לדלג לתוכן

קרב ויזנה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קרב ויזנה
תאריך 1939
מקום לומז'ה

קרב ויזנה (בפולנית: Bitwa pod Wizną; בגרמנית: Schlacht bei Wizna) היה אחד העימותים הצבאיים המפורסמים והדרמטיים ביותר במהלך המערכה בפולין בפתיחת מלחמת העולם השנייה. הקרב התרחש בין 7 ל-10 בספטמבר 1939, סמוך לכפר ויזנה שעל גדות נהר הנרב (Narew).[1] בקרב זה, כוח פולני קטן שמנה כ-720 חיילים תחת פיקודו של קפטן ולדיסלב רגיניס (Władysław Raginis), ניסה לבלום מתקפה גרמנית מסיבית של קורפוס הפאנצר ה-19 בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן.[2] בשל יחסי הכוחות הקיצוניים, שבהם התמודדו הפולנים מול למעלה מ-23,000 חיילים גרמנים, זכה הקרב לכינוי ההיסטורי "תרמופילאי הפולנית".[3]

רקע אסטרטגי

החשיבות האסטרטגית של אזור ויזנה הייתה מכרעת עבור שני הצדדים. הכפר שכן בנקודה שבה נפגשים נהרות הנרב והביבז'ה (Biebrza), והיווה צומת דרכים חיוני בדרך לוורשה.[4] עבור הגרמנים, כיבוש ויזנה היה חיוני כדי לאפשר לקורפוס ה-19 של גודריאן לאגף את ורשה ממזרח, לנתק את קווי הנסיגה של הצבא הפולני ולהשלים את תנועת המלקחיים הגדולה שנועדה להשמיד את הכוחות הפולניים במערב המדינה.[5]

מערך ההגנה הפולני באזור, שכונה "קו נרב", התבסס על סדרה של בונקרים מבטון מזוין שהוקמו במהלך קיץ 1939.[6] עם זאת, העבודות לא הושלמו במלואן עד פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר; חלק מהבונקרים סבלו מליקויים תכנוניים קשים, כמו מחסור במערכות אוורור, מה שגרם להצטברות עשן רעיל בעת ירי ממושך והקשה מאוד על המגנים.[7] בנוסף, בצורת קשה ששררה באותו קיץ הורידה את מפלס המים בנהרות ובביצות מסביב, מה שהפך אותם למכשול טבעי פחות יעיל ממה שקיוו המתכננים הפולנים.[3]

יחסי הכוחות

הפער הכמותי והטכנולוגי בקרב ויזנה נחשב לאחד הקיצוניים במלחמת העולם השנייה כולה.

הצד הפולני

על הגנת הגזרה הופקד קפטן ולדיסלב רגיניס, קצין מצטיין מחיל הגנת הגבולות (KOP) שהוכשר במיוחד ללחימה במערכי ביצורים.[8] תחת פיקודו עמדו:

  • כ-720 חיילים (מתוכם 20 קצינים).[9]
  • 6 תותחי שדה קלים.
  • 28 מכונות ירייה כבדות ו-18 קלות.
  • 2 רובים נגד טנקים (wz. 35).[9]

רגיניס וסגנו, לוטננט סטניסלב בריקלסקי (Stanisław Brykalski), נשבעו שבועת מוות לפיה לא יעזבו את עמדותיהם חיים.[10] שבועה זו, שהושפעה מהאתוס של ספרי הנריק סנקביץ', נועדה להחדיר נחישות בחיילים הפולנים לנוכח העליונות הגרמנית המוחצת.[11]

הצד הגרמני

הכוח הגרמני היה חלק מקבוצת ארמיות צפון בפיקודו של פדור פון בוק.[12] המשימה הוטלה על קורפוס הפאנצר ה-19 בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן, שכלל:

יחס הכוחות הכללי עמד על כ-1:32 לטובת הגרמנים, ובגזרות מסוימות הגיע אף ל-1:40.[9]

מהלך הקרב

7-8 בספטמבר: השלבים הראשונים

ב-7 בספטמבר הגיעו כוחות הסיור הגרמניים לכפר ויזנה.[14] המהנדסים הפולנים הספיקו לפוצץ את הגשר על נהר הנארב רגע לפני הגעת הגרמנים, ובכך עיכבו את מעבר השריון.[15] ב-8 בספטמבר החלו הגרמנים בהפגזות ארטילריות כבדות ובהפצצות אוויריות על קווי הבונקרים הפולניים.[9] הפולנים נסוגו לקו ההגנה העיקרי, אך המשיכו להמטיר אש מקלעים על הגרמנים שניסו לחצות את הנהר.

