טורקמנבאשי (עיר)
 | |
| מבט על הנמל והעיר | |
| מדינה |
 טורקמניסטן |
|---|---|
| מחוז | בלקן |
| תאריך ייסוד | 1869 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 73,000 (2010) |
| אזור זמן | UTC +5 |
טוּרקְמַנבָּאשֵי (בטורקמנית: Türkmenbaşy) היא עיר בטורקמניסטן, על גדות הים הכספי (בצידו הצפוני של מפרץ הנקרא בשמה) והיא עיר הנמל היחידה במדינה זו. העיר נקראה עד 1920 קיזיל סו (מילולית: מים אדומים), בתקופת האימפריה הרוסית והשלטון הסובייטי נקראה קרסנובודסק (ברוסית: Красноводск, שם שגם הוא נגזר מ"מים אדומים"). ב-1993 קרא לה נשיא טורקמניסטן ספרמורט ניאזוב על שם כינויו הרשמי טורקמנבאשי, אבי הטורקמנים. כיום משמשת העיר כמרכז הכלכלי והאדמיניסטרטיבי לאזור התיירות והנופש המתפתח, אוואזה, 16 ק"מ של רצועת חוף ובה בתי מלון ושירותי תיירות.
היסטוריה
לפני שלטון רוסיה
המקום בו הוקמה העיר המודרנית היה תחנה בדרך המשי. במקום קיים שפך נהר יבש של ערוץ קדום של הנהר אמו דריה. אתר העיר ממוקם בצפונו של מפרץ גדול, הוא מוקף הרים צחיחים ובהם מכרות בהט.
ב-1717 הקים במקום הנסיך הרוסי אלכסנדר בקוביץ'-צ'רקסקי עיר מבצר, כחלק מהתקדמות האימפריה הרוסית מזרחה ל"טרנס-כספיה", כלומר האזור שממזרח לים הכספי. מטרת מסעו הייתה כיבוש ח'אנות חיווה. המסע הצבאי נכשל והמקום ננטש למשך 150 שנה.
תחת השלטון הרוסי
ב-1869 הוקם שנית המבצר הרוסי וסביבו התפתחה במהירות עיר הנמל שנקרה ברוסית קרסנובודסק ובטורקמנית קיזיל-סו, שם שמשמעותו זהה, מים אדומים, בשל הסחף הבוצי הרב שגרפו עמם הנהרות העונתיים הזורמים לים הכספי. העיר שימשה כבסיס רוסי במסגרת "המשחק הגדול" להשתלטות על ח'נות חיווה ובוכרה ועל השבטים הטורקמנים הנוודים. בשנת 1880 הוקמה בה תחנת הרכבת ממנה יצאה המסילה הטרנס-כספית ונמלהּ החל לקלוט מכליות נפט מבאקו, בירת אזרבייג'ן הנמצאת מצידו השני של הים הכספי.
רצח 26 הקומיסרים של בקו
בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה נשלט האזור על ידי ממשל סוציאל-רבולוציוני, שהתנגד לבולשביקים. ב-1918 נמלטו לעיר 26 קומיסרים בולשביקים ששלטו ב"קומונת בקו" והשליטו שם טרור, לאחר שהשלטון בעיר התחלף ופנה כנגדם. ה-26 נרצחו על ידי משטרת קרסנובודסק. נסיבות הרצח או ההוצאה להורג אינן ברורות ונתונות במחלוקת, כמו גם מעורבות קציני צבא בריטניה ששהו באזור על מנת להגן על פרס ועל הדרך להודו[1].
הקומיסרים הובאו לקבורה בבקו בספטמבר 1920, לאחר שטורקמניסטן נכבשה על ידי הצבא האדום. בשנת 1933 חיבר סרגיי יסנין שיר לזכר הקומיסרים וליאון טרוצקי התייחס בהרחבה לחלקה של בריטניה בספרו "בין לבנים לאדומים"[2]. בשנת 1965 צולם סרט קולנוע על הקומיסרים ורציחתם. כמו כן, בתקופת ברית המועצות נכתבו מספר יצירות מוזיקליות בנושא. בכל שנות ברית המועצות הקומיסרים של בקו היו סמל המאבק הבולשביקי במלחמת האזרחים ברוסיה.
אקלים
טורקמנבאשי ממוקמת באזור אקלים צחיח באופן קיצוני, כמות המשקעים השנתית הממוצעת אינה עולה על 125 מילימטר. הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-28 מעלות צלזיוס ביולי (החודש החם בשנה) ול-2 מעלות בינואר.
כלכלה ותחבורה
העיר מהווה את הנמל היחיד של טורקמניסטן והנמל הגדול ביותר בכל מרכז אסיה ובה ממוקמת תחנת הרכבת הטרס-כספית, המחברת אותה לבירה אשגאבט ומזרחה. בשנת 1956 נפתח בסמוך לעיר שדה תעופה, שהורחב ושופץ ב-2010 לשדה תעופה בינלאומי מודרני. שירות מעבורת מקשר את טורקמנבאשי עם בקו.
באופן מסורתי מתבססת כלכלת העיר על נפט וגז טבעי וכוללת את בית הזיקוק הגדול במדינה.
ב-2007, לאחר ביקור בעיר, הכריז נשיא טורקמניסטן, גורבנגולי ברדימוחמדוב, על פיתוח רצועת החוף שממערב לעיר כאזור נופש ותיירות בשם אווזה (Awaza). תנופת הפיתוח התיירותי הובילה לפיתוח תשתיות ומרכזי מסחר בעיר[3].
לקריאה נוספת
- טום רייס, האוריינטליסט, כתר ספרים 2007, עמ' 88-94
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראו עוד על הגרסאות השונות בערך קומונת בקו
- ^ טרוצקי על בריטניה
- ^ אווזה, אתמול, היום ומחר
