אל תחנת הרכבת "פאבלצקאיה" ובאופן משמעותי יותר אל מפעל סטאלין (Zil) בדרום מזרח מוסקבה.
כמה הרחבות נוספות של הקו הן ההרחבה הצפונית ביותר לאורך הכביש המהיר לנינגרד ותעלת המוסקבה לתוך נמל הנהר ב-1964. הרחבה דרומית התקיימה ב-1969 ועברה דרך המחוז התעשייתי "נגאטינו" ופארק "קולומנסקאיה". שאר ההרחבה הייתה לתוך מה שבעתיד ייקרה "קו קחובסקאיה". ב-1984 הרחבה שלישית נבנתה בשני שלבים לצד הדרום-מזרחי של פארק צאריצינו ולתוך אורחובו-בוריסי ומגדלי מגורים.
לאחר פתיחת הקו התגלתה מנהרה מוצפת, והיא הכריחה לסגור את ההרחבה החדשה יום אחרי הפתיחה למשך חודשיים וחצי. בסוף 1985 השלב השני של ההרחבה הושלם, והפך את הקו להיות באורך של 36.9 קילומטרים ו-20 תחנות עם תנועת נוסעים יומית של 1.8 מיליון אנשים.
ההיסטוריה המורכבת והמעוררת השראה של הקו משתקפת בהרכב האדריכלי שלה, במיוחד כי הקו הוא אחד המקומות הבודדים שאפשר לראות בו את המיטב של האדריכלות בסגנון אר דקו הסובייטי של לפני המלחמה. באור הזרקורים שלפני כל התחנות האחרות נמצאת מאיקובסקאיה, תחנה שהיא לא רק המצולמת ביותר ברשת אלא היא גם מראה נפוץ על כריכות של חוברות ומדריכי טיולים לתחום התת-קרקעי במוסקבה.
כאשר הקו נפתח לראשונה ב-1938, בשביל להבדיל בו זמנית על קיומ של שלושה קווים במקום אחד, שיטת הצבעים הוצגה. הקו הראשון (סקולניצ'סקאיה) נצבע בצבע אדום, בגלל נסיבות פוליטיות, למרות זאת, כרונולוגית קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה היה אמור להיות קו מספר 2 ולהצבע בצבע כחול, בזמן שהקו השלישי, קו זמוסקבורצקאיה (הזה), היה אמור להיות מספר 3 ובצבע ירוק. למרות זאת, חלק של קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה, היה כבר בשימוש מהשלב הראשון של הרכבת התחתית עוד כשהיה רק קו אחד עם הסתעפות. המסורת הזאת מאז עברה לכול הערים הסובייטיות לשעבר: הקו הראשון תמיד היה אדום, ואם היו עוד, השני והשלישי נצבעו בצבעים כחול וירוק. בניגוד לכך, רק ברכבת התחתית של מינסק החליטו לא לאמץ את המסורת.
ציר זמן
| קטע | תאריך פתיחה | אורך |
|---|---|---|
| סוקול - תיאטרלנאיה | 11 בספטמבר 1938 | 8.5 קילומטרים (5.3 מיל) |
| תיאטרלנאיה - אבטוזאבודסקאיה | 1 בינואר 1943 | 6.2 קילומטרים (3.9 מיל) |
| נובוקוזנצקאיה, פאבלצקאיה | 20 בנובמבר 1943 | לא ידוע |
| סוקול - רצ'נוי ווקזאל | 30 בדצמבר 1964 | 6.2 קילומטרים (3.9 מיל) |
| אבטוזאבודסקאיה - קחובסקאיה | 11 באוגוסט 1969 | 9.5 קילומטרים (5.9 מיל) |
| טברסקאיה | 20 ביולי 1979 | לא ידוע |
| קשירסקאיה - אורחובו | 28 בדצמבר 1984[1] | 6.4 קילומטרים (4.0 מיל) |
| אורחובו - קראסנוגוורדייסקאיה | 7 בספטמבר 1985 | 3.4 קילומטרים (2.1 מיל) |
| ניתוק קשירסקאיה - קחובסקאיה לקו נפרד משלהם | 20 בנובמבר 1995 | - 3.4 קילומטרים (2.1 מיל) |
| קראסנוגוורדייסקאיה - אלמה-אטינסקאיה | 24 בדצמבר 2012 | 3.09 קילומטרים (1.92 מיל) |
| טכנופארק | 28 בדצמבר 2015 | לא ידוע |
| רצ'נוי ווקזאל - חוברינו | 31 בדצמבר 2017 | לא ידוע |
| בלומורסקאיה | 20 בדצמבר 2018 | לא ידוע |
| סה"כ | 24 תחנות | 42.8 קילומטרים (26.6 מיל) |
שינויי שם
| תחנה | שמות קודמים | בין השנים |
|---|---|---|
| טברסקאיה | גורקובסקאיה | 1979–1990 |
| תיאטרלנאיה | פלושצ'ד סברדלובה | 1938–1990 |
| אבטוזאבודסקאיה | זאבוד אימני סטאלינה | 1943–1957 |
| צאריצינו | לנינו | 1983–1990 |
העברות
| # | העברה ל | בתחנת |
|---|---|---|
|
קו סוקולניצ'סקאיה | תיאטרלנאיה |
|
קו ארבטסקו-פוקרובסקאיה | תיאטרלנאיה |
|
קו קולצביה | לורוסקאיה,פאבלצקאיה |
|
קו קלוז'סקו – ריז'סקאיה | נובוקוזנצקאיה |
|
קו טגאנסקו-קראסנופרסנסקאיה | טברסקאיה |
|
קו קלינינסקיה | נובוקוזנצקאיה |
|
קו סרפוכובסקו - טימיריאזבסקאיה | טברסקאיה |
|
קו ליובלינסקו – דמיטרובסקאיה | זיבליקובו |
|
קו קחובסקאיה | קשירסקאיה |
ההעברה בתחנת קשירסקאיה היא מעבר בין-רציפי.