9 בספטמבר: הפריצה הגרמנית

בבוקר 9 בספטמבר הגיע הגנרל גודריאן לזירה וזעם על ההתקדמות האיטית של דיוויזיית הפאנצר העשירית.[16] הוא נטל את הפיקוד האישי והורה על התקפה משולבת. מכיוון שהגשר היה הרוס, הגרמנים העבירו טנקים קלים (פאנצר 1 ו-2) על גבי דוברות לצד הפולני.[16]

הטנקים שימשו כמגן אנושי לחי"ר הגרמני, כשהם חוסמים את חרכי הירי של הבונקרים ומאפשרים לצוותי ההנדסה להתקרב עם להביורים ומטענים חלולים.[17] בזה אחר זה נפלו המעוזים הפולניים. לוטננט בריקלסקי נהרג מפגיעת רסיס בראשו בעת שניסה לכוון את אש הארטילריה הדלילה של הפולנים.[18]

10 בספטמבר: נפילת בונקר הפיקוד

בבוקר 10 בספטמבר נותר רק בונקר הפיקוד של רגיניס בגורה סטרקובה (Góra Strękowa) פעיל.[18] הבונקר היה מבודד לחלוטין, ללא קשר חיצוני וללא אמצעים נגד טנקים. הגרמנים שלחו אולטימטום לרגיניס: אם לא ייכנע, שבויי מלחמה פולנים שנלכדו בקרב יוצאו להורג.[17] רגיניס, נאמן לשבועתו אך חפץ להציל את חיי פקודיו, הורה ל-20 החיילים שנותרו לצאת ולהיכנע. לאחר שכולם עזבו, הוא שם קץ לחייו באמצעות פיצוץ רימון יד שהצמיד לגופו.[19]

ניתוח ולקחים

העיכוב האסטרטגי

הגנת ויזנה הצליחה לעכב את התקדמותו של גודריאן למשך כיומיים-שלושה קריטיים.[3] עיכוב זה אפשר לדיוויזיית הרגלים ה-18 הפולנית לסגת ולהתארגן מחדש, אם כי בסופו של דבר היא הושמדה מאוחר יותר בקרבות אחרים.[20] הקרב הוכיח כי כוח קטן ונחוש המשתמש בביצורים יכול לשבש משמעותית את קצב ה"בליצקריג" הגרמני.

לקחים טקטיים של הוורמאכט

בוויזנה למדו הגרמנים שיעור חשוב בלחימה נגד ביצורים קבועים. השימוש המשולב בשריון כחיפוי לחי"ר ולהנדסה עם להביורים הוכח כיעיל ביותר, ולקחים אלו יושמו מאוחר יותר בפריצת קו מאז'ינו במהלך המערכה על צרפת ב-1940.[21]

מיתוס והנצחה

ציור על קיר מבנה בוינזה

הקרב על ויזנה תופס מקום ייחודי בזיכרון הקולקטיבי הפולני והפך לאחד המיתוסים המכוננים בהיסטוריוגרפיה של המדינה, בעיקר בשל יחסי הכוחות הבלתי נתפסים שהתקיימו בו.[22] ההשוואה לקרב תרמופילאי ולגבורתם של המלך ליאונידס והספרטנים אינה מקרית; היא מבוססת על הקבלה טקטית ומוסרית: לחימה של מעטים מול רבים בשטח נחות, הגנה על המולדת עד האיש האחרון, ובחירה במוות על פני נסיגה או כניעה.[23]

הקרב על ויזנה ממשיך להוות גורם מעצב בנפש הלאומית הפולנית, כעדות לכך שגם בעידן המלחמה הטכנולוגית וה"בליצקריג", הגבורה האישית וההקרבה נותרו ערכים עליונים בזיכרון ההיסטורי.[24] Аналогия

