קרל מיכאל, דוכס מקלנבורג
| לידה |
באורנינבאום, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
רמפלין, גרמניה הנאצית  |
| שם מלא | קרל מיכאל וילהלם אוגוסט אלכסנדר, דוכס מקלנבורג |
קרל מיכאל, דוכס מקלנבורג (בגרמנית: Carl Michael, Herzog zu Mecklenburg; ברוסית: Михаи́л Гео́ргиевич Мекленбург-Стрелицкий; 17 ביוני 1863 - 6 בדצמבר 1934) היה קצין בצבא האימפריה הרוסית, נסיך הכתר של הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שטרליץ ומשנת 1918 ראש בית מקלנבורג-שטרליץ.
ביוגרפיה
קרל מיכאל נולד ב-17 ביוני 1863 באורנינבאום שברוסיה, לגאורג אוגוסט, דוכס מקלנבורג-שטרליץ וליקטרינה מיכאילובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתם של מיכאיל פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ושרלוטה, נסיכת וירטמברג. בילדותו עברו הוריו לגור ברוסיה, והוא קיבל חינוך צבאי, ואף התגייס לצבא האימפריה הרוסית, והגיע בו לדרגת גנרל לויטננט. קרל מיכאל למד באוניברסיטת שטרסבורג וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.[1] כאשר אחיו נפטר בשנת 1909 מונה קרל מיכאל לאפוטרופוס על ילדיו קתרינה, מריה, נטליה וגאורג על ידי אדולף פרידריך החמישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ.[2] בין השנים 1908–1910, הוא כיהן כראש הארטילריה בקורפוס הראשון של הצבא הרוסי הקיסרי.[3]
ב-24 ביוני 1914, שבועיים לאחר מותו של דודנו אדולף פרידריך החמישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ, כתב קרל מיכאל לדוכס הגדול החדש, אדולף פרידריך השישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ והודיע לו כי הוא רוצה לוותר על זכויותיו על כס הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שטרליץ.[4] ב-7 באוגוסט, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא הפך לאזרח רוסי.[4] במרץ 1917 נעצר קרל מיכאל והוצג בפני הפרלמנט הרוסי הדומה.[5] לאחר מכן נמלט לאזור הקווקז.[6]
פרידריך פרנץ הרביעי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין כתב לקרל מיכאל והודיע לו שדודנו אדולף פרידריך השישי, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ מת ב-23 בפברואר 1918, ושהוא אמור לרשתו.[6] כמו כן, נשלחה עתירה לקרל מיכאל לקבל את הכתר על ידי אזרחי מקלנבורג-שטרליץ, אשר רצו לשמור על עצמאותם ולא להתאחד עם מקלנבורג-שוורין.[6] עם זאת, קרל מיכאל מעולם לא קיבל את זה, כך שהוא כתב מכתב פרטי המאשר את רצונו לוותר על זכויותיו למקלנבורג-שטרליץ, אף על פי שהמכתב לא הגיע לפרידריך פרנץ הרביעי, ששימש כעוצר למקלנבורג-שטרליץ, עד ינואר 1919[6] לאחר נפילת המלוכה הגרמנית. כתוצאה מכך, סוגיית הירושה לא הייתה ניתנת לפתרון בזמן, ושתי הדוכסות הגדולות של מקלנבורג הפכו למדינות חופשיות נפרדות ברפובליקת ויימאר.
קרל מיכאל עזב בסופו של דבר את רוסיה עם משפחתו והתגורר בתחילה בצרפת, ולאחר מכן עבר להתגורר בדנמרק,[6] שם הוא כיהן כיו"ר אגודת הצדקה ההדדית של קצינים רוסים בדנמרק.[7] בשנת 1921 שילמה לו ממשלת מקלנבורג חמישה מיליון מארק, בתמורה לוויתורו על תביעתו לכס מקלנבורג-שטרליץ.[8] באפריל 1930 הוא חזר לגרמניה והתיישב באחוזה שלו, טירת רמפלין.[9]
קרל מיכאל אימץ את אחיינו גאורג, רוזן קרלוב שהיה בנו המורגנטי של אחיו הגדול, גאורג אלכסנדר, דוכס מקלנבורג-שטרליץ, ב-11 בספטמבר 1928, והאימוץ אושר בבתי המשפט במלצ'ין ב-5 באוקטובר 1928.[10] קרל מיכאל מת ברמפלין ב-6 בדצמבר 1934, ואחיינו גאורג, דוכס מקלנבורג ירש את תאריו.[11]
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Almanach de Gotha. 1891. p. 55.
- ^ Mecklenburg-Strelitz, Beiträge zur Geschichte einer Region. p. 187.
- ^ 1-й армейский корпус | 1st Army Corps. (ברוסית)
- ^ 4.0 4.1 L'Allemagne Dynastique, Tome VI : Bade-Mecklembourg. p. 232.
- ^ "Czar and Czarina are under arrest" (PDF). The New York Times. 1917-03-22. נבדק ב-2007-10-28.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 Mecklenburg-Strelitz, Beiträge zur Geschichte einer Region. p. 188.
- ^ van der Kiste, John; Coryne Hall (2004). Once A Grand Duchess. Sutton Publishing. p. 177. ISBN 0-7509-3521-9.
- ^ "Ex-Grand Duke's Record". The Guardian. 1926-01-13.
- ^ "Schloss Remplin", Fitchburg Sentinel: 12, 11 באפריל 1930
{{citation}}: (עזרה) - ^ L'Allemagne Dynastique, Tome VI : Bade-Mecklembourg. p. 235.
- ^ Mecklenburg-Strelitz, Beiträge zur Geschichte einer Region. pp. 188–189.
....Herzog Carl Michael verstarb am 6. Dezember 1934 in Remplin. Neues Oberhaupt des Strelitzer Fürstenhaus wurde sein neffe Herzog Georg....
