קרב ברסלאו (1757)
.jpg) | ||||||||||||||||||
| מפת הקרב | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה השלזית השלישית (מלחמת שבע השנים) | ||||||||||||||||||
| תאריך | 22 בנובמבר 1757 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ברסלאו, ממלכת פרוסיה (כיום פולין) | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אוסטרי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב ברסלאו (ידוע גם בשם הקרב על הלוה, בגרמנית: Schlacht an der Lohe) נערך ב-22 בנובמבר 1757 בברסלאו (כיום ורוצלב) במהלך המלחמה השלזית השלישית (חלק ממלחמת שבע השנים). צבא פרוסי שמנה 28,000 איש לחם מול צבא אוסטרי שמנה 84,000 איש. הפרוסים הדפו את ההתקפה האוסטרית, ואיבדו 6,000 איש לעומת 5,000 אבדות לאוסטרים. אולם, יממה לאחר מכן הפרוסים נסוגו. חיל המצב של ברסלאו נכנע ב-25 בנובמבר 1757.
רקע
ערך מורחב – מלחמת שבע השנים
אף על פי שמלחמת שבע השנים הייתה סכסוך עולמי, היא קיבלה עצימות ספציפית בזירה האירופית על בסיס מלחמת הירושה האוסטרית (1741–1748) שהסתיימה זה מכבר. הסכם אקס-לה-שאפל משנת 1748 סיים את המלחמה הקודמת מול אוסטריה. פרידריך השני, מלך פרוסיה, הידוע כפרידריך הגדול, השיג את המחוז המשגשג של שלזיה. הקיסרית מריה תרזה חתמה על ההסכם כדי להרוויח זמן לבנות מחדש את כוחותיה הצבאיים וליצור בריתות חדשות; בכוונתה היה להשיג מחדש את השליטה באימפריה הרומית ה"קדושה".[2] בשנת 1754, המתיחות הגוברת בין בריטניה לצרפת באמריקה הצפונית סיפקה לקיסרית את ההזדמנות להשיג מחדש את השטחים שאיבדה ולהגביל את כוחה המתעצם של פרוסיה. באופן דומה, צרפת ביקשה לשבור את הדומיננטיות הבריטית בסחר האטלנטי. צרפת ואוסטריה הניחו בצד את היריבות הישנה ביניהן כדי ליצור קואליציה משלהן. בריטניה יישרה קו עם ממלכת פרוסיה; ברית זו משכה פנימה לא רק את שטחי המלך הבריטי שהוחזקו באוניה פרסונלית, כולל הנובר, אלא גם את אלו של קרוביו בנסיכות הבוחר מהנובר וברוזנות הסן-קאסל. סדרה זו של תמרונים פוליטיים נודעה בשם "המהפכה הדיפלומטית".[3]
לאחר שכבש את דוכסות סקסוניה, פרידריך יצא למערכה בבוהמיה והביס את האוסטרים ב-6 במאי 1757 בקרב פראג. כשנודע לו שכוחות צרפתיים פלשו לשטח בעלי בריתו בהנובר, פרידריך נע מערבה. ב-5 בנובמבר 1757, הוא הביס את הכוח המשולב הצרפתי-אוסטרי בקרב רוסבאך. בהיעדרו, האוסטרים הצליחו לכבוש מחדש את שלזיה: קרל אלכסנדר, נסיך לורן, כבש את העיר שוויידניץ והתקדם לעבר ברסלאו בשלזיה תחתית.[4]
המערכה המקדימה
הדוכס מבראונשווייג-בברן היה אמור לחפות על שלזיה עם כוח של 28,000 חיילים.[5] משימה זו התבררה במהרה כקשה, שכן היה עליו להתמודד מול כוחות אוסטריים עדיפים, שהצבא העיקרי שלהם מנה 54,000 חיילים שהובל על ידי קרל אלכסנדר, נסיך לורן ולאופולד יוזף פון דאון. הקורפוס בן 28,000 החיילים תחת פיקודו של פרנץ לאופולד פון נאדאשדי הצליח גם הוא להתקדם לחזית. למרות עליונותם המכרעת, האוסטרים רצו בתחילה להימנע מקרב.
לאחר שהקורפוס של נאדאשדי תוגבר וכוחו עלה ל-43,000 חיילים, האוסטרים כיתרו את שוויידניץ ב-14 באוקטובר. המסירה התבצעה ב-13 בנובמבר. עד אז, בברן הצליח להשאיר את הצבא האוסטרי העיקרי עסוק בקרב. אולם, לאחר החבירה לקורפוס של נאדאשדי, הכוח האוסטרי התחזק משמעותית.
כתוצאה ישירה מהתגבורות הנוספות, הפיקוד הצבאי האוסטרי ויתר על עמדתו והחליט לפתוח בהתקפה מיידית על הפרוסים; כוונתם הייתה לכבוש את ברסלאו לפני הגעת הכוחות הפרוסיים העיקריים, כך שלא יוכלו לחרוף בשלזיה.
לרשות הפרוסים עמדו מעל 40 גדודים ו-102 אסקדרונים (בסך הכל 28,400 חיילים). הצבא האוסטרי, לעומת זאת, הורכב מ-96 גדודים, 93 פלוגות גרנדירים, 141 אסקדרונים ו-228 כלי ארטילריה (בסך הכל 83,606 חיילים).
