קרב לימנובה
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1 בדצמבר 1914 – 13 בדצמבר 1914 (13 ימים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | קרב קז'יוופלוטי | |||||||||||||||||||||
| מלחמה אחרי | קרב לוצק | |||||||||||||||||||||
| מקום | לימנובה, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | בלימת המתקפה הרוסית | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב לימנובה היה קרב שהתרחש במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה בין צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית לצבא האימפריה הרוסית. הקרב התרחש ב-1 ל-13 בדצמבר 1914, בקרבת העיירה לימנובה, והסתיים בניצחון אוסטרו-הונגרי.
רקע
ב-20 בנובמבר 1914, פתח מפקד החזית הדרום-מערבית ניקולאי איוואנוב בהתקפה לכיוון נובי סונץ' מתוך כוונה לכבוש את קרקוב מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. ההתקפה העיקרית באה מדרום, מידיה של הארמייה השלישית של ראדקו דימטרייב, שנעה בין גריבוב לנובי סונץ'. במקביל, הקורפוסים ה-11 וה-9 תקפו במרכז, בעוד הקורפוס ה-21 שהה על הגדה הצפונית של הוויסלה, ולא פתח בהתקפה כיוון שהמתין לקורפוס ה-10 שהיה אמור לתגבר אותו. הארמייה השמינית של אלכסיי ברוסילוב שהתה בקרפטים והייתה מוכנה גם כן לפתוח במתקפה. הרוסים כבשו את העיירה לימנובה, כ-40 ק"מ מקרקוב, ושם החליטו האוסטרים להנחית את מתקפת הנגד שלהם שהחלה ב-1 בדצמבר.
המתקפה העיקרית שנועדה לכתר את הארמייה השלישית הרוסית נקבעה ל-3 בדצמבר. עיקר המשימה הוטלה על הארמייה הרביעית של יוזף פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה. התוכנית הראשונית הייתה שהקורפוס ה-14 בפיקודו של יוזף רוט יאגף את הארמייה השלישית הרוסית, בעוד הארמייה האוסטרו-הונגרית השלישית תתקוף בקרפטים את הארמייה הרוסית השמינית, ותמנע ממנה לבוא לעזרת הארמייה השלישית הרוסית. הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי קונרד פון הצנדורף, פנה לקיסרות הגרמנית בבקשת תגבורת, ועמיתו הגרמני פאול פון הינדנבורג שלח אליו בסוף נובמבר את דיוויזיית המילואים ה-47, בפיקודו של אלפרד פון בסר.
סדר הכוחות
שתי ארמיות של הצבא האוסטרו-הונגרי לחמו בקרב זה:
- הארמייה השלישית בפיקוד סבטוזר בורוייביץ'
| סדר כוחות הארמייה השלישית | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| הקורפוס ה-9 | רודולף קרליצ'ק | הדיוויזיה ה-10 הדיוויזיה ה-26 | |
| הקורפוס ה-3 | אמיל קולרוס פון גילדרן | הדיוויזיה ה-6 הדיוויזיה ה-22 הדיוויזיה ה-28 | |
| הקורפוס ה-7 | יוזף אוגוסט, ארכידוכס אוסטריה | הדיוויזיה ה-17 הדיוויזיה ה-20 | |
| הדיוויזיה ה-38 בפיקוד אלכסנדר סזורמאי | |||
| סדר כוחות הארמייה הרביעית | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| הקורפוס ה-17 | קרל קריטק | הדיוויזיה ה-19 הדיוויזיה ה-41 | |
| הקורפוס ה-11 | סטפן פון ליוביצ'יץ | הדיוויזיה ה-11 הדיוויזיה ה-15 הדיוויזיה ה-30 | |
| הקורפוס ה-14 | יוזף רוט | הדיוויזיה ה-3 הדיוויזיה ה-8 הדיוויזיה ה-13 | |
| הקורפוס ה-6 | ארתור ארץ פון שטראוסנבורג | הדיוויזיה ה-39 הדיוויזיה ה-45 | |
| קורפוס הפרשים | יוהאן הרברט פון הרברשטיין | דיוויזיית הפרשים ה-6 דיוויזיית הפרשים ה-10 דיוויזיית הפרשים ה-11 | |
| דיוויזיית המילואים הגרמנית ה-47 בפיקוד אלפרד פון בסר | |||
שתי ארמיות של צבא האימפריה הרוסית לחמו בקרב זה:
- הארמייה השלישית בפיקוד ראדקו דימטרייב
