קייזרין אונד קניגין מריה תרזיה (סיירת, 1893)
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סדרה קודמת | אין |
| סדרה עוקבת | SMS קרל השישי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 1 ביולי 1891 |
| הושקה | 29 באפריל 1893 |
| תקופת הפעילות | נובמבר 1894 – 1920 (כ־25 שנים) |
| אחריתה | נמסרה לבריטניה ונגרטה |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה | 5,420 טון (סטנדרטי), 6,123 טון (מקסימלי) |
| אורך | 113.7 מטר |
| רוחב | 16.25 מטר |
| שוקע | 6.81 מטר |
| מהירות | 19.35 קשרים |
| גודל הצוות | 475 |
| הנעה | 2 מנועי קיטור תלת דרגתיים |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 100 מ"מ (3.9 אינץ') שריון הסיפון: 38–57 מ"מ (1.5–2.2 אינץ') צריחים: 100 מ"מ מחסני התחמושת: 80 מ"מ (3.1 אינץ') מגדל הניווט: 50 מ"מ (2.0 אינץ') |
| חימוש |
2 תותחי 24 ס"מ (9.4 אינץ') KL/35 8 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/35 2 תותחי 66 מ"מ (2.6 אינץ') L/18 12 תותחי 47 מ"מ (1.9 אינץ') L/44 6 תותחי הוצ'קיס 47 מ"מ L/33 4 צינורות טורפדו 45 ס"מ (17.7 אינץ') |
קייזרין אונד קניגין מריה תרזיה (בגרמנית: SMS Kaiserin und Königin Maria Theresia) הייתה אחת מהסיירות המשוריינות של צי האימפריה האוסטרו-הונגרית, והאוניה היחידה מסוגה. בשל התיישנותה, היא לא מילאה תפקיד משמעותי במלחמת העולם הראשונה. פירוש SMS הוא "אונית הוד מלכותו/ה" ובגרמנית: Seiner Majestät Schiff.
בנייתה
הספינה נבנתה במקור ונועדה להיות החברה השלישית ב"סדרת קרל הששי", ובמהלך הבנייה היא נקראה גם "Baunummer "C, כלומר יחידה עם שם הבנייה "C". כבר בתחילת הבנייה נחשבה למיושנת, ובדיוק בגלל זה ביקשה מחלקת האוניות לשדרג אותה תוך פרק זמן קצר, תוך שינויים מהותיים בתוכניות. דחיקתה הוגדלה ב-1,000 BRT (ברוטו רגיסטר טון), היא קיבלה שריון צד ומנועים חזקים יותר וארטילריה בינונית. אף על פי שבהתחלה נראה היה שהסיירת תיבנה באנגליה - וחמש חברות אנגליות התמודדו בהליך המכרז הציבורי - בסופו של דבר זכתה בחוזה חברה מקומית: Stabilimento Tecnico Triestino מהעיר טריאסטה. הנחת שדרית הספינה הייתה ב-1 ביולי 1891 בעוד ההשקה למים התרחשה ב-29 באפריל 1893. ההטמעה וכניסתה לשירות התעכבה מעט עד ה-24 במרץ 1895.
השתתפותה במהלכים הימיים
- ב-1895 השתתפה בפתיחת תעלת קיל עם יחידה ימית אחרת.
- שייט לבנט בשנת 1896
- ב-1897 השתתפה במצעד הצי הבינלאומי מול כרתים
- בשנת 1898, השתתפה בשליחות קיץ לחוף האיים הקריביים לרגל מלחמת ארצות הברית-ספרד.
- בין 1900 לבין 1902 בשירות במזרח אסיה עקב מרד הבוקסרים
עם התגברות מרוץ החימוש הספינה נבנתה מחדש, ולאחר 1910 מילאה תפקיד משמעותי בדרכי הים הזרות של האימפריה. בין השנים 1911–1913 הוצבה כאוניית תחנה בדרכים הימיות של הלבנט. בתחילת מלחמת העולם הראשונה כבר לא נחשבה לבעלת יכולת לחימה. בין 1914 לבין 1917 היא הייתה ספינת משמר בנמל שיבניק. ב-7 בפברואר 1917 הפליגה לפולה, שם הוצאה מהמשירות. מאז ואילך שימשה כספינת המגורים של צי הצוללות הגרמני הים תיכוני עד תום המלחמה. תותחיה פורקו והועברו ליבשה.
- באוקטובר 1918 היא עגנה בפולה כגוף ספינה שהוצאה משימוש.
- בסוף ינואר 1920, ועדת הבוררות הימית של ההסכמה המשולשת בפריז העניקה אותה לבריטניה. הצי הבריטי מכר אותה ל-Vaccaro & Co. Steelworks האיטלקית, שגררה אותה לפורטופראיו (Portoferraio) באי אלבה ופירקה אותה שם.
לקריאה נוספת
- Marine Arsenal Band 27 / Podzun-Pallas Verlag, 1996
קישורים חיצוניים
