קעילה
קעילה הייתה עיר ממלכה כנענית, הנזכרת בתעודות מצריות קדומות, ולאחר מכן עיר בנחלת שבט יהודה, הנזכרת רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל.
כיום העיר מזוהה עם תל קילא, השוכן כ-12 קילומטרים מצפון מזרח לבית גוברין בשפלת יהודה. קעילה המקראית זוהתה במקום זה כבר על ידי אוסביוס בראשית המאה ה-4.
העיר נזכרת כבר במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה, בצורה "קילתא". לאחר מכן, נזכרת בספר יהושע כאחת מערי השפלה בנחלת שבט יהודה, לצד העיר נציב (כיום - "ח'רבת בית נציב", הסמוכה לתל קילא)[1].
לפי ספר שמואל א', דוד המלך הושיע את העיר מהפלשתים, אך יושבי העיר היו כפויי טובה, והתכוונו להסגירו ביד שאול המלך:
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת-הַגֳּרָנוֹת. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-קְעִילָה. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי-נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל-מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאוֹל בַּה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר, קוּם רֵד קְעִילָה כִּי-אֲנִי נֹתֵן אֶת-פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג אֶת-מִקְנֵיהֶם, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה. וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ אֶל-דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ. וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי-בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹקִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת-כָּל-הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל-דָּוִד וְאֶל-אֲנָשָׁיו. וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה, וַיֹּאמֶר אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי-מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל-קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד-נָא לְעַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד. וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת-אֲנָשַׁי בְּיַד-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ. וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ, וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי-נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת
.
בזמן שיבת ציון, הייתה קעילה בירת פלך[2].
בתקופת המשנה והתלמוד הייתה העיר ידועה בדבלים הייחודיות שלה, אשר כונו "דבלה קעילית"[3].
לקריאה נוספת
- הערך: קעילה, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 791.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 38, 171.
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ד.
- ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוקים י"ז-י"ח.
- ^ תוספתא, שבת, ט, טו; תוספתא, כריתות, א, יב; תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'; תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ז עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ו עמוד א', ועוד.