| סדר כוחות הארמייה השלישית | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| הקורפוס ה-11 | ולדימיר ויקטורוביץ' זאכארוב | הדיוויזיה ה-11 הדיוויזיה ה-32 | |
| הקורפוס ה-9 | דמיטרי שארבאקב | הדיוויזיה ה-5 הדיוויזיה ה-42 | |
| הקורפוס ה-10 | ניקולאי פרוטופופוב | הדיוויזיה ה-9 הדיוויזיה ה-31 | |
| הקורפוס ה-21 | יאקוס שקינסקי | הדיוויזיה ה-33 הדיוויזיה ה-44 | |
- הארמייה השמינית בפיקוד אלכסיי ברוסילוב
| סדר כוחות הארמייה השמינית | |||
|---|---|---|---|
| קורפוס | מפקד | דיוויזיות | |
| הקורפוס ה-8 | ולדימיר דרגומירוב | הדיוויזיה ה-14 הדיוויזיה ה-15 | |
| הקורפוס ה-23 | אפנסי זוריקוב | הדיוויזיה ה-48 הדיוויזיה ה-49 | |
| הקורפוס ה-7 | אדוארד אק | הדיוויזיה ה-13 הדיוויזיה ה-34 | |
| הקורפוס ה-12 | ליאוניד ליסק | הדיוויזיה ה-12 הדיוויזיה ה-19 | |
הקרב
בבוקר ה-3 בדצמבר הורה הארכידוכס יוזף פרדיננד לכוחותיו לנוע כנגד הארמייה השלישית של דימטרייב. בעוד באגף השמאלי כוחותיו של רוט נחלו הצלחות ואילצו את הרוסים לסגת כעשרה ק"מ, הרי שבאגף הימני נתקלו האוסטרים בהתגוננות רוסית עיקשת שנמשכה עד בוקר ה-4 בדצמבר. ב-5 בו הבינו הרוסים את המטרה האמיתית של המתקפה האוסטרית, והורו לברוסילוב להכניס את הארמייה השמינית שלו לקרב. ברוסילוב הבחין בפער שנוצר בין הארמיות האוסטריות השלישית והרביעית, וניצל אותו כדי להורות לקורפוס ה-8 בפיקודו של דרגומירוב לפתוח במתקפה על כוחותיו של רוט שהעמידו בסכנת כיתור את הארמייה הרוסית השלישית. ה-6 וה-7 בדצמבר היו ימים עקובים מדם של חוסר וודאות. מחד, הצלחותיה של הארמייה הרביעית האוסטרית אילצו את הארמייה הרוסית השלישית לבצע נסיגה דרומה, ומאידך כוחותיו של רוט נמצאו בסכנת כיתור בין הארמייה הרוסית השלישית לקורפוס הרוסי ה-8, מה שיכול היה לסכן את הצלחת המבצע כולו.
הצנדורף שקל להורות לארמייה הרביעית בפיקודו של בורוייביץ' לתקוף את כוחותיו של ברוסילוב בקרפטים, וכן להורות לוויקטור דנקל מפקד הארמייה הראשונה לחצות את הוויסלה ולהגיע לעזרת הארמייה הרביעית. התקדמותם של הרוסים על הוויסלה ב-10 בדצמבר גרמו לכך שבסופו של דבר רק הקורפוס ה-18 נשלח מהארמייה הראשונה על הארמייה הרביעית. במקביל, רוט המשיך בתמרון האיגוף שלו, כשבורוייביץ' מחפה עליו באמצעות התקדמות עקבית בקרפטים. ב-11 בדצמבר הגיע רוט לאזור לימנובה, כשהקורפוס של דרגומירוב ממש מאחוריו. באזור נובי סונץ' נלחמו הרוסים לחימה עזה, ועיכבו את המשך ההתקדמות. ב-12 בדצמבר נאלץ ברוסילוב להורות לדרגומירוב לבצע נסיגה בשל ההתקדמות המפתיעה של הארמייה השלישית האוסטרית, שהעמידה בסכנת כיתור גם את הארמייה השמינית. כעת יכל הארכידוכס יוזף פרדיננד להרשות לעצמו לתגבר את רוט, ושלח לעזרתו את הקורפוס ה-6 בפיקודו של ארץ. עוד באותו היום הצליחו שני הקורפוסים לשבור את ההתנגדות הרוסית בין נובי סונץ' ללימנובה, ותקעו טריז בין הארמיות הרוסיות השלישית והשמינית.
הקרב יכול היה להסתיים במפלה מוחצת לצבא הרוסי, אולם האוסטרים לא הצליחו להשיג את מטרתם הסופית, כיתור הארמייה השלישית. הסיבה לכך הייתה שהחיילים האוסטרו-הונגרים כבר היו מותשים מהמאבק הארוך וחסרים ציוד ותחמושת. כמו כן החורף התקרב ומסילות הברזל האוסטריות לא היו יעילות מספיק כדי לאפשר תנועה של כוחות גדולים. רק לאחר מתקפת גורליצה-טרנוב סולקו סופית הרוסים משטחי פולין וגליציה. עם זאת, מכיוון שהרוסים סולקו מהעמדות שאיימו על קרקוב, האוסטרו-הונגרים טענו לניצחון בקרב, ורוט קיבל את תואר האצולה "פון לימנובה" מידיו של הקיסר.
קישורים חיצוניים
- קרב לימנובה (באנגלית)
