קרב קרקירה
 | ||||||||||||||||||
|
מלחמה: המלחמה הפלופונסית (מלחמת האזרחים בקרקירה) | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 427 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | סמוך לעיר קֶרְקִירָה (קוֹרְפוּ) | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ספרטני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב קֶרְקִירָה הוא קרב ימי שניטש ב-427 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפלופונסית, בין הצי של קרקירה בסיוע שייטת אתונאית לבין צי פלופונסי בפיקוד ספרטני. הקרב היה אחד מגילוייה של מלחמת אזרחים שפרצה בעיר בין הסיעה הדמוקרטית התומכת באתונה לבין הסיעה האוליגרכית התומכת בקורינתוס ובספרטה, כששתי המעצמות היריבות מתערבות ונוטלות בה חלק פעיל. בהתנגשות, שנערכה במימי קרקירה (קורפו), הייתה ידן של האוניות הפלופונסיות על העליונה, ואלמלא תושייתו של מפקד השייטת האתונאית, היו הקרקירים ניגפים כליל.
הרקע לקרב
בקיץ 427 לפנה"ס, תוך כדי המלחמה בין אתונה לספרטה, התלקח בקרקירה ריב-סיעות (סֶטָסִיס) עקוב דם בין הסיעה האוֹלִיגַרְכִית בתמיכת קורינתוס לבין הסיעה הדמוקרטית בתמיכת אתונה. קרקירה, שהחזיקה בצי המלחמתי השני בגודלו ביוון אחרי אתונה, הייתה קשורה בברית הגנה עם האתונאים מאז שנת 433 לפנה"ס. קורינתוס יריבתה, עיר מסחר ימי משגשגת, הייתה בעלת הברית הימית החשובה ביותר של ספרטה וחברה בליגה הפלופונסית. כשהגיע המאבק הפנימי בקרקירה לידי אלימות גלויה, שלחו הספרטנים צי פלופונסי בפיקודם לעזרת הסיעה האוליגרכית. תוכניתם נודעה לאתונאים מבעוד מועד, והם הקדימו אותם ושיגרו מנָאוּפָּקֶטוֹס שבמפרץ קורינתוס שייטת בת 12 טריארות ו-500 חיילים מֶסֶנִים בפיקוד נִיקוֹסְטְרָאטוֹס.[1] הצי הפלופונסי, שנאסף בקִילֶנֵה, ועשה דרכו אל קרקירה דרך נמל סִיבּוֹטָה, מנה 53 טריארות בפיקוד הנאוארכוס אַלְקִידָאס, כשבְּרָסִידָאס משמש לו יועץ.[2]
מהלך הקרב
התקרבותו של הצי הפלופנסי עוררה מבוכה בקרב אנשי הסיעה הדמוקרטית בעיר והפילה עליהם פחד, והם החלו מאיישים בחופזה 60 טריארות. ניקוסטראטוס יעץ להם להניח לו לצאת ראשון לקראת האויב עם שתים-עשרה אוניותיו, כדי שישלימו את הכנותיהם ויצאו כגוף אחד, אך הם לא שמעו בעצתו ושלחו את אוניותיהם אחת-אחת וללא כל מערך קרבי. כך ארע, שכבר בהסתערות הראשונה נפלו שתיים מאוניות הקרקירים לידי הפלופונסים, והאחרות נלחמו ללא כל סדר ותכלית. כשראו המפקדים הספרטנים את הבלבול בצי הקרקירי והבחינו ממרחק בהתקרבותה של השייטת האתונאית, פיצלו את ציים לשניים: עשרים אוניות הקצו ללחימה בקרקירים, שלחימתם לא הייתה יעילה כלל ועיקר, ובשלושים ושלוש האחרות נערכו לקראת האתונאים.
