קרב מפרץ הלגולנד השני
 | ||||||||||||||||||
| אה"מ קליפסו בקרב, שבמהלכו היא נפגעה קשות, צויר על ידי ויליאם ליונל ווילי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 17 בנובמבר 1917 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מפרץ הלגולנד, הים הצפוני | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
54°10′N 8°04′E / 54.167°N 8.067°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ללא הכרעה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב מפרץ הלגולנד השני (בגרמנית: Zweite Seeschlacht bei Helgoland), היה קרב ימי בין שייטות בריטיות וגרמניות שנערך ב-17 בנובמבר 1917 במהלך מלחמת העולם הראשונה.
רקע כללי
הנחת מוקשים בריטית
הבריטים השתמשו במוקשים ימיים בהגנה כדי להגן על נתיבי ים ודרכי מסחר ובאופן התקפי כדי למנוע מעבר של צוללות ואוניות שטח גרמניות בים הצפוני, שהסכנה שבו הומחשה ב-17 באוקטובר 1917 כאשר הסיירות הגרמניות מסדרת ברומר, SMS ברומר ו-SMS ברמזה (הפעולה ליד לרוויק) ביצעו גיחה נגד השיירה הסקנדינבית. (במהלך 1917, שש צוללות הוטבעו על ידי מוקשים בריטיים ובתוך שנתיים, המאמץ הנגדי של טיהור המוקשים הגרמני ספג את האובדן של כ-28 משחתות ו-70 שולות מוקשים וספינות אחרות.)
הגרמנים מצידם נצרכו לבצע טיהור מוקשים עד 150 מיילים ימיים (280 ק"מ) לתוך מפרץ הלגולנד ובדרום הים הבלטי, בחיפוי סיירות קלות ומשחתות, עם תמיכה מרוחקת מדי פעם על ידי אוניות מערכה. לאחר הפעולה ליד לרוויק, נבדקו באדמירליות כמה הצעות להתקפות על שולות המוקשים והמלוות הגרמניות. ב-31 באוקטובר שלחו הבריטים כוח גדול של סיירות ומשחתות לתוך הקטגט, שהטביע את קונפרינץ וילהלם, ספינת סוחר חמושה ותשעה ספינות מכמורת.
סיורי מבחן גרמנים
ההצבה הבריטית הפורה של מוקשים ומחסומי רשתות מחוץ לחגורות המוקשים הגרמנים העיקריים בין שונית הורנס לטרשלינג, קרוב לבסיסי צי הים הפתוח (Hochseeflotte) אילצה את הצי הקיסרי הגרמני לסייר את שדות המוקשים הבריטיים, כדי למצוא דרכם נתיבים למעבר אל הים הצפוני ובחזרה ממנו. בוצעו מסעות ניסוי, בהיותם פעולות משמעותיות עם ספינות לאיתור המוקשים, שולות המוקשים, ספינות הטורפדו (בדרך כלל כינוי יבשתי למשחתות), צוללות, פורצות מחסומים וסיירות קלות, עם סיור אווירי על ידי צפלינים ומטוסים ימיים. גיחות המבחן היו מוגנות גם על ידי אוניות מערכה בדרכים שידוע כי הן נקיות ממוקשים.
הקדמה
פעולות בים הצפוני
ב-20 באוקטובר, מפענחי הקוד הבריטיים של חדר 40, חלק מחטיבת המודיעין הימית של האדמירליות, פיענחו פקודות לצוללת UB-61 לסייר בצפון ברגן כדי למצוא את הנתיב החדש של השיירה הסקנדינבית. דיווחי סוכן מקופנהגן חשפו מתקפה גרמנית קרובה של שבע סיירות קלות ו-36 משחתות. במהלך השבוע שהסתיים ב-11 בנובמבר, סיירות קלות בריטיות, משחתות וליווי של סיירות מערכה, ערכו סריקה מופרכת לאורך שולי שדות המוקשים של מפרץ הלגולנד. עד אמצע נובמבר השיגה האדמירליות מספיק מידע מודיעיני כדי ליירט את אחת מפעולות טיהור המוקשים הגדולות של גרמניה, בתנאי שהאוניות שבסיסן ברוזית' שבסקוטלנד יוכלו להפליג בזמן. האדמירליות החליטה שמבצע התקפי צריך להתחיל ב-17 בנובמבר.
