יוזף רוט (גנרל)
 | |
| יוזף רוט | |
| לידה |
12 באוקטובר 1859 טריאסט, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באפריל 1927 (בגיל 67) וינה, אוסטריה  |
| השתייכות |
 הצבא האוסטרו-הונגרי |
| תקופת הפעילות | 1879–1918 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד האקדמיה הצבאית הטרזיאנית מפקד הדיוויזיה ה-3 מפקד הקורפוס ה-14 מפקד פיקוד הגנת טירול מפקד הקורפוס ה-20 המפקח הכללי על החינוך הצבאי המפקח הכללי על החוזרים | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
יוזף פרייהר רוט פון לימנובה-לאפאנוב (בגרמנית: Josef Freiherr Roth von Limanowa-Łapanów; 12 באוקטובר 1859 - 9 באפריל 1927) היה גנרל-אוברסט בצבא האוסטרו-הונגרי אשר פיקד על כוחות במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
רוט נולד ב-12 באוקטובר 1859 בעיר טריאסטה שהשתייכה אז לאימפריה האוסטרית. כיום נמצאת העיר בתחומי איטליה המודרנית. אביו היה קצין בצבא בדרגת אוברסט-לויטננט שהוצב בטריאסטה. הוא למד במכללה הצבאית בסנט פולטן, ולאחר מכן באקדמיה הצבאית הטרזיאנית בווינר נוישטט.
ב-4 באפריל 1879 הוא התגייס לצבא האוסטרו-הונגרי והוצב כלוטננט ברגימנט ה-21. ב-1 במאי 1884 הוא הועלה לדרגת אובר-לויטננט, ולמד בקריגשולה (Kriegsschule) - בית הספר להכשרת קציני מטה. ב-1 בנובמבר 1886 הוא הוצב במטה הכללי. לאחר מכן הועבר למטה הבריגדה ה-71, ולאחר מכן לבריגדה ה-13 ואז לקורפוס ה-12. ב-1 בנובמבר 1889 הועלה לדרגת האופטמן.
ב-1891 נישא למלאני לסנקי אשר ילדה לו שני בנים ושתי בנות.
ב-1 בנובמבר 1895 הוא הועלה לדרגת מיור ומנה לראש מטה הדיוויזיה ה-12 אשר הוצבה בקרקוב. ב-1896 הוא קיבל את אות מסדר הכתר הפרוסי דרגה שלישית. ב-1 במאי 1898 הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט וב-1900 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-76 בגראץ. במאי 1901 הוא מונה למפקד לשכה מיוחדת שהייתה אחראית על אימונם והכשרתם של קציני המטה הכללי. ב-1 בנובמבר של אותה שנה הוא קודם לדרגת אוברסט וכן קיבל צלב מפקד במסדר הכוכב מטעם ממלכת רומניה. ב-27 במרץ 1905 הוא עוטר באות מסדר כתר הברזל מחלקה שלישית ובצלב האבירים של מסדר לאופולד ב-22 באפריל 1908. ב-1 במאי של אותה שנה הוא הועלה לדרגת גנרל מיור וקיבל פיקוד על הבריגדה ה-94. ב-1909 הוא הפך לחבר במסדר העיט האדום הפרוסי ובמסדר החרב השוודי. ב-1 באפריל 1910 הוא מונה למפקד האקדמיה הצבאית הטרזיאנית, וב-1 במאי 1912 הוא קודם לדרגת לוטננט פלדמרשל.
מלחמת העולם הראשונה ואחריתו
ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה
ב-5 באוגוסט 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מונה למפקד הדיוויזיה השלישית אשר הייתה חלק מהקורפוס ה-14. כחלק מהארמייה הרביעית, לחם רוט במהלך קרב גליציה ובכלל זה בקרב קומרוב וקרב רווה אשר בו נספו כמעט כל חיילי אחד הרגימנטים שלו. ב-1 באוקטובר 1914 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-14 אשר נכלל במסגרת הארמייה הראשונה של ויקטור דנקל. ב-14 באוקטובר הוא עוטר בצלב הכבוד של מסדר לאופולד, ובהמשך אותו החודש השתתף בקרב על הוויסלה. במהלך דצמבר הוא לקח חלק חשוב בקרב לימנובה אשר בו לחם כחלק מהארמייה הרביעית. במהלך הקרב הורחב הקורפוס שלו באופן זמני והוכפפו תחתיו 8 דיוויזיות חי"ר, 3 דיוויזיות פרשים, דיוויזיה גרמנית ואת "הלגיון הפולני". היחידה כללה בסה"כ 50,000 איש.[1] על חלקו בקרב קיבל רוט את תואר האצולה "פון לימנובה-לאפאנוב" מפרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. מאוחר יותר השתתף רוט במתקפת גורליצה-טרנוב ובנסיגה הגדולה, ועוטר בשתי המחלקות של צלב הברזל. ב-1 בספטמבר 1915 הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים והועבר לחזית האיטלקית כמפקד פיקוד הגנת טירול. מאוחר יותר מונה למפקד הקורפוס ה-20. אויגן, ארכידוכס אוסטריה, אשר היה מפקד קבוצת ארמיות אויגן תיאר אותו כמפקד מעולה אך ראה בו: "ידידותי מדי עם החיילים הכפופים לו" ופירוש הדבר הוא ש"ייתכן כי הוא חלש מכדי להשתמש בהם ללא רחם". לפיכך, נחסם קידומו למפקד של ארמייה.[1]
באוקטובר 1917, בעקבות החלשת האיום על הגזרה שבה הוצב הקורפוס שלו, הוחלט למצוא עבורו תפקיד חדש. קונרד פון הצנדורף, מפקד קבוצת ארמיות דרום טירול, אשר הסכים עם הערכותיו של הארכידוכס אויגן ביחס לרוט, כתב שהוא: "דמות אדיבה ואבירית, יותר פייסנית מאשר החלטית". הוא טען שהוא: "לא מתאים לפיקוד צבאי" והציע למנותו למפקח על מוסדות החינוך הצבאיים משום שיש לו: "את הלב וההבנה לצעירים". הצעתו של הצנדורף התקבלה, ורוט נכנס לתפקידו החדש ב-15 בפברואר 1918, בד בבד עם קידומו לדרגת גנרל-אוברסט. לאחר חתימת הסכם ברסט-ליטובסק עם האימפריה הרוסית, החלו חוזרים מרוסיה המוני שבויים אוסטרו-הונגרים, אשר רבים מהם הספיקו להיות מושפעים מרעיונות המהפכה הבולשביקית. כדי לטפל בבעיה זו, מונה רוט ב-21 במרץ 1918 לתפקיד המפקח הכללי על החוזרים, במקביל לתפקידו כמפקח על החינוך. הוא החזיק בשני התפקידים עד סיום המלחמה באותה שנה.
עם סיום המלחמה פרש רוט מהצבא. הוא נפטר בווינה ב-9 באפריל 1927 בגיל 67.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