סוגי רכבות ודפו
את הקו משרתים שני דפו, הראשון: סוקול (מספר 2) והשני: זמוסקבורצקויה (מספר 7) שבהם, מאוחסנים בין 36 ל-39 מערכים של שמונה קרונות. הקו התחיל לקבל רכבות מסוג 81-714/717 ב-1980, כדי להחליף קרונות ישנים מסוגי E, בתהליך שנגמר ב-1987.
אירועים אחרונים ותוכניות עתידיות
כיום הקו כולל שילוב של תחנות שנבנו בתקופות שונות וחלקן נבנו מחדש מאז. כמו כן, הוא אחד מהעמוסים ביותר במערכת וכמה תחנות, שהן כמעט בנות 70 מראות בבירור את גילן. עבודות שיפור בוצעו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה, אך בתקופה האחרונה המספר שלהן גדל. בבלורוסקאיה חל לאחרונה שיחזור נרחב של מתיחת פנים בהחלפת קירות הקרמיקה הישנים בקירות שיש חדשים. בתחנת מאיקובסקאיה המפורסמת בעולם נבנתה היציאה השנייה בשנת 2005. צפוי כי שחזור נוסף ייעשה בתחנות מסגנון "סנט-פד" משנות ה-60 כולל החלפת אריחי קרמיקה ישנים במשטחי אלומיניום.
כאשר הקו נבנה, נשארו כמה אזורים בהם נבנו מנהרות נוספות לעבודות עתידיות על תחנות חדשות. אחת מהן, היטברסקאיה, הנמצאת בין התחנות מיאקובסקאיה ותיאטרלנאיה, שנפתחה בשנת 1979. בנוסף לכך יש עוד, תחנת סובייטסקאיה בין טברסקאיה ותיאטרלנאיה, בגה בין התחנות דינאמו ובלורוסקאיה, וישניקובסקי פירילוק בין נובוקוזנצקאיה ופאבלצקאיה ומוסקובורישה בין תיאטרלנאיה ונובוקוזנצקאיה. האפשרות האחרונה ככול הנראה הכי סבירה להיבנות, בגלל סגירתו של מלון רוסיה והחלפתו בבנייני עסקים חדשים ומלונות.
בנוסף לכך, עוד תחנה אושרה שתיבנה מעל האדמה בין אבטוזאבודסקאיה וקולומנסקאיה. השמות האפשריים היו נאגאטינסקי זאטון או פרוספקט אנדרופובה, למרות זאת השם טכנופארק נבחר. התחנה נפתחה בסוף שנת 2014.
המטרו השלים את הרחבה הצפונית לחוברינו בשנת 2017, והפכה את אותה תחנה לקו הצפוני של הקו. בלומורסקאיה, (תחנת ביניים) נפתחה ב-20 בדצמבר 2018. ההרחבה יוצרת פוטנציאל להרחיב את הקו לעיר חימקי הסמוכה למחוז מוסקבה.
קישורים חיצוניים
- תמונות של קו זמוסקבורצקאיה ומידע באתר UrbanRail של רוברט שוונדל
- גלריית קו זמוסקבורצקאיה במעבר עירוני חשמלי
הערות שוליים
- ^ Track from Kashirskaya to Orekhovo was opened on December 28, 1984 and closed within hours it was reopened on February 9, 1985.