מהלך הקרב
קרל אלכסנדר, נסיך לורן, תקף את הכוחות הפרוסיים ב-22 בנובמבר מחוץ לשערי ברסלאו, בין הכפרים קוזל וגרבשן, ופתח את הקרב בהרעשה ארטילרית. הפרוסים, שתפסו עמדות מבוצרות בכפרים הסמוכים, הותקפו בשלוש נקודות נפרדות. לאחר שהאוסטרים הצליחו לכבוש את הכפרים הראשונים, הם איישו אותם בהוביצרים והגבירו את ההרעשה הארטילרית שלהם, ולאחר מכן אסף הדוכס מבראונשווייג-בברן עשרה רגימנטים ופתח במתקפת-נגד. החל מאבק עיקש ועקוב מדם על הכפרים, שבו הצליחו הפרוסים לרשום מספר הצלחות מכריעות נגד הכוחות האוסטריים העדיפים. מעולם לא נקבע אם בברן רצה להוביל מתקפת-נגד נוספת למחרת או לסגת. עם זאת, הפרוסים אכן נסוגו, נסיגה שנראתה כאילו החלה בבת אחת כמו על פי סימן, בין אם ניתנה פקודה ובין אם לאו. שדה הקרב ננטש כתוצאה מכך לנסיך קרל, והפרוסים חזרו לגלוגאו דרך ברסלאו.
הקרב, שנמשך כמעט כל היום, הניב אבידות לאוסטרים ב-5,723 חיילים ולפרוסים ב-6,350 חיילים.
תוצאות
בעקבות נסיגת הצבא הפרוסי, נותרו 10 גדודים בפיקודו של הגנרל יוהאן גאורג פון לסטביץ במבצר ברסלאו. האוסטרים הטילו מיד מצור בניהולו של הגנרל נאדאשדי. האוכלוסייה בברסלאו, שנטתה לטובת האוסטרים, הקשתה על ההגנה הפרוסית, שכן לא רק שאזרחי ברסלאו לחצו על לסטביץ לפנות את המבצר, אלא הם גם סייעו לכל עריק פרוסי.
המורל הפרוסי היה נמוך ביותר עקב תבוסתם בשדה הקרב והשיעור הגבוה של מגויסים בכפייה ששירתו בצבא. המשמעת כמעט והתמוטטה. לסטביץ נכנע בלילה של 25 בנובמבר בתנאי שיורשה לסגת ללא הפרעה. מתוך 4,227 החיילים הפרוסים, רק 599 מהם החלו את הצעדה לגלוגאו; השאר ערקו.
פרידריך צעד מערבה כדי לסייע לבעלי בריתו הבריטים להגן על הנובר. בשל אירועים אלו, נאלץ פרידריך לשנות לחלוטין את תוכניות המערכה שלו. אולם בטרם הפך את כיוונו, הוא הביס באופן מוחץ כוח משולב של חיילים צרפתים ואוסטרים בקרב רוסבאך. לאחר הקרב, הוא שינה כיוון ותוך 12 ימים גמע מרחק של 272 ק"מ עד ללויטן.[6] שם, ב-4 בדצמבר, הוא הוציא לפועל תוכנית תמרון והטעיה מבריקה, והוליך שולל הן את הנסיך קרל והן את דאון. בעקבות ניצחונו המכריע בקרב לויטן, רוב האוסטרים שהגנו על העיר נמלטו, אם כי הותירו מאחור חיל מצב של למעלה מ-17,000 איש בתוספת אספקה ותחמושת, בפיקודו של סלומון שפרכר פון ברנג. לאחר מצור קצר אך ברוטאלי, כפה פרידריך את הכניעה בסוף דצמבר 1757.[7][8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Clodfelter 2017, p. 85.
- ↑ Peter H. Wilson, The Heart of Europe: A History of the Holy Roman Empire. Penguin Publishing, 2016, pp. 478-479.
- ↑ D.B. Horn, "The Diplomatic Revolution" in J.O. Lindsay, ed., The New Cambridge Modern History vol. 7, The Old Regime: 1713–63 (1757): pp 449–64. Jeremy Black, Essay and Reflection: On the 'Old System' and the Diplomatic Revolution' of the Eighteenth Century, International History Review (1990) 12:2, pp. 301–323.
- ↑ Fred Anderson, Crucible of War: The Seven Years' War and the Fate of Empire in British North America, 1754-1766. Knopf Doubleday Publishing Group, 2007, p. 302.
- ↑ encyclopedia of warfare 2013, p. 443.
- ↑ Spencer Tucker, Battles that Changed History: an Encyclopedia of World Conflict. ABC-CLIO, 2010. מסת"ב 978-1-59884-429-0 pp. 233–235.
- ↑ Herbert J. Redman, Frederick the Great and the Seven Years' War, 1756–1763, McFarland, 2014, מסת"ב 978-0-7864-7669-5 p. 167.
- ↑ Salomon Sprecher von Bernegg, Diarium der Belagerung von Breslau; und Capitulations-Puncte von der Uebergabe an Se. Königl. Majestät in Preussen: Nebst einem Verzeichniß mit Nahmen, derer Generals, Staabs-Officiers und andern Officiers, dann vom Feldwebel an summariter derer Kayserl. Königl. Trouppen, so den 21ten December ...; 21 December 1757. pp. 5–14. Berlin, 1758.
ביבליוגרפיה
- Davies, Norman & Moorhouse, Roger. Microcosm: Portrait of a Central European City. Pimlico. London, 2003, pp. 206–208. מסת"ב 0-7126-9334-3 (with a map of the battle on page 513.)
- Clodfelter, M. (2017). Warfare and Armed Conflicts: A Statistical Encyclopedia of Casualty and Other Figures, 1492-2015 (4th ed.). Jefferson, North Carolina: McFarland. ISBN 978-0-7864-7470-7.
- The encyclopedia of warfare. London: Amber Books. 2013. ISBN 9781782740230.
קרב ברסלאו (1757)42549715Q695312