קו קרמן
קו קרמן (Kármán line) הוא שמו של קו דמיוני בגובה של 100 ק"מ מעל פני הים, אשר מסמן את הגבול בין אטמוספירת כדור הארץ לבין החלל החיצון. הגדרה זו מקובלת על הפדרציה האווירונאוטית הבינלאומית או FAI (ראשי תיבות של Fédération Aéronautique Internationale), שהיא הגוף האמון על קביעת מדדים ושיאים בנושאי אוירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה.
על פי ההגדרה, אוירונאוטיקה תחשב לכל סוג של פעילות אווירית עד לגובה של 100 ק"מ מעל פני הים וכל פעילות שמעל גובה זה תיחשב כאסטרונאוטיקה.
עקרונות
שמו של קו קרמן נגזר משמו של תיאודור פון קרמן (Theodore von Kármán) שהיה מהנדס ופיזיקאי הונגרי-אמריקני. קרמן היה הראשון שחישב כי בגבהים שמעל 100 ק"מ מעל פני הים, הופכת האטמוספירה של כדור הארץ לדלילה מדי, כך שלא מתאפשרת פעילות אוירונאוטית, וזאת מכיוון שכלי טיס אשר יפעל בגבהים אלה ידרש לנוע במהירות הגבוהה ממהירות הסיבוב של כדור הארץ על מנת לייצר לעצמו עילוי אוירודינמי מספיק. בנוסף לכך, בגובה זה מתרחשת עלייה משמעותית בטמפרטורה ובהשפעה של קרינת השמש.
האטמוספירה של כדור הארץ אינה מסתיימת באופן מובחן בגובה כלשהו אלא הופכת לדלילה עם העלייה בגובה. אשר על כן קו קרמן הוא למעשה הגדרה שרירותית אשר מסתמכת על הקביעה כי גבול האטמוספירה הוא אותו חלק שבו קיימת צפיפות מספיקה של אויר אשר יכולה לתמוך בעילוי דינמי של כלי טיס באמצעות כנפיו. ככל שהאוויר דליל יותר תידרש תנועה מהירה יותר של כלי הטיס על מנת לייצר כוח עילוי.
הגדרות נוספות
בלשון יום יום ניתן לכנות את קו קרמן כ"גבול החלל" אולם קיימות גם הגדרות תחליפיות למושג. חוקרים שונים מגדירים באופן שונה את גבול האטמוספירה. יש הרואים בתרמוספירה ובאקסוספירה כחלק מן האטמוספירה של כדור הארץ ולא כחלק מן החלל החיצון, ולפיכך קובעים את גבול החלל החיצון בגובה של 10,000 ק"מ מעל פני הים.
בארצות הברית מכנים אסטרונאוט את כל מי שטס בגובה של יותר מ-80 ק"מ מעל פני הים, שהוא בערך הגבול שבין שכבת המזוספירה והתרמוספירה. על פי החוק הבינלאומי, הגבול התחתון של החלל החיצון הוא הגובה המינימלי שבו יכולה חללית לקיים מסלול הקפה סביב כדור הארץ אך לא מגדיר גובה מדויק, למרות שמדובר בערך ב-160 ק"מ מעל פני הים.