"תרמופילאי הפולנית" ויחסי הכוחות

הכינוי "תרמופילאי הפולנית" נועד להדגיש את העמידה האיתנה של כ-720 המגינים הפולנים אל מול עוצמתו של קורפוס הפאנצר ה-19.[25] בעוד שהנרטיב המסורתי הדגיש יחס כוחות כללי של כ-1:32, בגזרות לחימה מסוימות אל מול הבונקרים הגיע היחס הטקטי ל-1:40 לטובת הגרמנים.[26] נתון זה הפך לסמל מרכזי בשיח הלאומי, כעדות לנחישות הלוחם הפולני אל מול מכונת המלחמה הגרמנית המשומנת.[27] עם זאת, מחקרים מודרניים, בראשם עבודותיו של ההיסטוריון ד"ר תומאש וסולובסקי (Tomasz Wesołowski), בוחנים מחדש את העובדות הטקטיות ומצביעים על כך שהנרטיב המקובל נטה להאדיר את מספר ההרוגים ולצמצם את מספר השבויים כדי לחזק את אתוס ההקרבה הטוטאלית.[27]

דמותו של ולדיסלב רגיניס

קפטן ולדיסלב רגיניס הפך לסמל ליושרה צבאית ולפטריוטיזם חסר פשרות. רגיניס, שהתחנך בבתי ספר לקצינים בפולין העצמאית, נתפס כמי שגילם את ערכי חיל הגנת הגבולות (KOP) – חיל שחייליו נחשבו ל"פורפוסט של הפולניות" באזורי הספר.[28] שבועת המוות שנטל יחד עם סגנו, סטניסלב בריקלסקי, מושווית תכופות לשבועתו של הקולונל וולודיובסקי (Wołodyjowski) בספריו של הנריק סנקביץ', דבר המצביע על השפעת הספרות הרומנטית על תפיסת המציאות של דור המפקדים הפולני ב-1939.[29] דבריו האחרונים שתועדו בפי המקומיים – "אתם תעזבו, אבל אני לא אצא מכאן" – הפכו לחלק בלתי נפרד מהמיתוס המקיף את בונקר הפיקוד בגורה סטרקובה.[30]

גילוי הגופה והקבורה הממלכתית

במשך עשורים רבים נותרו שרידיהם של רגיניס ובריקלסקי קבורים בשטח הקרב בצורה לא מוסדרת, סמוך להריסות הבונקר שבו נפלו.[31] רק בשנת 2011, בעקבות מאמץ של עמותת "ויזנה 1939", נערכו חפירות ארכאולוגיות ובדיקות DNA שאישרו את זהות השרידים.[32] בספטמבר 2011, במלאת 72 שנים לקרב, נערכה לרגיניס ולסגנו הלוויה צבאית ממלכתית בהשתתפות נציגי הממשל והצבא, ושרידיהם הונחו למנוחת עולמים בתוך הריסות הבונקר המבוצר בגורה סטרקובה, שהפך לאתר הנצחה לאומי.[31]

השפעה תרבותית וחינוכית

הקרב זכה לעדנה מחודשת ולפרסום בינלאומי בעשור הראשון של המאה ה-21, בעיקר בזכות להקת ההבי מטאל השוודית Sabaton. שירם "40:1" תיאר את הקרב כעמידה הירואית של מעטים מול רבים והפך ללהיט ענק בפולין, דבר שתרם משמעותית להעלאת המודעות לקרב בקרב צעירים ברחבי העולם.[32] מעבר למוזיקה, הקרב מונצח במגוון אמצעים:

  • קבוצות שחזור היסטורי: מדי שנה נערכים שחזורים של הקרב בהשתתפות מאות מתנדבים באזור ויזנה.[33]
  • קומיקס וספרות: יצאו לאור חוברות קומיקס המתארות את הקרב תחת הכותרת "Wizna 1939: 40:1 – Art of War".[32]
  • תערוכות מולטימדיה: במוזיאון הצבא הפולני בוורשה ובאתרים מקומיים קיימות תצוגות המוקדשות ללחימה במערך הבונקרים של קו נארב.[32]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Kozerawski, Dariusz (2015). "Polish Thermopiles in 1939 – the battle of Wizna". National Defence University, Warsaw.
  • Zaloga, Steven J. (2002). "Poland 1939: The Birth of Blitzkrieg". Osprey Publishing.
  • Guderian, Heinz (1960). "Erinnerungen eines Soldaten". Motorbuch Verlag

