קשימה שין-ריו
| ארץ מקור |
 יפן |
|---|---|
| מייסד | קוני קגטסוגו |
| ספורט אולימפי | לא |
קשימה שין-ריו היא אמנות לחימה עתיקה שמתועדת החל מהמאה ה-16[1] והיא שייכת לאמנויות הלחימה המסורתיות (קוריו).
מקורו של השם קשימה במקדש קשימה. השיטה כוללת קנג'וטסו, ג'ו ג'וטסו, בוטו ג'וטסו, ועוד מספר מיומנויות.
השיטה הייתה פופולרית במאה העשרים ביפן במיוחד בזכות ראש השיטה, קוני-זנייה (1894–1966) המורה ה-18 ברשימת המורים, שגרם לביטול האיסור האמריקאי על אימוני לחימה ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מפקדת הכוחות האמריקאים ביפן, ביקשו לאסור על אימון באמנויות לחימה. מנגד טענו היפנים שאמנויות הלחימה הן חלק משמעותי ביותר בתרבות היפנית ושהן שואפות ומלמדות את העוסקים בהן - לנצח את היריב תוך גרימת נזק מינימלי. האמריקאים ביקשו הדגמה של הטענה, והציבו מדריך בכיר בלחימה בכידון רובה (Bayonet) אל מול אומן לחימה יפני. לצורך ההדגמה - התייצב קוני-זנייה חמוש בבוקטו (חרב עץ), אל מול החייל האמריקאי החמוש בכידון אמיתי. קוני-זנייה הדגים איך איך הוא מכניע את החייל מבלי לגרום לו נזק פיזי. ההדגמה סייעה רבות לשכנע את המפקדה הכללית לבטל את האיסור על האימון באמנויות לחימה.
היום עדיין בראש השיטה עומד נציג של משפחת קוני אך בפועל המורה הבכיר הוא סקי הומיטקה. בשיטה יש דרישה לסודיות מסוימת ורק לחברי הקבוצה מותר לחשוף טכניקות של השיטה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Friday, Karl F. with Seki Humitake, Legacies of the Sword: The Kashima Shin-ryū and Samurai Martial Culture, Honolulu: University of Hawai'i Press, 1997.