גיחת מבחן, 17 בנובמבר
.png)
מפה המציגה את מיקומו של בורקום באיי פריזיה המזרחית
הגרמנים תכננו גיחת מבחן ל-17 בנובמבר 1917, הכוללת את חצאי שייטות שולות המוקשים ה-2 וה-6, חצאי שייטות סירות טורפדו ה-12 וה-14, פלגת פורצי מחסומים IV והסיירות הקלות של קבוצת הסיור II, בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר ממחצית שייטת שולות המוקשים ה-6. אוניות המערכה מסדרת קייזר, SMS קייזר ו-SMS קייזרין משייטת IV, כל אחת עם עשרה תותחי 12 אינץ' (300 מ"מ), בראשות קפיטן צור זי קורט גראסהוף בקייזרין, היו אמורות לשמש ככוח חיפוי לקבוצה. אוניות המערכה היו אמורות להגיע לנקודה מערבית להלגולנד בשעה 7.00 a.m., בעוד שקבוצת גיחת המבחן נפגשה במפרץ הלגולנד בערך באמצע הדרך בין שונית הורנס לטרשלינג. עם מזג אוויר גרוע שקרקע את הצפלינים ולא איפשר לסיירות קלות לשגר מטוסים ימיים, לאחר שיצאו לים, גיחת המבחן הסתמכה על סיורי סיור של שני מטוסים ימיים מבסיס יבשתי בבורקום שבחוף הגרמני, ממש מזרחית להולנד, עבור סיור לפני הקבוצה.
תוכנית בריטית
תרשים המציג את האיים הפריזיים, כולל טרשלינג ובורקום (משמאל למטה) וזילט באיי איי פריזיה הצפוניים (מימין למעלה), שניהם חלק מארכיפלג ים וודון
גיחת המבחן הגרמנית נחשפה על ידי מפענחי הקוד של חדר 40, מה שאיפשר לבריטים לתכנן מארב. ב-16 בנובמבר, פקודות להתקפה על גיחת המבחן נשלחו לאדמירל סר דייוויד ביטי, המפקד העליון של הצי הגדול הבריטי. ב-17 בנובמבר 1917 נשלח כוח של סיירות בפיקודו של תת אדמירל טרוויליאן נאפייר לתקוף את שולות המוקשים הגרמניים כשהן מטהרות את הנתיבים.
הקרב
הפעולה החלה בשעה 7:30 a.m., בערך 65 מיילים ימיים (120 ק"מ) ממערב לזילט, כאשר קורייג'וס ראתה אוניות גרמניות. היא פתחה באש בשעה 7:37 a.m. רויטר התקדם עם ארבע סיירות קלות ושמונה משחתות לעבר הספינה הבריטית כדי לחפות על נסיגת שולות המוקשים, כאשר כולם מלבד ספינת המכמורת קהדינגן (גר'), נמלטו מהגזרה הבריטית. התפתח מרדף חמור כאשר הכוחות הגרמניים, שעשו שימוש מיומן במסכי עשן, נסוגו לדרום מזרח במהירות המיטבית, תחת אש משייטת הסיירות הראשונה, שייטת הסיירות הקלות הראשונה ושייטת הסיירות הקלות השישית. ריפאלס נותקה משייטת סיירות המערכה הראשונה והפליגה במהירות גבוהה כדי להצטרף לקרב. שני הצדדים נפגעו בתמרוניהם על ידי נוכחותם של שדות מוקשים ימיים.
בערך באותו זמן, החלו הסיירות הקלות לספוג אש מקייזר וקייזרין, שהתקדמו לתמיכה בספינות של רויטר; קאלדון נפגעה בפגז 12 אינץ' (30.5 ס"מ), שפגע בצריח התותח; זמן קצר לאחר מכן, האוניות הבריטיות ויתרו על המרדף כשהן הגיעו לקצה שדות מוקשים נוספים. פגז עבר דרך מגדל הניווט העליון של הסיירת הקלה קליפסו, הרג את צוות מגדל הניווט ופצע אנושות את הקפטן, הרברט אדוארדס, על הגשר וערפל את הכרתו של הנווט, לוטננט קומנדר מ. פ. פ. וילסון. כל אנשי הגשר התחתון נהרגו וקצין התותחנים, לוטננט ה. ק. ק. קלארק תפס את הפיקוד, מה שנהיה קשה יותר כי הפגז גם ניתק את כל התקשורת החשמלית והפחית את קצב האש. סיירת המערכה ריפאלס ירתה לזמן קצר לעבר האוניות הגרמניות בערך בשעה 10:00 בבוקר, והשיגה פגיעה בסיירת הקלה SMS קניגסברג שהציתה שריפה חמורה.