.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב ויזנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ Kozerawski, Dariusz (2015). "Polish Thermopiles in 1939 – the battle of Wizna", Warsaw: National Defence University, p. 235.
  2. ↑ Bellona. "Polskie Termopile. Wizna 1939". YouTube transcript, passage 1162-1186.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Kozerawski, p. 240.
  4. ↑ The Polish Thermopylae: The Strategic Sacrifice at Wizna, chapter 1.
  5. ↑ Kennedy, Robert M. (1956). "The German Campaign in Poland (1939)", p. 94.
  6. ↑ Kozerawski, p. 238.
  7. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1179.
  8. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1168.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Kozerawski, p. 239.
  10. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1180.
  11. ↑ The Polish Thermopylae, chapter 2.
  12. ↑ Zaloga, Steven J. (2002). "Poland 1939: The Birth of Blitzkrieg", p. 35.
  13. ↑ Zaloga, p. 51.
  14. ↑ Guderian, Heinz (1960). "Erinnerungen eines Soldaten", p. 68.
  15. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1178.
  16. ^ 16.0 16.1 Bellona. YouTube transcript, passage 1182.
  17. ^ 17.0 17.1 The Polish Thermopylae, chapter 3.
  18. ^ 18.0 18.1 Bellona. YouTube transcript, passage 1183.
  19. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1184-1185.
  20. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1185.
  21. ↑ The Polish Thermopylae, chapter 4.
  22. ↑ Kozerawski, Dariusz (2015). "Polish Thermopiles in 1939 – the battle of Wizna", Warsaw: National Defence University, p. 240.
  23. ↑ The Polish Thermopylae: The Strategic Sacrifice at Wizna, chapter 5.
  24. ↑ Kozerawski, p. 242-243.
  25. ↑ Kozerawski, p. 240.
  26. ↑ Kozerawski, p. 239.
  27. ^ 27.0 27.1 The Polish Thermopylae, chapter 5.
  28. ↑ Bellona. "Polskie Termopile. Wizna 1939". YouTube transcript, passage 1412.
  29. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1426.
  30. ↑ Bellona. YouTube transcript, passage 1430-1431.
  31. ^ 31.0 31.1 The Polish Thermopylae, chapter 6.
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 Kozerawski, p. 241.
  33. ↑ Kozerawski, p. 242.

ביבליוגרפיה

מאמרים
  • Adam Dobroński (1972). "Pod Wizną". Mówią wieki (בפולנית). 15 (9).
  • Andrzej Krajewski (2009-09-04). "Polskie Termopile, czyli cud pod Wizną". Polska the Times (בפולנית): 16–17. ISSN 1898-3081.
  • In Polish. Zygmunt Kosztyła, Obrona odcinka "Wizna" 1939, BKD (Bitwy, Kampanie, Dowódcy) [7/76], 1976
  • In Polish. P. Kupidura, M. Zahor, Wizna, Wojskowy Przegląd Techniczny i Logistyczny, nr 3, 1999
  • In Polish. A. Wiktorzak, Wizna - Polskie Termopile, Głos Weterana, nr 9, 1997
  • BD (1960). Jerzy Bordziłowski (ed.). "Heinz Guderian". Wojskowy Przegląd Historyczny (בפולנית). V (1/4).
  • Piotr Zychowicz (2011-12-16). "Awans dla Raginisa" [Raginis promoted]. Rzeczpospolita (בפולנית). Warsaw: Presspublica. 293 (9109): A6. ISSN 0208-9130. OCLC 264077858. אורכב מ-המקור ב-2014-12-07. נבדק ב-2011-12-21. Do tej pory uważano, że Raginis dysponował 720 żołnierzami. Analiza nowych źródeł skłoniła nas do przekonania, że nie miał nawet tego. Pod jego komendą mogło znajdować się góra 360 ludzi
ספרים
  • Krzysztof Komorowski (2009). Boje polskie 1939-1945 (בפולנית). Warsaw: Bellona. p. 504.
  • Leszek Moczulski Moczulski (2009). Wojna polska 1939. wydanie poprawione i uzupełnione (בפולנית). Warsaw: Bellona. ISBN 978-83-11-11584-2.
  • David G. Williamson (2009). Poland Betrayed: The Nazi-Soviet Invasions of 1939. Stackpole Military History. Mechanicsburg, PA: Stackpole Books. p. 272. ISBN 978-0-8117-0828-9.
  • In Polish. Kazimierz Stawiński, Bój pod Wizną. Warszawa 1964. Wydawnictwo Ministerstwa Obrony Narodowej.
הקלטות
  • Leszek Wiśniewski (director), Kamil Wertel (historical editor), Maria Mazurek (producer) (2009). Polskie Termopile [Polish Thermopylae] (בפולנית). Warsaw: Telewizja Polska.

קרב ויזנה42481394Q694500

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קרב_ויזנה&oldid=3622220"