קסדת פלדה לכוחות מוצנחים
.jpg) | |
| קצין חטיבת הצנחנים בקרב המיתלה, 1956 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קסדה |
| מדינה מייצרת |
 הממלכה המאוחדת |
| משקל | 1,245 גרם (סימן 1) |
| היסטוריית שירות | |
| תקופת השירות | 1942–הווה (כ־82 שנים) |
| מדינות משתמשות |
הממלכה המאוחדת ישראל פולין |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
קסדת פלדה לכוחות מוצנחים (באנגלית: Helmet, Steel, Airborne Troops או בר"ת HSAT) היא קסדת פלדה שפותחה עבור הכוחות המוצנחים והמיוחדים של הממלכה המאוחדת ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה.
הקסדה הגיעה לאחר מלחמת העצמאות לידי צה"ל ושימשה את כוחות הצנחנים והיחידות המיוחדות של צה"ל לאורך כל המבצעים ומערכות ישראל עד סוף שנות ה-70. "קסדת הצנחנים" הייתה אייקונית ואהובה על הלוחמים בארץ ועיצובה השפיע על עיצוב קסדת הקבלר הישראלית (OR-201) שנכנסה לשירות ב-1976 ולמעשה החליפה אותה.
היסטוריה
עם הקמת היחידות המוצנחות הראשונות בצבא הבריטי ותחילת הכשרת החיילים ביכולות צניחה באמצע 1940, עלה הצורך בציוד מגן לראש המותאם לצניחה. קסדות הפלדה הבריטיות עוצבו עם שוליים רחבים שלא התאימו לציוד הצניחה, לשם כך עוצבה קסדת בד קשיחה כפתרון זמני שהייתה למעשה טבעת מרופדת ללבישה באימון והמשיכה לשמש לאימונים לאורך שנות המלחמה. בשנת 1941 פותחה קסדת פלדה מבצעית לשימוש הצנחנים ששאבה השראה (כמו עם רוב ציוד הצניחה הבריטי בתקופה) מקסדת הפלשירמיאגר הגרמנים (ה-M36/40). קסדה זו שנקראה "דגם P" עוצבה באופן קמור סביב הראש וללא שוליים היוצאים כלפי חוץ, היא כללה רצועת גומי לאורך בסיס הקסדה ורצועות סנטר מעור חום שהתחברו לבסיס הקסדה בארבע נקודות. היא חולקה לצנחנים וכוחות מיוחדים במספרים קטנים החל מסוף 1941 ועברה את טבילת האש הראשונה שלה במבצע בייטינג בפברואר 1942.
באמצע 1942 קיבלה הקסדה את השם "קסדה, פלדה, כוחות מוצנחים" (HSAT) והיא עברה מספר שיפורים. דגם זה כלל רצועת בד סינטטני לאורך בסיס הקסדה במקום הגומי וביטנה מבד במקום מעור, רצועות הסנטר עברו שינוי קל ועברו לעור שחור, בנוסף נוספו קוביות גומי פנימיות לבלימה זעזועים בין הראש לקסדה. הדגם הראשוני של ה-HSAT היה לדגם היצור הראשון לאחר הפילוט של הדגם P ובנראותו החל להתרחק מהעיצוב הגרמני עליו התבסס. מספר חודשים לאחר מכן התבצע מקצה שיפורים קל נוסף עם פיתוח הדגם I (MK I) לקראת סוף 1942, שכלל ביטול הרצועה בבסיס הקסדה ובמקומה שולי הקסדה נעטפו בטבעת פלדה דקה בלבד. הדגם האחרון שפותח במהלך המלחמה היה דגם II שיצא במהלך 1944 וכלל בעיקר שינוי רצועת הסנטר מעור לבד ברזנט עבה, עם כי בנקודת העגינה של הרצועות לסנטר נותרה פיסת עור אליפטית.
לאחר מלחמת העולם השנייה פותח הדגם האחרון של הקסדה הסימן III שהמשיך לשמש את הכוחות המוצנחים עד לתחילת שנות ה-80, דגם זה כלל בעיקר שינוי לרצועות הסנטר (מארבע נקודות חיבור לקסדה לשלוש נקודות). במהלך שנות ה-80 בדומה לצבאות רבים אחרים, החל הצבא הבריטי לעבור לקסדות בליסטיות מבוססים על חומרים סינתטיים במקום פלדה, וכך גם קסדת הצנחנים פותחה עם עיצוב דומה אך על בסיס הרכב פלסטית. בהמשך הקסדות פותחו על בסיס קבלר ובהדרגה עברו הכוחות המוצנחים לעשות שימוש בקסדות הסטנדרטיות של הצבא הבריטי (הסימן 6, והחל מתחילת שנות האלפיים הסימן 7).
קסדת הצנחנים בצה"ל
קסדות הצנחנים הבריטיות הגיעו לידי צה"ל עם סיום המנדט הבריטי ונכנסו לשימוש יחידות הצנחנים הישראליות. הקסדה שימשה את הצנחנים מקום המדינה ועד שהוחלפה סביב שנת 1976 בקסדת קבלר שפותחה בארץ (קפלס"ט OR-201), בארץ הייתה מוכרת בתור קסדת פלדה (קפל"ד) צנחנים ושימשה את צה"ל לצד קסדת M1 האמריקאית ששימשה את כל שאר הכוחות. קסדת הצנחנים הפכה לסמל אייקוני בצה"ל ונחשבה לנוחה בהרבה מהקסדה האמריקאית, היא שימשה את היחידות המיוחדות וצנחני צה"ל לאורך כל המבצעים, הפעולות והמלחמות כולל מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים היא נותרה בשימוש מילואים עוד מספר שנים לאחר החלפתה בסוף שנות ה-70.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אודות הסימן 2 באתר 'DDay-Overlord'.
- קסדות הצנחנים באתר 'Para Data'.
הערות שוליים
- ^ מתוך "כלי נשק וציוד אישי", פורטל: נוסטלגיה צה"ל, אתר "נוסטלגיה אונליין".
