קלרה טידש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית חסיד אומות העולם ריקה. קלרה טידש; גב' זִ'ינְדֵיי (בהונגרית: Zsindelyné, Tüdős Klára; דברצן, 20 ביולי 1895בודפשט, 16 באפריל 1980) הייתה מעצבת תלבושות ותחפושות, אתנוגרפית, סופרת מסות זיכרון וחסידת אומות העולם הונגרייה.

ביוגרפיה

קלרה טידש נולדה בדברצן למשפחה ליברלית בעלת דעות מתקדמות. אביה היה יאנוש טידש, עורך דין, חבר פרלמנט (18621918), ואמה הייתה אירן קאלמאנצ'י (בשנת 1930 פרסמה ספר בישול בשם "נדונית בנות הונגריות").[1] קלרה הייתה תלמידת בית הספר הגבוה לבנות קלוויניסטיות בדברצן ובהמשך למדה במוסד פרטי שווייצרי (בעיר ווה – Vevey). משנת 1915 המשיכה את לימודיה בבית הספר לאמנויות יישומיות בבודפשט. היא הייתה סטודנטית ועמיתה לעבודה של אישטוואן דיורפי באוניברסיטה, במגמת אתנוגרפיה. בינתיים למדה ולימדה מחול והופיעה בקטעי ריקוד באירועי צדקה.

לאחר מות אביה, בשנת 1919, משפחתה דחקה בה להתחתן עם סֶגֶן ההוסרים בדברצן רודולף סוניוגי מסוניוג, שהפסיד את אחוזותיו שהיו בטרנסילבניה אחרי חוזה טריאנון. נולדה להם בת אחת, יודית (1921)[2] הם התגרשו בשנת 1928.

בשנת 1925 קלרה הצטרפה לבית האופרה של בודפשט כמנהלת ומעצבת ראשית של סדנת התלבושות של בית האופרה. היא עיצבה את התלבושות של האופרה הארי יאנוש של זולטאן קודאי (1926). בשנת 1937 פתחה סלון אופנה במרכז העיר בשם פאנטליקה (Pántlika), שם עיצבה בגדים מעוטרים ברקמת איכרים ובדים ארוגים, שנכנסו לאופנה בשל עיצוביה. היא לקחה חלק גם בתנועת המחקר בכפר.

בשנת 1938 נישאה לפרנץ ז'ינדיי (מזכיר המדינה, דהיינו סגן שר, במשרד התרבות, ולאחר מכן שר המסחר והתחבורה בממשלת מיקלוש קאלאי בשנים 19421944). בשנת 1944, הפכה לנשיאת התאחדות הנשים הקלוויניסטיות הלאומית מטעם לאסלו רבאס. היא ייסדה את עיתון העמותה בשם "מאדיאר אסוני" אישה הונגרייה - Magyar Asszony). היא גם כתבה ספר לימוד לבלט וגם מחזה,[3] והייתה במאית הקולנוע ההונגרייה הראשונה של סרט בשם "אור וצל" (על פי תסריט משלה).[4]

במהלך מלחמת העולם השנייה, יחד עם המיסיון השוודי, נתנה מחסה לאנשים נרדפים רבים, הווילה שלהם בבודפשט הייתה מלאה בפליטים וקרוב למאה יהודים ניצלו בזכותה. לכן, בשנת 2001 הוענק לה על ידי יד ושם תואר חסידת אומות העולם.[5]

בשנת 1949 נאסר עליה לעבוד בהתאחדות הנשים, ובשנת 1951 היא פונתה (גורשה) מבודפשט יחד עם בעלה. עד 1963 הם התגוררו בבלטונללה כאחראית הבית של בית נופש. לאחר מות בעלה עברה להתגורר עם בתה באוסטרליה, אך חזרה הביתה כבר בשנת 1966. משנת 1970 כתבה על יחסיה עם הכנסייה הקלוויניסטית, ומאמצע העשור התראיינה גם לכתב העת "לאישה" (Nők Lapja) וגם לעיתונות הקלוויניסטית בהונגריה.

הנצחתה

לוח הזיכרון שלה ברובע 12 בבודפשטבודה)
  • עבודותיה נשמרות במוזיאון לאמנויות יישומיות, במוזיאון הלאומי של הונגריה (MNM) ובמוזיאון דרי בדברצן.
  • בשנת 2010 ייסדה איגוד הנשים הקלוויניסטיות את פרס קלרה טידש.
  • בשנת 2011 נחנך לוח זיכרון בבית מגוריה לשעבר ברובע 12.

עבודותיה

  • Ünneplő. Új magyar díszruha sorozat (Bp., 1938)
  • A falu protestáns értelmisége a magyar kultúra szolgálatában (Bp., 1940)
  • Az Országos Református Nőszövetség 1944. évi csendes nagygyűlése; szerk. Zsindely Ferencné Tüdős Klára, Ravasz László; Bethlen Ny., Bp., 1944
  • Isten markában (karcolatok, Bp., 1975, 1976, 1977, 1978, 1980, 1982, 1986)
  • Csizma az asztalon (visszaemlékezések, Zürich, 1978, Bern, 1978)
  • Arcképek; Református Zsinati Iroda, Bp., 1978
  • Isten markában; sajtó alá rend. Bottyán Jánosné; 5. bőv. kiad.; Református Zsinati Iroda, Bp., 1980
  • Isten markában erni élni!; sajtó alá rend. Dizseri Eszter; 9. kiad.; Kálvin, Bp., 1998
  • Isten markában; szerk. Dizseri Eszter; 10. átdolg. kiad.; Kálvin, Bp., 2003

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלרה טידש בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0