קרל הרמן
| לידה | 17 ביוני 1898 |
|---|---|
| פטירה | 12 בספטמבר 1961 (בגיל 63) |
| ענף מדעי | קריסטלוגרפיה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| תרומות עיקריות | |
| המציא (יחד שארל-ויקטור מוֹגֶן) את סימון הרמן-מוגן, שיטת כתיב תקנית בינלאומית לחבורות סימטריות מרחביות | |
קרל הרמן (בגרמנית: Carl Hermann; 17 ביוני 1898 – 12 בספטמבר 1961) היה קריסטלוגרף גרמני. יחד עם שארל-ויקטור מוֹגֶן המציא שיטת כתיב תקנית בינלאומית לחבורות סימטריות מרחביות הידועה כסימון הרמן-מוגן או "סימון בינלאומי".
חייו
הרמן נולד בעיר הנמל וֶזֶרמינדֶה (כיום ברמרהאפן). שני הוריו היו צאצאים למשפחות של אנשי כנסייה. למד באוניברסיטת גטינגן כתלמידו של מקס בורן, ובמקביל לורנר הייזנברג. הרמן קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה ב-1923. מ-1925 עד 1935 שימש כעוזר מחקר לפאול פטר אוואלד באוניברסיטה הטכנית של שטוטגרט (Stuttgart Technische Hochschule – כיום אוניברסיטת שטוטגרט) והגיש את עבודת ההביליטציה ב-1931. תחום התמחותו הייתה קריסטלוגרפיה ובייחוד מחקר חבורות סימטריות מרחביות. כבר ב-1925 מינה אוואלד את הרמן לטפל ברישום של כל המבנים של הגבישים שפוענחו באמצעות קרני רנטגן. מ-1928 החל להופיע תיאור של כל המבנים שפוענחו כנספח לכתב העת Zeitschrift für Kristallographie בשם "דוחות מבנה", אותו ערכו אוואלד והרמן במשותף. הנספח יצא בדרך כלל כל שנה והנספח הראשון (Vol. I: Strukturbericht 1913-1928) כלל את כל המבנים שפוענחו מ-1913 (השנה בה פענחו ויליאם לורנס בראג וויליאם הנרי בראג לראשונה מבנה גבישים באמצעות קרני רנטגן) ועד 1928. אוואלד נאלץ לעזוב את גרמניה ב-1937 משום שהיה "רבע יהודי", והרמן המשיך לערוך לבדו את הנספח עד 1941, שאז יצא הנספח האחרון (כרך שבע) שכלל את כל המבנים שנקבעו עד 1939.
ב-1929 נערך בלונדון ביוזמת ויליאם הנרי בראג כינוס בינלאומי של קריסטלוגרפים ובו התקבלה החלטה לנסות ולקבוע סימנים אחידים ומינוח אחיד לטבלאות של חבורות סימטריות מרחביות. בספטמבר 1929 נפגש הקריסטלוגרף הבריטי ג'ון דזמונד ברנל שהיה ראש הוועדה שהוקמה בנושא עם אוואלד בשטוטגרט והשניים החליטו על ארגון כנס בנושא. הכנס התקיים בקיץ 1930 בציריך בחסותו של פאול ניגלי, ששימש אז כעורך של הביטאון החשוב ביותר בתחום, Zeitschrift für Kristallographie. הרמן, שארל-ויקטור מוגן, אוואלד, ברנל, ויליאם אסטבורי, קתלין לונסדייל ואחרים השתתפו בכנס, שבו התקבלה החלטה להכין פרסום בנושא. ב-1931 הציעו הרמן והקריסטלוגרף הצרפתי שארל-ויקטור מוגן שיטת מינוח להגדרת 230 החבורות הסימטריות המרחביות שזכתה לכינוי "סימון הרמן-מוגן". ב-1935 יצא לאור הספר בן שני הכרכים "טבלאות בינלאומיות לקביעת מבני הגביש" (Internationale Tabellen zur Bestimmung von Kristallstrukturen), ספר שלו תרמו 18 קריסטלוגרפים, והיה הפרסום הקריסטלוגרפי הראשון שהיה פרי מאמץ בינלאומי. קרל הרמן היה העורך הראשי. בספר זה אומצה שיטת המינוח שהציעו הרמן ומוגן. ב-1946, בזמן ההכנות להקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה, היה הרמן שותף לוועדה שמושבה היה בלונדון, שהייתה אחת מוועדות האיגוד, ועסקה בהכנת הפרסום, "טבלאות בינלאומיות לקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן" (International Tables for X-ray Crystallography), שהכרך הראשון שלו יצא ב-1952, שהיה במידה רבה מבוסס על הספר שיצא לאור ב-1935.
כשעלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה התנגד הרמן להגבלות הפוליטיות שהוטלו על משרות אקדמיות, ופרש ממשרתו על מנת לעבוד כפיזיקאי בחברת אי גה פארבן בלודוויגסהאפן, שם המשיך במחקריו הקריסטלוגרפיים וחקר את נושא הסימטריה במרחבים מרובי ממדים. במהלך מלחמת העולם השנייה עזרו הרמן ואשתו אווה להסתיר יהודים ולסייע להם להימלט, בשל פעולותיהם אלו נאסרו אווה וקרל הרמן, והרמן אף נידון למוות. מכיוון שהיה מדען ידוע והיו לו חברים בעלי השפעה בממשל לא בוצע גזר הדין מעולם.
לאחר המלחמה הרצה הרמן לזמן קצר באוניברסיטת דרמשטט, ואז, ב-1947, קיבל את הקתדרה החדשה לקריסטלוגרפיה שהוקמה באוניברסיטת מארבורג. בהמשך הרמן שימש מנהל מכון הקריסטלוגרפיה במקום עד מותו.
הרמן היה חבר באגודת הידידים (הידועה יותר כדת הקוויקרים) והקדיש זמן רב לקדם את ההבנה הבינלאומית.
ב-1976 הכריז יד ושם על אווה וקרל הרמן כחסידי אומות העולם.[1]
באוגוסט 1994 קבעה החברה הקריסטלוגרפית הגרמנית (DGK) את מדליית קרל הרמן, הפרס היוקרתי ביותר של הארגון, לחלוקה בעבור תרומות בולטות למדע הקריסטלוגרפיה.
קישורים חיצוניים
- הספדים הכוללים ביוגרפיה בגרמנית ובאנגלית. ההספד באנגלית, שהופיע בכתב העת Nature, נכתב על ידי קתלין לונסדייל שהכירה את קרל הרמן מעבודתם המשותפת בתחום טבלאות הקריסטלוגרפיה והייתה כמוהו קווייקרית
הערות שוליים
- ^ על קרל הרמן, באתר יד ושם (באנגלית)