האתונאים לא תקפו את מרכז המערך הפלופונסי, אלא את אגפיו, כי חששו שיכותרו על ידי האוניות הרבות יותר. הצלחת הסתערותם הראשונה, במהלכה אף הטביעו אחת מאוניות האויב, עוררה את חששות הפלופונסים מפני תמרון דייקפלוס, והם ערכו את אוניותיהם שלהם במעגל, כשחרטומיהן החוצה וירכתיהן פנימה. מערך מגנני זה נועד לסכל את התקפות הניגוח הקטלניות של האויב, אך לאתונאים הייתה תשובה מוכנה מראש. הם שטו בטור סביב אוניות הפלופונסים, ותוך איום בניגוח הכריחו אותן להצטופף עוד ועוד. ניקוסטראטוס חיכה שהאוניות תתנגשנה אחת בשנייה, ובמהומה שתתחולל יהיו הן טרף קל למהלומות הניגוח אוניותיו. כדבר הזה בדיוק אירע שנתיים קודם לכן, בקרב ריון, אז הוכה צי פלופונסי על ידי שייטת אתונאית בפיקוד פורמיון. עשרים האוניות הפלופונסיות, שנלחמו אותה שעה בקרקירים, זיהו מיד את הסכנה המתרגשת, וכדי למנוע מפלה נוספת, נחלצו לעזרת חברותיהן המכותרות, נערכו בשורת חזית והסתערו יחד על אוניות האתונאים. ברגע מכריע זה שוב הוכיחו האתונאים את עליונותם במלחמת ים. ניקוסטראטוס ערך מחדש את אוניותיו בשורת חזית ופקד עליהן לחתור לאחור. וכך, כשחרטומי אוניותיהם מול האויבים, נסוגו האתונאים אט-אט, כדי לאפשר לאוניות קרקיריות רבות ככל האפשר למלט את נפשן לנמל. הקרב הסתיים עם שקיעת השמש. 13 אוניות קרקיריות נלכדו ונפלו לידי האויב, ואונייה פלופונסית אחת הוטבעה על ידי האתונאים בהסתערותם הראשונה.[3]
תוצאת הקרב
אלקידאס, הנאוארכוס הספרטני, לא ניצל את הניצחון בקרב הימי ואת מבוכת הקרקירים, ולא תקף את העיר, שכמדומה הייתה נכנעת לו בנקל. הצי הפלופונסי שבפיקודו שב לאחר הקרב אל סיבוטה, ולמחרת פשטו צוותי האוניות על כף לאוקימנה, בדרום-מזרח האי קרקירה, והשמו את השדות והיבולים. בערב, כאשר חזרו אל סיבוטה, נודע לפלופונסים כי תגבורת של 60 אוניות, שנשלחה על ידי האתונאים לעזרת הקרקירים, מתקרבת לעיר. כדי להימנע מהתמודדות עם צי עדיף הן במספר אוניותיו הן במיומנות אנשיו, חמקו אוניות הפלופונסים והפליגו בכל המהירות עוד באותו הלילה חזרה לעריהן. עתה, משנתהפך הגלגל וחלפה הסכנה, נקמו הקרקירים ביריביהם מבית, תומכיה של ספרטה, והרגו רבים מהם באכזריות רבה.[4]
מקורות
- תוקידידס, תולדות מלחמת פילופוניס. תרגם מיוונית והוסיף הערות א"א הלוי, הקדים מבוא אלכסנדר פוקס. ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ט.
- Thucydides. Translated by C.F. Smith. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919 ( reprinted 1980).
- A.W. Gomme, A Historical Commentary on Thucydides. Vol. 2: Books II-III. Oxford, Clarendon Press, 1956 (reprinted 1979).
- J.S. Morrison and J.F. Coates, The Athenian Trireme. Cambridge, Cambridge University Press, 2000 (2nd edition).
- John V.A. Fine, The Ancient Greeks - A Critical History. Cambridge (MA) and London, Harvard University Press, 1983.
הערות שוליים
- ^ שתיים מבין שתים-עשרה הספינות היו אוניות הקודש והמלאכות סאלאמיניה ופאראלוס (תוקידידס, ספר שלישי, 77).
- ^ המסנים, שגורשו מאדמתם על ידי הספרטנים, התיישבו בעידודה של אתונה בנאופקטוס, וסייעו לשייטת האתונאית שהוצבה במקום במלחמתה בספרטה ובבעלות בריתה. בשם סיבוטה נקראו שלושה איים קטנים מנגד לקצה הדרומי של האי קרקירה, וגם הנמל שביבשת הסמוך אליהם (כיום מוּרֶטוֹס).
- ^ תוקידידס, ספר שלישי, 77-78.
- ^ תוקידידס, ספר שלישי, 79-81.