לאחר מכן
ניתוח הקרב
מפה צרפתית של קרב יוטלנד (1916) המציגה (בשחור) את השטח המשוער של שדות המוקשים הגרמניים בים הצפוני
ב-1984, כתב פטריק ביסלי שהמבצע הבריטי היה נועז, אבל נאפייר הואשם שלא בצדק בכישלונו לרדוף אחרי הספינות הגרמניות מספיק במרץ. חדר 40 היה מעודכן היטב לגבי עמדותיהם של שדות המוקשים הגרמניים והשדות הבריטיים שהגרמנים ניסו לפנות. המידע התווסף לתרשימים הימיים של חדר 40, אך המידע נדחה בפני נאפייר, שקיבל החלטות על סמך התרשימים שהיו לו. חוסר הרצון של האדמירליות לחשוף שהמידע שלהם נגזר מפענוח של יירוטים אלחוטיים הוביל לכך שמפקד הצי לא היה מעודכן. האדמירליות סיפקה לפחות מודיעין מבצעי למפקדי הצי, לאחר שביטי הגיש בקשת חירום כשהיה בים. נאפייר קיבל הודעה תוך תשעים דקות מהאדמירליות שאוניות ראשה גרמניות הפליגו בשעה 8:30 בבוקר ומיקום סיירות גרמניות, מה שהוביל לנזק חמור של קניגסברג. לכל הפחות, חדר 40 מנע מהמבצע הבריטי להידרדר מפיאסקו לאסון.
נפגעים
ב-1920, אדמירל ריינהרד שר כתב שהגרמנים ספגו אבדות של 21 הרוגים, עשרה פצועים קשה ושלושים אנשי צוות שנפצעו קל. בדו"ח האדמירליות נכתב כי נהרגו קצין אחד ו-21 מלחים, ארבעה קצינים ו-39 מלחים נפצעו; ו-22 גרמנים נלקחו בשבי.
צלב ויקטוריה
הימאי ג'ון קרלס מוולסל, על סיפונה של אוניית הדגל של קומודור קואן, קאלדון, זכה בצלב ויקטוריה לאחר מותו על אומץ ליבו שהמשיך לטעון ולירות באקדחו למרות שספג פצעי רסיס מוות שפתחו את בטנו. [1]
סדר הכוחות
|
הכוחות הבריטיםשייטת הסיירות הראשונה
שייטת הסיירות הקלות השישית
שייטת הסיירות הקלות הראשונה
שייטת סיירות המערכה הראשונה (חלקי)
כוחות אחרים בים לתמיכה (לא השתתפו בקרב)
|
הכוחות הגרמנים
קבוצת הסיור השנייה
שייטת סירות הטורפדו השביעית
שולות המוקשים
שייטת אוניות המערכה הרביעית (חלקי)
כוחות אחרים בים לתמיכה (לא השתתפו בקרב)
|
.svg){kind=small}
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Carless, John Henry, Commonwealth War Graves Commission
- ^ המקור העיקרי לסדר הכוחות הבריטי הוא ניובולט, Naval Operations פרק V, עמ' 168–169.
- ^ ריפאלס שהייתה מהירה יותר ובעלת שוקע רדוד יותר משאר סיירות המערכה הבריטיות, נותקה לתמוך בשייטת הסיירות הקלות הראשונה בסביבות השעה 8:00 בבוקר; היא נכנסה לפעולה בסביבות השעה 9:00 בבוקר והשיגה פגיעה של פגז 15 אינץ' בקניגסברג בשעה 9:58 בסיום הקרב.
- ^ סירות הטורפדו הגדולות (גר') הגרמניות היו בגודל ותפקוד דומים למשחתות בצי המלכותי ולעיתים קרובות מתייחסים אליהם ככאלה.
- ^ המקור העיקרי לסדר הקרב הגרמני הוא גלדיש, עמ' 56–57, Commanding Officers of German Capital Ships 1914-19 ו-Ehrenrangliste der Kaiserlich-Deutschen Marine 1914–18 [1930]
