קו מטרופוליטן
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| עיר | לונדון |
| שם המערכת | הרכבת התחתית של לונדון |
| מידע על ההקמה | |
| פתיחת הקו | 10 בינואר 1863 |
| מידע על הקו | |
| סוג הקו | קו תת-קרקעי |
| אורך הקו | 66.6 ק"מ[1] |
| צבע על המפה | סגול |
| מספר נוסעים בשנה | 53 מיליון |
| מספר התחנות | 34 |
|
www | |
| תרשים הקו | |
 | |
קו מטרופוליטן (באנגלית: Metropolitan line; "עירוני") הוא הקו העתיק ביותר ברכבת התחתית של לונדון. הקו נפתח ב-10 בינואר 1863 והוא כולל כיום (2010) 34 תחנות (מתוכן 9 מתחת לקרקע). מסלול הקו שונה מיום פתיחתו, ומספר תחנות שבעבר היוו חלק ממנו נכללות היום בקווים האמרסמית' וסיטי, דיסטריקט וסירקל. המטרופוליטן היה בעבר הקו הראשי של הרכבת התחתית. כיום זהו הקו התשיעי בעומסו במערכת הרכבת התחתית של לונדון.[דרוש מקור]
המטרופוליטן הוא הקו בעל מגבלת המהירות הגבוהה ביותר במערכת הרכבות התחתית של לונדון ומהירותו מגיעה למעל מ27 מטרים לשנייה.[2] לפני סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 עמדה מגבלת המהירות בחלקו הצפוני של הקו מתחנת הרכבת הרואו-און-דה-היל על 113 קמ"ש. מאז הוגבלה מהירות מערך הרכבות של המטרופוליטן ל-80 קמ"ש. קו המטרופוליטן וקו הסנטרל הם שני הקווים היחידים במערכת התחתית שכוללים תחנות מחוץ ללונדון רבתי.
קו המטרופוליטן הוא קו תת-קרקעי, והוא נמצא כ-5 מטרים בלבד מתחת לקרקע ונבנה בשיטת חפור וכסה - חפרו את רחובות העיר עד לעומק הרצוי וכיסו את החפירה בתקרה שעליה נמצאים פני הרחוב.
היסטוריה
תכנונים לבניית קו המטרופוליטן החלו בשנת 1853 עם ההתאגדות של רכבת המטרופוליטן הצפונית (שמה המקורי של רכבת המטרופוליטן), אשר הייתה רשאית להקים קו מרכבת גרייט וסטרן בתחנת הרכבת התחתית פדינגטון לתחנת הרכבת התחתית פרינגדון, עם חיבור לרכבת גרייט נורת'רן בקינגס קרוס.[3] העבודה על הרכבת החלה בפברואר 1860 בשיטת הבנייה "חפור וכסה". שיטה זו גרמה להפרעה חמורה בתנועה של צפון לונדון; במהלך העבודה נהר הפליט פרץ את הביוב בתוך החפירות וגרם להצפות מרובות בחלק הבנוי של המנהרה.[4]
המסלול הראשון נפתח מפדינגטון לרחוב פרינגדון בינואר 1863. מאוחר יותר באותה השנה, הוצע כי על כל קווי הרכבת התחתית להיות מקושרות בידי מערכת תחתית. הפרלמנט המליץ כי הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לעצב "מעגל פנימי", חלק שיהיה קיים ברכבת המטרופוליטן. חלק חדש מהרכבת נבנה בידי חברה אחרת (Metropolitan District Railway) תוך שימוש במטרופוליטן שיבנה את קווי החיבור.
בין פתיחת הקו ועד לשנות ה-30 של המאה ה-20 הרכבת הורחבה עד שאורך המסילה עלה על 145 קילומטרים שרובו חושמל בהדרגה מ-1905. בשנת 1933 רכבת המטרופוליטן הולאמה בידי חברת London Passenger Transport Board והפכה באופן רשמי לקו במערכת של הרכבת התחתית של לונדון.
דפוס השירות הנוכחי
קו המטרופוליטן שונה מן הקווים האחרים של הרכבת התחתית של לונדון כיום — הוא פועל בשירות אקספרס מהיר, בדומה לקו פיקדילי אך בשעות השיא של הרכבת המהירות משתנה.
המטרופוליטן הוא הקו היחיד שאינו חולק אף נקודת מפגש עם קו הדיסטריקט. זאת מפני שחלק מתחנותיו המקוריות סופחו לתחנות קו סירקל וקו האמרסמית' וסיטי.
תכונות עיקריות
- רק כ-9.7 ק"מ ממסלול הקו עובר מתחת לקרקע. שאר המסלול, כ-57.1 ק"מ, עובר מעל הקרקע.[דרוש מקור]
- קו המטרופוליטן מפעיל רכבות במהירויות גבוהות, גבוהות למחצה ואיטיות, זאת בניגוד לשאר קווי הרכבת התחתית בהם המהירות אחידה.[דרוש מקור]
- הקו משרת תחנות בכל ששת אזורי לונדון רבתי של הרכבת התחתית חוץ מאזור 3, מה שהופך אותו לקו הרכבת התחתי היחיד החסר רצף אזורי.
מפה
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל לונדון | ||
|
התחבורה | ||
הערות שוליים
- ^ Metropolitan Line, London Wiki
- ^ 150 facts for 150 years of the London Tube, The Independent (באנגלית)
- ^ Day, John R.; Reed, John (2008) [1963]. The Story of London's Underground (10th ed.). Harrow: Capital Transport. p. 9. מסת"ב 978-1-85414-316-7.
- ^ The Subterranean Railway (Revised & Updated Edition), Atlantic Books, London, pp. 36. מסת"ב 1-84354-023-1
